את דרכו בפוליטיקה האמריקנית החל ברק אובמה בסנאט של מדינת אילינוי ב-1996, אך רק שמונה שנים לאחר מכן פרץ לראשונה לתודעה הציבורית בכלל ארצות הברית לאחר שכבש את הקהל בוועידה הדמוקרטית של 2004. ארבע שנים לאחר מכן הוא ניצח את הילרי קלינטון וזכה במועמדות המפלגה לנשיאות.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
בנובמבר 2008, לאחר שהסיסמה Yes we can כבשה את ארצות הברית, הוא ניצח את ג'ון מקיין ועשה היסטוריה כשהפך לנשיא השחור הראשון בתולדות ארצות הברית. כבר בשנתו הראשונה כנשיא הוענק לו פרס נובל לשלום ושנתיים לאחר מכן הורה על המבצע לחיסול אוסמה בן לאדן.
ב-2012 זכה בכהונה שנייה לאחר שניצח את מיט רומני, אבל הפעם נאלץ להתמודד עם קונגרס לעומתי שהקשה עליו מאוד להוציא לפועל את הרפורמות שתכנן: אובמה-קר, פיקוח על מכירת נשק וסגירת מחנה המעצר בגואנטנמו. הרפובליקנים נאבקו וכרסמו ביוזמות שלו בקונגרס, בסנאט ובבתי המשפט.
למרות הכל אובמה העביר רפורמות חוקתיות וחברתיות רבות ופרץ גם מוסכמות במדיניות החוץ האמריקנית. הוא חתם על הסכם הגרעין עם אירן, שיקם את היחסים עם קובה וקידם שורת הסכמים בינלאומיים בנושא איכות הסביבה.
אובמה ירש מהנשיא ג'ורג' בוש הבן מיתון כלכלי ומשבר בדיור והצליח לבלום את הנפילה הכלכלית ולצמצם את הכלכלה, אבל הפערים בין עשירים לעניים גדלו דווקא במשמרת שלו. הוא ייזכר כנשיא צבעוני שהרבה לכבוש את לב הקהל האמריקני, אבל עם תום הכהונה השנייה שלו נראה שהשינוי שביקש להביא לאמריקה הולך ומתרחק.