לילה בברוקלין, מאיר ויענקי בעוד משמרת, מדלגים בין אירועים. "השומרים", כך הם נקראים, סוג של משטרה קהילתית, מבוססת מתנדבים, שפועלת בכל השכונות החרדיות בניו יורק. העבודה שלהם היא על התפר שבין החרדים לשאר הקבוצות והמהגרים בניו יורק. נקודת המפגש בין הקהילה החסידית לאמריקה הגדולה - תמצית הדיל החרדי האמריקני: מצד אחד תיאום מושלם עם מערכות הממשל, אזרחים אמריקנים לכל דבר. מהצד השני, נהנים מאוטונומיה מוחלטת - מדינה בתוך מדינה.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
על המתח הזה שבין ברוקלין למנהטן, בין קודש לחול, בין חיים יהודיים מסורתיים לבין מה שיש לאמריקה הגדולה להציע, חיים 350 אלף עד חצי מיליון חרדים. הם מציגים מודל חיים חרדי-אמריקני, שהוא שונה בלא מעט פרטים מהמודל החרדי הישראלי שאנחנו מכירים.
במסע הזה אנחנו מבקשים להבין איך אפשר לקיים חיים חרדיים בבירת המודרניות. ננסה להכיר את הגוונים השונים בתוך ברוקלין - כל שכונה והסגנון שלה, כל קהילה והמודל החרדי-אמריקני שמיוחד דווקא לה. אלו שמשתלבים בניו יורק בכל הכוח, אלו שמנסים להגביה את החומות, ואלו שבחרו להתרחק מהתפוח הגדול.
"בבורו פארק העולם החילוני נכנס", סיפר פרופסור סמואל היילמן שגר בניו יורק וחוקר את החברה החרדית שלה כבר יותר מ-40 שנה. "סוג החנויות שאתה רואה כאן, סוג האנשים. פה אתה רואה משפחות ביחד, נשים הולכות יחד עם גברים. אתה רואה נשים במכנסיים, השלטים הם גם באנגלית ולא רק יידיש, זה צעד יותר קדימה לתוך העולם".
נסיעה קצרה, אנחנו עדיין בברוקלין, אבל עכשיו בשכונת וויליאמסבורג. כאן החצר הדומיננטית היא סאטמר, ובהתאם, האופי הרבה יותר מתבדל ומסתגר. "סאטמר, שהם השולטים בוויליאמסבורג, זו קבוצה שהיא הרבה יותר סגורה", סיפר פרופסור היילמן.
כשהשכנים אינם יהודים - אין מה לדבר על שינוי במרחב הציבורי
וויליאמסבורג נחשבת בשנים האחרונות לשכונה הכי טרנדית בניו יורק, הקרבה למנהטן שינתה את האופי המקומי, והחסידים שגרים כאן מוצאים את עצמם בחיכוך מתמיד עם האמריקניות וחיי הלילה התוססים בשכונה. ואולי זו הסיבה שהם מרגישים הרבה יותר מאוימים.
כשהשכנים אינם יהודים, אין מה לדבר על שינוי במרחב הציבורי כמו לסגור את הרחוב למכוניות בשבת. אפילו מעלית שבת ברבי הקומות כדי ללכת לבית הכנסת היא לא אופציה. ההתמודדות הזו מביאה אותם להחלטה מעשית - לעזוב את ברוקלין.
יואל ורייזל מוויליאמסבורג מחפשים עכשיו בית מחוץ למטרופולין, באחת מהעיירות החרדיות ההומוגניות שצומחות במדינה - כמו ניו סקוור, מונסי, או קריית יואל. אנחנו בדרך לאחת המפורסמות שבהן - לייקווד שבניו ג'רזי.
את הדרך הזו שמברוקלין ללייקווד עושים הרבה יותר חרדים בשנים האחרונות, שבחרו לצאת מברוקלין, תוצאה גם של מחירי הנדל"ן המתייקרים בברוקלין וגם הרצון לחיות במקום יותר הומוגני, יותר סגור, שטעטל חרדי.
"החרדים כאן לא מניפים דגלים כלפי חוץ", סיפר יאיר אטינגר, עיתונאי, חוקר במכון הישראלי לדמוקרטיה ובמכון הרטמן. "הם לא נאבקים על כלום, לא על השכן הלא יהודי, ואפילו לא על השכן היהודי שאיננו חרדי. כלומר הדבר הזה הרבה יותר משוחרר. הדבר הזה הופך את החיים ליותר פשוטים".
"מהצד השני, האווירה בניו יורק היא מאוד מכילה", הסביר אטינגר. "החרדים פה הם מאוד יוצאי דופן, אבל כולם יוצאי דופן בניו יורק. אז זה מסתדר לגמרי עם הנוף של העיר. זה הדבר הטבעי והכל כך פשוט הזה שמתקיים כאן".
עוד לילה בברוקלין, כשבחסידות באבוב חוגגים את חתונת נכדו הראשון של האדמו"ר, משטרת ניו יורק חוסמת את הרחוב, וכבר קשה להבחין בין ניו יורק לבני ברק. אולי בכל זאת יש הבדל אחד משמעותי - כאן לא עסוקים במאבקים על הצביון ועל הרחוב. וכך, לצד המעוז של החרדיות המתבדלת, בריכוז החרדי הגדול בעולם אחרי ישראל, נמשכים גם החיים האמריקנים, עם כל המשמעויות שלהם - בכל הכוח.