מי ניצח בעימות הנשיאותי השני, שהתקיים הלילה (שני) במיזורי? כמו תמיד, תלוי את מי שואלים. רשת CNN כינסה פאנל פרשנים מיוחד כדי לענות על השאלה, לאחר ששני המועמדים התכתשו זה מול זה במשך שעה וחצי לעיני מיליוני צופים. אלו תשובותיהם:
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לחדשות 2 בפייסבוק
טים סטנלי, היסטוריון וכותב ב"דיילי טלגרף" הבריטי
לדונלד טראמפ היה לילה טוב. הוא התחיל חלש כי הוא היה חייב להתחיל חלש. לא היה מנוס מכך שהדיון סביב ההקלטות המביכות שלו יהיה אישי, והוא נשמע כאילו הוא נותן תצהיר משפטי. כשקלינטון דרשה ממנו שקיפות גדולה יותר, הוא איבד את שלוותו וכינה את בעלה ביל קלינטון - "מתעלל בנשים". אני מניח שהוא לא התכוון לעשות זאת.
אך לאחר שהדיון עבר אל קלינטון, המתקפה הבלתי פוסקת של טראמפ התגלתה כיעילה: קלינטון נאבקה להסביר מדוע היא רצה, השתמשה בעודף קלישאות ונתנה תשובות של עורכי דין שגרמו לה להשמע מתפתלת. כיצד ניתן לשפוט מי המנצח? עבור טראמפ יהיו אלו מילים חמות מרפובליקנים בכירים והפסקת החרמת הקמפיין שלו, אך גם עובדה זו לא תבטיח ניצחון ודאי בנובמבר.
טארה סטמאייר, בעבר מנהלת תקשורת פוליטית וכיום פרשנית פוליטית ב-CNN
התנהגותו של דונלד טראמפ ב-20 הדקות הראשונות של העימות עוררו מבוכה. איש לא היה מופתע מכך שלא היה ולו שמץ של ענווה או חרטה. במקום להגיב להקלטות המבישות שנחשפו בסוף השבוע, הוא בחר לתקוף את הילרי קלינטון בכל הזדמנות שניתנה לו. לעיתים הוא הוריד את הדיון לרמה נמוכה עד כדי בושה, כשהוא משליך מהחלון כל שמץ של התנהלות נשיאותית. קלינטון, לעומת זאת, התנהלה כמו מקצוענית מנוסה, ונראתה כמו המבוגרת האחראית בחדר כשטראמפ הוכיח פעם נוספת, שאין לו את המזג הנדרש להיות נשיא.
ברגע שהשיחה עברה לנושאים מהותיים יותר, לטראמפ ניתנה האפשרות להתמקד יותר בכשלונות העבר של קלינטון והכריח אותה לעבור למגננה. הדבר בלט במיוחד כשהדיון נסוב סביב שרת האימייל הפרטי שלה, ביטוח הבריאות ומדיניות אנרגטית. אולם טראמפ פישל כשזה הגיע לסוריה, ונראה היה שהוא מצדד במדיניות פוטין תוך התכחשות לעמדה שהביע סגנו מייק פנס, ואף חשף כי השניים מעולם לא דנו בנושא הסורי.
כשהוא נכנס לעימות, הקמפיין של טראמפ היה "פצוע" באורח אנוש. אלא שההופעה שלו הייתה טובה דיה בכדי להפסיק את הדימום, לפחות לעת עתה. האם הוא הצליח לצמצם את הפער במדינות המתנדנדות? אני בספק. למרבה המזל של טראמפ, קלינטון היא מועמדת כה פגומה שהיא לא הצליחה להכות בו מכת מחץ. הפעם זה נגמר בתיקו.
ארול לואיס, מגיש פוליטי ופרשן בעיתון "ניו יורק דיילי ניוז"
כשהחבל מתהדק סביב צוואר הקמפיין שלו, טראמפ יצא עם אגרופים שלופים. למועמד הרפובליקני היו מספר טיעונים מוצקים, במיוחד על הרפורמה במיסוי, אך חוץ מזה הוא נראה חם מזג ועסק בלהרגיז את קלינטון ולהתקוטט עם המנחים על הזמן שנתנו לו לענות על השאלות.
במקרים אחרים האמירות שלו עוררו תדהמה, כמו באיום המרומז שכנשיא ימנה חוקר מיוחד שיחקור את תכתובות הדואר האלקטרוני של קלינטון ואולי אפילו יכלא אותה. הוא גם הודה שלא שילם מס הכנסה שנים, ורמז שאמריקאים עשירים יוכלו לעשות כך גם הם.
טראמפ אמנם הצליח מספיק כדי להשאיר את הקמפיין שלו בחיים, אבל לא מספיק כדי להתמודד עם הטענה העיקרית של יריבתו הדמוקרטית: הוא פשוט לא מוכשר או מוכן מספיק כדי לתפקד כנשיא.
דייוויד גרגן, בעבר יועץ בכיר לנשיאי ארה"ב וכיום פרשן פוליטי
כל תקווה שהייתה לדונלד טראמפ לזכות בכרטיס הנכסף לבית הלבן התפוגגה לפנות בוקר. אחרי עשרת הימים הגרועים ביותר שנראו בקמפיין נשיאותי בעשורים האחרונים, טראמפ היה זקוק נואשות לניצחון על מנת לבלום את הצניחה בסקרים. הוא בהחלט היה טוב יותר מאשר בעימות הראשון וקלינטון לא ממש הבריקה, ובכל זאת הוא החמיץ את ההזדמנות להבריק בתחילת העימות - ומאז הוא לא הצליח לספק את הסחורה.
ההפסד של טראמפ כלל לא מעט רגעים מוזרים. הראשון שבהם הציג מסיבת עיתונאים מאולתרת לפני העימות שהעניקה במה לארבע נשים שטענו כי הותקפו מינית בידי ביל קלינטון. האירוע כולו נראה כמו תכסיס תקשורתי לא מוצלח, וטראמפ לא דאג בכלל להזכיר אותו במהלך העימות. רגע בעייתי נוסף היה האופן שבו בחר המועמד הרפובליקני להתייחס לאמירותיו הבוטות מלפני 11 שנה שנחשפו בסוף השבוע. טראמפ היה יכול לזכות במידת מה של סלחנות אילו היה מספק התנצלות אמיתית וכנה, אלא שהתנצלותו הרפה הלכה לאיבוד בין סלט של טיעונים שכללו, בין היתר, התייחסות לפשעים של ארגון דאע"ש.
באופן כללי, הופעתו של טראמפ עשויה לעודד את בסיס תומכיו ואף לבלום את התרסקותו בסקרים, אך הוא עשה מעט מדי על מנת להעביר למחנה שלו מצביעים מתנדנדים, במיוחד בקרב הנשים. בשלב בו המצביעים מגבשים את עמדותיהם, עדיין ישנה סכנה למבוכות נוספות בהמשך הדרך.
סאלי קוהן, אקטיביסטית, בעלת טור ושדרנית בטלוויזיה
אני מדוכאת. אני מדוכאת מכך שדונלד טראמפ יכול להיות מתועד בהקלטה כשהוא מתרברב על תקיפה מינית של נשים, ולאחר מכן הוא מנסה להתנער מכך בעימות בתירוץ שהיה מדובר ב"שיחת מלתחה". אבל מה המנחים של העימות יכלו לעשות? להתעכב יותר מכמה דקות ולבטא את תחושות הגועל של אמריקה לאור גילויי המיזוגניה של טראמפ? כנראה שמספר דקות אמורות היו להספיק. אז עכשיו עוברים לדבר על מדיניות, נכון?
ובכן, לא ממש, בעיקר בשל חוסר הנכונות של טראמפ לענות לשאלות שהופנו לעברו. כיצד מתכוון טראמפ לפתור את בעיית הפליטים מסוריה? אנחנו לא יודעים. הוא לא ענה על השאלה. למעשה, טראמפ לא אמר כלום. כלומר, מילים יצאו לו מהפה, אבל הם בקושי הרכיבו משפטים נהירים ובהחלט לא ביטאו דעה כלשהי. הוא בעצם הקיא שברי-כלום לעברה של הילרי קלינטון ואמריקה. וכמו קלינטון, נגזר עלינו פשוט לשבת שם - המומים ומתוסכלים.
מה שמתסכל במיוחד זה שהתקשורת, שלא לומר הדמוקרטיה, נראית חסרת כל יכולת להתמודד עם תופעה כמו טראמפ. מנחי העימות ניסו, אבל עובדות הן לא הצד החזק של טראמפ משום שעובדות לא מזיזות לו. למעשה, הוא מתכחש לכך שהוא משקר בעודו משקר, ומיד לאחר מכן מוסיף חטא על פשע בכך שמאשים את כל הסובבים אותו שאמירת שקרים.
דונלד טראמפ הוא איש מעוות שלא רק מעוות את הדמוקרטיה שלנו אלא את עצם המושג "אמת". הוא ניסה לנצח בעימות כמו שמנצחים במשחק "לימבו" - באמצעות הורדת הרף עוד ועוד. זה אמור לדכא את כולנו.