"מפוצלים" - סדרת הכתבות המיוחדת במהדורה המרכזית נמשכת: אחרי שראינו את המצב הקשה במחנות המעבר באתיופיה של קהילת הפלשמורה שעדיין ממתינה לעלות לארץ, ביקשנו לחפש תשובות לשאלות הבוערות: איך עד עכשיו במשך כמעט רבע מאה לא כולם הועלו לישראל, מדוע הם עדיין ממתינים שם כשקרובי משפחה שלהם כבר שנים כאן - ולמה למרות שנפסק בעבר שאין להטיל ספק ביהדותם עדיין יש מי שלא מכיר בכך? צפו בפרק הרביעי.
כל העדכונים על הבחירות - הצטרפו לטלגרם של החדשות
עוד ב-1993 החליטה הממשלה להעלות את בני הקהילה, אבל לא על פי חוק השבות אלא על פי חוק הכניסה לישראל במסגרתו מביאים את העולים אחד אחר השני. ביוני 1997 ועדת השרים בראשות נתן שרנסקי, שר הקליטה דאז, החליטה לסגור את כל המתחם שנמצא באדיס אבבה - ולהעלות את כולם תוך שנה. מאז עברו הרבה מים בנהר, ולמרות שהוחלט פעם אחר פעם להעלות את כולם - 8000 מחברי הקהילה עדיין מחכים. למעשה, עד שנת 2018 עלו רק 1300 מבני הפלשמורה, בשנה שעברה עלו רק 30 מבני הקהילה. "ההרגשה היא לא נוחה כשהעלייה מאתיופיה נמדדת דרך הגובה של הכיס", אמר אדנה טדלה, ראש משלחת הסוכנות היהודית במדינה.
המתנגדים הגדולים לעליית בני הפלשמורה טוענים שמדובר בהתחזות שנועדה לשכנע את פקידי הממשלה הישראלית, ושלמעשה מדובר בעוד אנשים קשי יום מאפריקה שרוצים בסך הכול לקפוץ על העגלה ולזכות בחיים טובים יותר במערב. "אין להם שום קשר ליהדות", אמר אבי גרנות, שגריר ישראל באתיופיה לשעבר. "כשגריר הגעתי כמה פעמים לבקר אותם - ההצגה הייתה מושלמת. זה אומר שהמברך מסמן לכולם וכולם אומרים 'אמן' והכול נראה ממש יהודי למופת. ואז הלכתי לבקר אותם כשהרב ולדמן היה בארץ. אין כיפות, אין טליתות, אין תפילות. הם יושבים בחוץ, מכינים קפה. שום דבר מהדברים האלה, שום דבר".
הטיעון של השגריר הישראלי לא משכנע את הרב מנחם ולדמן, רבה של קהילת הפלשמורה, שהסביר שחברי הקהילה אמנם התנצרו בעבר, אך "כשהם חזרו - אז הם חזרו להלכה". באשר לטענה שעל חברי הקהילה להתגייר משום שהתנצרו בעבר אמר כי "בהלכה, במסורת היהודית, בהיסטוריה היהודית, אין מושג כזה שאדם התנצר אפילו. הוא חוזר בתשובה. (מהיהדות) אי אפשר לצאת".
הרב הראשי ליהדות אתיופיה, הרב יוסף הדנה, תיאר כיצד הוא בודק יהדות: "אני סופר עד שבעה דורות, ברוך השם הקדוש ברוך הוא חנן אותי, אני זוכר, מכיר אנשים, ואת המקומות - באילו מקומות היהודים היו גרים ובאילו לא גרו. כשהבנתי שהם, גם מצד האבות וגם מצד האימהות, מזרע יהודי אז אמרתי - 'יהודים, צריך להעלות אותם'".
כמעט 30 שנה שדנים ביהדותם של בני הפלשמורה, אבל נדמה שהדיון הזה הוכרע לפני 15 שנים, עם הפסיקה של הרבנים הראשיים שנחשבים עד היום לגדולי הדור: הרב עמאר והרב עובדיה יוסף, שקבעו - הם יהודים לכל דבר. "הרב עובדיה יוסף עשה פסק מאוד מאוד נועז", אמר אלי ישי. "בשר מבשרינו, עצם מעצמינו, וכמובן הרב עמאר מאוד מאוד חיזק".
ולמרות כל זאת מדינת ישראל ממשיכה לקרוע משפחות, גם בני משפחה מדרגה ראשונה מאותה אמא ומאותו אבא, שכבר עלו לישראל לא מקבלים אישור להעלות את קרוביהם. "אמי ילדה את שנינו והניקה את שנינו - הוא נמצא שם ואני פה", סיפר סינמנו דרבהו אנגדה בן ה-85, שאחיו התאום עלה לישראל לפני 25 שנים והוא עדיין ממתין.
כשישבנו לשוחח עמו רבים ותושבי המחנה שנקרעו ממשפחתם ביקשו להעביר תוך כדי מסר דרכנו למקבלי ההחלטות בירושלים, אבל כפי שהסביר אחד מתושבי המחנה: "גם אם נתראיין כולנו אפילו שלושה ימים לא יספיקו".
יוצאי הקהילה שהתמזל לעלות מנסים בכל כוחם להביא את קרוביהם מספרים על סכומי העתק - שנעים בין 30 ל-50 אלף שקלים - שהם מחויבים לשלם כערבות בתמורה לעליית בני המשפחות שלהם. הם גם מתארים מסכת של ייאוש וקשיים שמרימים עליהם כשכל משרד ממשלתי טוען כי אחד אחר מטפל בתיק של קרוביהם.
את הקושי הזה ניתן לראות המקרה של בזונא יגזאו, חברת הקהילה שחגגה 100 שנים, וממתינה לעלות כבר יותר מ-20 שנים: בארץ יש לה 5 ילדים, 40 נכדים, 80 נינים ו-17 בני-נינים, כולם השתקעו בישראל, ועדיין היא נותרה מאחור. ממשפחתה דרשו לשלם 50 אלף שקלים דמי ערבות תמורת אשרת שהייה זמנית, לחודש ימים בלבד. את דמי הערבות הצליחה המשפחה להשיג הודות לעמותת דרימרז, אך בשל העובדה שמדובר באשרה זמנית - היא עדיין נדרשה לחזור לאתיופיה לאחר שפקעה הויזה.
"הקבוצה שמדברים עליה היא בסדר גודל של 8000 איש, זה סדר הגודל", סיכם אבי יאלו ממטה המאבק להעלאת יהודי אתיופיה. "כל שנה עולים קרוב ל-30 אלף איש. אני אף פעם לא שמעתי את השאלה הזאת נשאלת על יהודי אוקראינה, יהודי צרפת. שם מדינת ישראל משקיעה הון תועפות, עתק של כסף, מיליוני דולרים. בעצם מה שמנסים להביא - טיעונים של תקציב. כל זה תירוץ כדי לנסות לחפות על מה שמונח באמת ובתמים בתוך הסיפור הזה: חשש שככל שיש כאן יותר שחורים שמגיעים לכאן זה מהווה איום על המרחב כאן בתוך המדינה".