סגן נשיא ארה"ב מייק פנס, מזכיר המדינה מייק פומפאו ושר ההגנה ג'יימס מאטיס מכחישים שכתבו את מאמר "המרד השקט" נגד הנשיא דונלד טראמפ, שפורסם ב"ניו יורק טיימס" ועורר סערה גדולה במדינה. במאמר נטען בין היתר שאנשי הממשל מנהלים התנגדות שקטה, והוא גרר אחריו דברי ביקורת קשים מצד הנשיא, גם כלפי אנשי ממשלו וגם כלפי כלי התקשורת. פנס: "האדם שכתב זאת צריך להתבייש". פומפאו: "זה לא שלי".
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
"אני בדרך כלל חותם את שמי על מאמרי הדעה שלי", נכתב בהודעת פנס. "על הטיימס להתבייש וכך גם האדם שכתב את המאמר השקרי, בלתי הגיוני והפחדני הזה. אני מעל מעשים חובבניים שכאלה". מזכיר המדינה טען כי "זה לא המאמר שלי" ומתח גם הוא ביקורת קשה על הטיימס.
מיד עם פרסום המאמר החלו להיזרק שמות רבים לאוויר באשר לזהותו של הכותב האנונימי. בין היתר הוזכרו גם שמותיהם של ראש הסגל ג'ון קלי ושר המשפטים ג'ף סשנס. המאמר מכיל את הביטוי "lodestar", מונח שפנס מרבה להשתמש בו, ולכן פרשנים רבים הצביעו עליו כאחראי לכתיבתו.
הנשיא טראמפ הגיב כבר אמש לפרסום המאמר, ואמר: "אתם מאמינים לזה? טור דעה אנונימי ופחדני. אנחנו עושים עבודה נהדרת, הסקרים שלנו נהדרים ואף אחד לא יצליח להתקרב אליי בבחירות 2020 בגלל כל הדברים שהממשל עשה. עשינו יותר ממה שאנשים חשבו שאפשרי תוך פחות משנתיים". לאחר מכן צייץ הנשיא את תגובתו תחת הכותרת: "הניו יורק טיימס הכושל!", והוסיף ציוץ נוסף בו נכתב באותיות גדולות: "בגידה?"
בצעד חריג ויוצא דופן פרסם הלילה (בין רביעי לחמישי) הטיימס טור דעה בעילום שם שנכתב על ידי מי שמוגדר על ידי העיתון כבכיר בממשלו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, תחת הכותרת: "אני חלק מתנועת ההתנגדות לנשיא שנמצאת בתוך הממשל".
"הנשיא טראמפ לא מבין באופן מלא שבכירים רבים בממשל שלו עובדים בחריצות - מתוך הבית הלבן, על מנת לסכל חלקים מהאג'נדה שהוא מקדם, המשקפת את נטיותיו הגרועות ביותר. אני יודע שהם פועלים כך כי אני אחד מהם" - כך פתח הבכיר את הטור שהפך לכתב אישום חמור נגד הנשיא ונגד תהליך קבלת ההחלטות של מנהיג העולם החופשי.
"על האמריקנים לדעת - יש אנשים מבוגרים בחדר"
"שורש הבעיה הוא חוסר המוסריות של הנשיא. כל מי שאי פעם עבד איתו יודע שהוא לא מחויב לשום עיקרון שמנחה את קבלת ההחלטות שלו. מהבית הלבן, דרך אגף המבצעים ועד סוכנויות ממשל נוספות - בכירים מודים בשיחות סגורות שהם פשוט לא מאמינים שכך מתנהל המפקד העליון של הצבא. רבים מהם פועלים על מנת לבודד את המבצעים עליהם הם אמונים מגחמותיו של הנשיא".
דוגמה להתנהגות בעייתית של הנשיא מציג הכותב מתוך אסטרטגיית מדיניות החוץ של הנשיא: "באופן פרטי ופומבי הנשיא מראה העדפה וחיבה לדיקטטורים ומנהיגים אוטוקרטים כמו ולדימיר פוטין וקים ג'ונג און ובמקביל, מראה מעט מאוד הערכה לקשרים המחברים אותנו עם ידידותינו שגם חושבות כמונו בהרבה תחומים. כך לדוגמה, הנשיא סירב לגרש סוכני ביון רוסים בתגובה להרעלת המרגל הרוסי סרגיי סקריפל ובתו בבריטניה. הנשיא התלונן במשך שבועות על כך שבכירי הממשל מכריחים אותו להתעמת עם רוסיה והביע תסכול כשארה"ב הטילה סנקציות נוספות על רוסיה אך הצוות לביטחון לאומי התעקש על הפעולות הללו כדי לגרום לרוסיה לקחת אחריות על מעשיה".
"ההתנהגות הבלתי יציבה של הנשיא הייתה הרבה יותר מדאיגה אם לא היו את אותם גיבורים אלמונים בבית הלבן. כמה מהבכירים מוצגים על ידי התקשורת כנבלים אבל מאחורי דלתות סגורות אותם 'נבלים' עשו מאמצים אדירים כדי להשאיר את הרעיונות האלה באגף המערבי של הבית הלבן, אך זה לא תמיד מצליח. זו אולי רק חצי נחמה, אבל האמריקנים צריכים לדעת שיש אנשים מבוגרים בחדר - אנחנו שמים לב לדברים המתרחשים ואנחנו מנסים לעשות את הדבר הנכון גם כשדונלד טראמפ לא מנסה".
"הפעולות שאנחנו עושים הן לא פעולות של ה-'דיפ סטייט', אלא פעולות שעושה כל מדינה יציבה. למען הסר ספק, אנחנו רוצים שהממשלה תצליח ואנחנו חושבים שהרבה שינויי מדיניות שנעשו כבר הפכו את אמריקה לבטוחה ומשגשגת יותר. אבל מחויבותנו היא בראש ובראשונה למדינה, וכרגע הנשיא ממשיך לפעול באופן שמסכן את בריאותה של הרפובליקה שלנו".
"שלא תבינו אותי לא נכון", ממשיך כותב הטור. "יש הרבה מאוד דברים חיוביים בממשל הזה שהסיקור התקשורתי (השלילי באופן כמעט בלתי פוסק) לא סיקר. הקלה ברגולציה, רפורמת מס היסטורית, צבא חזק יותר ועוד. אבל ההצלחות האלה הגיעו למרות סגנון המנהיגות של הנשיא שהוא פזיז, תוקפני, קטנוני ולא אפקטיבי - לא בזכות התכונות האלה. זו הסיבה שרבים מהאנשים שמונו על ידי טראמפ נשבעו לעשות כל מה שהם יכולים כדי לשמור על המוסדות הדמוקרטיים שלנו תוך סיכול הדחפים המוטעים של הנשיא, לפחות עד שהוא יעזוב את החדר הסגלגל".
היות שפירסום הטור הינו צעד חריג ויוצא דופן, הניו יורק טיימס הוסיף הקדמה לטור הדעה ובה הוסבר מדוע הוחלט לשמור את שם הכותב במערכת ומדוע הוחלט לפרסם כך את הטור. בנוסף, בעיתון ביקשו והזמינו את הקוראים לשלוח שאלות על תהליכי האימות וקבלת ההחלטות שעומדים מאחורי פרסום המאמר.