בתום עשור רצוף מאבקים משפטיים וציפייה דרוכה בבריטניה, הותר הערב (רביעי) לפרסום קובץ מכתבים שהעביר יורש העצר צ'ארלס לידי שרים בקבינט הבריטי, שבהם הוא שטח את טענותיו במגוון נושאים, החל מהציוד הצבאי המשמש את צבא הוד מעלתה בעירק, וכלה בענף ציד הגיריות.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
ברבים מהמכתבים, שזכו לכינוי "תזכירי העכביש השחור" בשל צורת חתימתו המפותלת של הנסיך, הביע יורש העצר דאגה לכוחות הלוחמים בעירק וביקש מהקבינט להעביר תקציבים נוספים שישרתו היטב את הלוחמים הפועלים מעבר לים. "אני חושש שזו דוגמא למה שהכוחות שלנו מתבקשים לעשות ללא האמצעים ההכרחיים", כתב צ'ארלס באחד ממכתביו בהתייחסותו למסוקי הקרב של הצבא, שלטענתו כלל אינן מותאמות לאקלים העירקי החם הפוגע ביכולות התמרון שלהם.
באחד המכתבים פנה צ'ארלס לממשלה בבקשה לשמר בתים ומבנים עתיקים בממלכה, שאותם הגדיר "חלק מהמורשת הבריטית", ובאחד אחר פנה בשנת 2004 לשר החינוך קלארק בבקשה לקבל מימון ממשלתי לבית הספר שהוא מפעיל. "אולי אני אדם שיותר מדי מסוכן להתרועע עמו", כתב צ'ארלס לשר, והוסיף באותה הנשימה כי התפריטים בבתי הספר בממלכה מצריכים הקפדה יתרה על תזונה נכונה יותר עבור התלמידים.
גם חיבתו של הנסיך לציד לא נחסכה מתוכן המכתבים. באחד מהם ניצל הנסיך את ערוץ התקשורת הישיר עם הפרלמנט כדי לעלוב בחובבי הגיריות. "אינני מבין כיצד אנשי 'לובי הגירית' מתעלמים משחיטת אלפי ראשי בקר יקרים ומתנגדים לניהול נכון של אוכלוסיית הגיריות", תהה צ'ארלס. "לדעתי זה פשוט חוסר יושר אינטלקטואלי".
אחת הדאגות היותר מוזרות שגילה הנסיך הייתה מדיג יתר של דג השיניים הפטגוני המצוי בסכנת הכחדה. "אם הדיג לא יפסק, לא תהיה תקווה לאלבטרוס (עוף מים גדול) שלמענו לא אפסיק להיאבק", כתב צ'ארלס לחברי הקבינט, שספק אם הבינו מה היו ציפיותיו של הנסיך מהם בנושא.