המתיחות בלבנון והדריכות באזור כולו גוברות, לקראת פרסום מסקנות דוח ועדת החקירה המיוחדת שהקים האו"ם לבדיקת חיסולו של ראש ממשלת לבנון לשעבר, רפיק אל-חרירי ב-14 בפברואר 2005.
רפיק בהאא א-דין אל-חרירי נולד למשפחה סונית קשת-יום ב-1 בנובמבר 1944 בעיר צידון בלבנון. את השכלתו רכש באוניברסיטת ביירות, אך בשנת 1965 קיבל הצעת עבודה בעיר ג'דה שבסעודיה בתחום התעשייה. בתוך שש שנים הקים חברת נדל"ן מצליחה, ובמהלך שנות ה-70' יצר קשרים אדוקים עם בית המלוכה הסעודי - לרבות עם העומד בראשו, המלך פהד.
עד מהרה הפך ל"איש הנדל"ן המועדף" על המלך, והפך למיליארדר בזכות זיכיונות שקיבל להקמתם של פרוייקטים רבים בתחום הנדל"ן על אדמת סעודיה. באותן השנים נמנה ברשימת 100 האנשים העשירים בעולם של המגזין "פורבס".
לאחר מלחמת האזרחים הקשה בשנות ה-70' בלבנון, הקים פרוייקטים רבים גם במדינה, וסייע רבות בשיקומה - מפעל בזכותו קיבל פרס מיוחד מהאו"ם בשנת 2004. במקביל, הפך חרירי גם לטייקון תקשורת, עם רכישתן של מספר תחנות רדיו וטלוויזיה בלבנון ובצרפת. לתאגיד התקשורת שלו העניק את השם "אל-מוסתקבל" ("העתיד"), תאגיד שקיים עד היום ואשר מתגאה בתחנת טלוויזיה לבנונית מצליחה ויומון פופולרי.
הקשרים עם ארה"ב וצרפת לא הצילו את משרת רה"מ
ללבנון עצמה שב חרירי רק בראשית שנות ה-90', ושנתיים לאחר מכן נבחר לכהונה ראשונה בתפקיד ראש ממשלת לבנון. הוא כיהן בתפקיד עד שנת 1998, במהלכן ניהל מדיניות שיקום ופיתוח של המדינה. כהונתו נחשבה למוצלחת, כשבאותן שנים אירעו תקריות רבות בדרום לבנון, בין ישראל לפעילי חיזבאללה. חרירי סירב לפרק את הארגון מנשקו, וטען כי "חיזבאללה נלחם ביעילות בישראל".
אך מצבה של לבנון לא השתפר, וטענות רבות - מבית ומחוץ הועלו כלפי ממשלו של חרירי. סוריה וגורמי אופוזיציה האשימו אותו בשחיתות, וכמי שלא הצליח לשקם את לבנון ממצבה הכלכלי הקשה. גם הסיוע והתמיכה שקיבל מסעודיה ומחברו, נשיא צרפת דאז, ז'אק שיראק, לא סייעו לו - והוא התפטר מתפקידו בשנת 1998. חרירי עצמו טען כי סוריה מנסה לפגוע בו ובמעמדו, בשל התנגדותו הנחרצת למעורבות היתר של סוריה בנעשה בלבנון.
אך כשנראה כי המצב במדינה אינו משתפר, נבחר חרירי פעם נוספת לתפקיד שנתיים לאחר התפטרותו, בשנת 2000. בקדנציה השנייה שלו בתפקיד ניסה פעם נוספת לשים דגש על פיתוחן והאצתן של תכניות כלכלה - אך האופוזיציה נגד מהלכיו החריפה אף היא, והונהגה על ידי גורמים פרו-סוריים בלבנון, ובראשם הנשיא אמיל לחוד.
חרירי ניסה לנצל את קשריו עם נשיא צרפת שיראק, ארגן ועידת מדינות תורמות ללבנון בשנת 2002 - אך גם היא לא הצילה את הכלכלה הלבנונית. בעקבות חששו הגובר מהשתלטות סופית של סוריה על המדינה, פנה לארצות הברית וצרפת בדרישה ללחוץ על נסיגה סורית מהמדינה - אך מאמציו עלו בתוהו. הוא הגיש את התפטרותו השנייה באוקטובר 2004.
בחודשים שלאחר מכן נשא חרירי את נס המאבק בנוכחות הסורית בלבנון. הוא התבטא בחריפות נגד הנשיא אסד, ותקף גם את הגורמים הפרו-סוריים במדינה.
אחרי החיסול: האו"ם חוקר, סוריה וחיזבאללה מתנגדים
ב-14 בפברואר 2005, כשנסע חרירי עם פמלייתו בביירות, פיצוץ עז אירע כשעברה שיירת הרכבים סמוך למלון סנט-ג'ורג' בעיר. 24 בני אדם נהרגו, בהם רפיק חרירי ושר האוצר לשעבר באסל פליהאן. כוחות כיבוי רבים עמלו על מנת להשתלט על האש שפרצה בזירת הפיגוע - עדות לעוצמת הפיצוץ. חרירי הותיר אחריו אישה ושבעה ילדים - אחד מהם, סעד חרירי, הוא ראש ממשלתה הנוכחי של לבנון.
מיד לאחר החיסול הופנתה האצבע המאשימה לסוריה ולחיזבאללה כאחראיות לו. בתוך זמן קצר הורה האו"ם על הקמת ועדת חקירה מיוחדת, לה הוקצו משאבים רבים, שתחקור את הפרשה. חוקרי הוועדה זימנו לעדות בכירים בממשל הסורי ובכירים בארגון חיזבאללה - שסירבו להיחקר.
מאז, מנסים בסוריה ובחיזבאללה לטעון להיעדר לגיטימציה של עבודת הוועדה, לשחיתות של אנשיה, להיעדר שקיפות בעבודתה ולהשפעה מלחצים של ישראל. מזכ"ל חיזבאללה, חסן נסראללה, טען פעמים רבות כי ישראל היא שעומדת מאחורי החיסול - על מנת לגרום למלחמת אחים בלבנון ולפירוק חיזבאללה בדרכים דיפלומטיות.
בשנה האחרונה דווח כי הארגון נערך להפיכה צבאית בלבנון, בתמיכה סורית ואירנית, אם יואשם רשמית בחיסולו של חרירי.