הדיווח שלפיו קוריאה הצפונית ערכה הלילה (בין שלישי לרביעי) ניסוי מוצלח בפצצת מימן עורר סערה ומחאה במערב, לצד ספקנות לגבי אמינות הדיווח. במשך למעלה מעשור נחשבת צפון קוריאה לחלק מ"ציר הרשע שמאיים על העולם", אך לא תמיד זה היה כך - לפני למעלה מ-20 שנה המערב היה משוכנע שהמדינה הרודנית תסכים לעכב את תכנית הגרעין שלה.בשנים האחרונות הכריזה הדיקטטורה על עצמה כ"מדינה עם נשק גרעיני בשם ובמציאות", והמומחים הזהירו כי עד 2020 יוכלו להיות למדינה בין 20 ל-100 כלי נשק מתוחכמים שיכולים לפגוע בשכנותיה – ואפילו בארצות הברית.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
ב-1985 הצטרפה קוריאה הצפונית לברית למניעת הפצת נשק גרעיני: במסגרת ההסכם, פיונגיאנג הצהירה כי תתאים עצמה לכללים הבינלאומיים, אך לא יישמה בפועל את הצעדים הנדרשים. ב-199 צצו סימני אזהרה ראשונים לגבי תכנית הגרעין, כאשר הסוכנות הבינלאומית של האו"ם לאנרגיה אטומית (סבא"א) האשימה את קוריאה הצפונית בהפרת האמנה הבינלאומית. בתגובה איים הממשל לסגת מהברית, ולבסוף הסכים לביקורת מצד הפקחים הבינלאומיים.
ב-1994 הושג הסכם, שהיה אמור למנוע מקוריאה הצפונית להפוך למעצמה גרעינית: קוריאה התחייבה בפני ארצות הברית להקפיא – ולבסוף גם לפרק – את תכנית הגרעין שלה. בתמורה, ארה"ב התחייבה לספק סיוע בינלאומי לבניית שתי תחנות כוח גרעיניות. הנשיא האמריקני קלינטון התייצב בפני המצלמות וטען כי "זו עסקה טובה לארצות הברית - קוריאה הצפונית תקפיא ואז תפרק את תכנית הגרעין שלה". קלינטון הדגיש אז את מחויבותו להגנה על בנות בריתה של ארצות הברית באסיה: "קוריאה הדרומית ושאר בנות בריתנו יהיו מוגנות יותר והעולם כולו יהיה מוגן יותר כשנאט את התפשטות הנשק הגרעיני".
משיחות באווירה טובה ועד "ציר הרשע"
ב-1998 התנהלו שיחות רמות-דרג בין ארה"ב לקוריאה הצפונית, בהן דרש ממשל קלינטון לערוך ביקורת במתקן תת-קרקעי בו על פי החשד פותחו פצצות גרעיניות. שנה לאחר מכן, בסבב הרביעי של אותן שיחות, הושגה הסכמה שאפשרה לארה"ב לבקר במתקן בתמורה לסיוע לשדות תפוחי האדמה של קוריאה הצפונית. הפקחים לא מצאו עדות לפעילות גרעינית אסורה או חשאית במהלך הביקור. בספטמבר 1999, לאחר שהבדיקות כאמור לא מצאו דבר, הורה קלינטון על הקלת הסנקציות על קוריאה הצפונית – שהסכימה להקפאת הניסויים בטילים ארוכי הטווח.
ב-2001 איימה פיונגיאנג לחדש את הניסויים אם ארצות הברית לא תפעל לנורמליזציה. עם כניסתו של בוש הבן לבית הלבן חל שינוי דרמטי ביחסים: בנאומו המפורסם מ-2002 הכריז בוש על אירן, קוריאה הצפונית ועירק כ"ציר הרשע" במהלך נאום "מצב האומה". בוש האשים את המדינות בניסיון להשיג נשק להשמדה המונית ובסיכון משמעותי לשלום העולם.
באותה שנה חשף ממשל בוש כי קוריאה הצפונית הודה שהפעילה תכנית סודית לנשק גרעיני – ובכך הפרה את אותו הסכם מ-1994. בתגובה למסרים התקיפים מארצות הברית קוריאה הצפונית הרחיקה את הפקחים של האו"ם והסירה את ציוד המעקב שהוצב במתקני הגרעין.
המערב איים בסנקציות, תכנית הגרעין המשיכה
בתחילת 2003 נסוגה רשמית קוריאה הצפונית מהאמנה הבינלאומית והודיעה כי מתקני הגרעין חזרו לעבוד. זמן קצר לאחר מכן הצהיר הממשל הרודני כי המדינה "השיגה נשק גרעיני". ארצות הברית, בתגובה, יזמה שיחות דחופות בהשתתפות סין, קוריאה הדרומית, יפן ורוסיה.
ב-2004 התחילו השיחות מרובות המשתתפים, וקוריאה הצפונית הסכימה בתחילה להקפיא את תכנית הגרעין בתמורה לסיוע והקלה בסנקציות. פיונגיאנג דרשה גם ששמה יוסר מהרשימה האמריקנית של המדינות התומכות בטרור, וארה"ב לחצה להפסקת הפעילות הגרעינית והחזרת הפקחים. לא הושגה הסכמה, וב-2005 קוריאה הצפונית נסוגה מהשיחות ואמרה כי היא תמשיך לפתח ולהגביר את מאגר כלי הנשק הגרעיניים שלה.
המדינה הרודנית הצהירה כי רק הסכם ישיר עם ארצות הברית יגרום לה לשקול לשנות את דרכיה. בהמשך אותה שנה הסכימה קוריאה הצפונית לוותר על "כל תכנית הגרעין שלה ולנטוש את הפיתוח", אך תוך זמן קצר נסוגה מהצהרתה.
"מספיק פלוטונים לכמה פצצות גרעין"
ב-2006 בוצע ניסוי קוריאני נוסף בטילים בליסטיים, אך על פי הדיווחים השיגור של הטילים ארוכי הטווח נכשל. מועצת הביטחון של האו"ם העבירה באותה שנה החלטה שקוראת לקוריאה הצפונית להשעות את תכנית הגרעין שלה, והשגריר הקוריאני דחה את ההחלטה. זמן קצר לאחר מכן בוצע ניסוי גרעיני ראשון במתקן תת קרקעי ליד העיר קילג'ו: רעידת אדמה מזויפת נוצרה באזור והתגלו שרידים רדיו אקטיביים.
הדיונים התחדשו ב-2007 ופיונגיאנג הסכימה בתחילה לסגור כור גרעיני בתמורה לסיוע בסך 400 מיליון דולרים: השגריר האמריקני למדינה טען שבכירים במדינה אישרו את מחויבותה של קוריאה הצפונית להתפרקות מנשק גרעיני. השיחות התחדשו וקוריאה הצפונית חתמה על הסכם להתפרקות מנשקה הגרעיני: בעקבות הסיכום נפגשו המנהיגים של קוריאה הצפונית והדרומית באזור המפורז. במערב הביעו תקווה כי מדובר בדף חדש ביחסים של המדינה הרודנית עם העולם, אך תוך זמן קצר התברר כי כוונותיה של קוריאה הצפונית שונות: תאריך היעד לפירוק תכנית הגרעין חלף בסוף 2007 והצעדים לא הושלמו.
הצעד נתפס כהפרת ההסכם, ובממשל הקוריאני ניסו להרגיע על ידי פרסום מסמכים שמעידים על האטת תכנית הגרעין והשמדת מתקן בכור הגרעיני ביונגביון. ב-2008 נרשם סבב נוסף של שיחות שפוצץ, ושנה לאחר מכן פורסם כי רוב הפלוטוניום כבר הוסב לטובת נשק גרעיני. בכיר אמריקני העריך כי מאגר הפלוטונים מספיק לארבע או חמש פצצות גרעיניות.
ב-2009 ערכה קוריאה הצפונית ניסוי גרעיני נוסף, שככל הנראה גרם לרעידת אדמה נוספת. הבית הלבן דיווח כי במקביל בוצע גם ניסוי בטיל קצר טווח – והדבר נתפס כאיום מפורש על השכנה קוריאה הדרומית. הצעד גרר סנקציות וגינויים מצד האו"ם, והוטל איסור על מכירת נשק למדינה. ב-2010 חוקר אמריקני פרסם כי לקוריאה הצפונית יש מתקן העשרה חדש הכולל אלפיים צנטריפוגות.
"ארה"ב היא האויבת המושבעת שלנו"
ב-2011 מת הרודן קים ג'ונג איל ממחלת לב, ובנו קים ג'ונג און ירש אותו. חילופי השלטון עצרו מעט את תכנית הגרעין, וב-2012 ארה"ב טענה שקוריאה הצפונית הסכימה להקפאת ניסויי הטילים והפעילות בכור ביונגביון. באותה שנה נכשל ניסוי נוסף שערכה המדינה בטילים ארוכי טווח: הטיל התפרק ונפל לים. זמן קצר לאחר מכן שיגרה המדינה לווין באמצעות טיל ארוך טווח.
ב-2013 הודיע משרד ההגנה הצפון קוריאני כי הניסויים יימשכו כחלק מ"פעולה כוללת נגד ארצות הברית, האויבת המושבעת של העם הקוריאני". באותה שנה נערך הניסוי הגרעיני השלישי. ב-2015 בכיר קוריאני אמר כי לארצו יש יכולת לפגוע באדמת ארצות הברית "ונעשה זאת אם יכפו עלינו", ובמאי באותה שנה בוצע ניסוי בשיגור טיל בליסטי מצוללת.
בשנה שעברה סירבה קוריאה הצפונית לשיחות גרעין "בסגנון של אירן", והמתח בינה לבין השכנה מהדרום התגבר. בכיר בסוכנות הגרעין של המדינה אמר כי ארצו מוכנה "להשתמש בנשק גרעיני בכל זמן" וציין כי היכולות הגרעיניות השתפרו. מזכיר המדינה האמריקני ג'ון קרי הזהיר כי "הסנקציות לא מספיקות" ואמר כי יש לבלום את הפיכתה של המדינה למעצמה גרעינית.