מי שיסתובב בפארקים עירוניים בשוודיה בשעות היום עשוי להיתקל במראה שכמעט לא ניתן לראות כמותו בישראל. את עגלות התינוקות נושאים בזה אחר זה דווקא האבות, שמעורבים לא פחות בגידול הילדים מהאימהות. כל זה לא קורה במקרה ומהווה תוצאה ישירה של מדיניות הרווחה המקומית.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
מבט למדיניות הרווחה השוודית חושף מציאות שקשה לדמיין. ההשקעה של המדינה ברווחה עומדת על 27% מהתוצר, לעומת 16% כאן בישראל, ובתמורה לכך מקבלים בין היתר לא פחות מ-480 ימים של חופשת לידה כשגם האבות מחויבים לקחת חופש בחלק מהתקופה. כתוצאה מכך לא פחות מ-90% מנצלים את ימי החופשה הזו.
"בתקווה אני אהיה בחופשת לידה במשך שנה", אמר אלה אולסון, אב בחופשת לידה שמסביר כיצד הוא יכול להיעדר מהעבודה לתקופה כל כך ארוכה. "אנחנו עושים את זה זמן רב בשוודיה, תמיד יש אנשים שיכולים לעשות את העבודה שלך. אני יכול לעבוד עד גיל 65, אבל השנים האלה זה פעם בחיים".
במהלך התקופות הארוכות בהן נעדרים השוודים מהעבודה הם מקבלים את רוב המשכורת מהמדינה. 80% מגיעים מהמדינה ומקומות העבודה השונים משלמים עוד בין 10% ל-20%.
אבל לא תמיד זה היה המצב בשוודיה. בשנות ה-50 היה מחסור בכוח אדם במדינה והחלו לצרף נשים למעגל העבודה. ככל שיותר ויותר נשים התחילו לעבוד צפו שאלות על גידול הילדים וחיי המשפחה. בשל כך, החלו דרישות לרפורמות חברתיות בנושא. בתחילה זה לא ממש עבד והשינויים היו איטיים מדי אך ב-1974 הוחלט על חופשת לידה ליחידים מה שמאפשר לשני ההורים להישאר בבית ולקבל משכורת.
מי שיחשוב שהמציאות הזו מתאפשרת בזכות נתוני ילודה נמוכים בשוודיה עשוי להתבדות. הממוצע במדינה עומד על 1.9 ילדים למשפחה, אומנם הרחק מישראל עם ממוצע של 3.1 אבל מעל להרבה מדינות אחרות. כך לדוגמא הממוצע בגרמניה ושוויץ עומד על 1.5 ובאיטליה על 1.4.
בחופשת הלידה הזו ניתן לראות תמונת מראה לתרבות השוודית של שילוב משפחה וקריירה. את הביטוי לכך ניתן למצוא בין היתר בהתאקלמות הנוחה לה זוכים השבים מחופשות הלידה ובמוסכמה השוודית לפיה אלו שנשארים בעבודה עד מאוחר הם דווקא העובדים הפחות טובים. "אם ניתן לבחור בין חשבון בנק מלא בכסף לבין בנק זיכרון מלא בזיכרונות של של חברים ומשפחה, אני מעדיף לבחור בזכרונות משום שהילדים בגיל הזה פעם בחיים שלהם", מסכם אולסון בסיפוק.
השתתפו בהכנת הכתבה: איתמר מינמר ומשה זאב