אחד הסכסוכים שפקדו את לבנון, כדור שפגע בקבר יהודי, מתאר יפה את מצבה של הקהילה היהודית בלבנון, שבאופן נדיר ניתנה לנו הצצה אליה השבוע. פעם זו הייתה קהילה משגשגת. אבל היהודים בלבנון, כמו לבנונים רבים אחרים, הפכו לקורבנות של הסכסוך המתמשך שחוצה ומפלג את המדינה מאז אמצע המאה שעברה.
מספר היהודים בבירה ביירות צנח מאז מלחמת האזרחים והפלישה הישראלית ללבנון ב-1982. בתחילת שנות ה-50 של המאה הקודמת חיו בלבנון יותר מ-20 אלף יהודים. היום יש שם רק כמה עשרות. אלה שנשארו שומרים על פרופיל נמוך, נמוך מאוד.
קארל דרוויש, אחד היהודים שעזב את לבנון לטובת ברוקלין, מסביר מדוע איש מהקהילה לא יסתכן וידבר עם התקשורת. "אני חושב שזה מובן: זה פחד עם יסודות מובנים", הוא אומר. "שנית, אני לא חושב שיש שם בלבנון מישהו שיכול לדבר היום. מעולם לא שמעתי את נשיא הקהילה מדבר - אבל הוא שם".
בית הכנסת ובית הקברות היהודים בביירות מוסווים מאחורי צמחיה וגדר גבוהה, כדי לא למשוך תשומת לב. אנשי הקהילה היהודית הספורים שנשארו כאן עושים הכל כדי לא לבלוט. הם חיים במחתרת. באופן אירוני, התאריכים על המצבות מספקים הוכחה שהקהילה היהודית עדיין חיה כאן. היהודי האחרון שנקבר בבית הקברות היהודי בביירות נפטר ב-1999 .
השלטונות בלבנון שוקלים עכשיו לשפץ את בית הכנסת. דרוויש לא חושב שכדאי לנסות ולשקם את הקהילה בעיר. "זה ריגש אותי תחילה כששמעתי שעומדים לבנות אותו", אמר. "אתה מרגיש גאווה כשמדינה ערבית כמו לבנון מנסה לחדש בית כנסת, אבל כשאתה חושב על זה, כיהודים אנו אומרים - 'לחיים'. אבל אין שם חיים עבור היהודים. לא מסיבות הנוגעות לביטחון. כקהילה - אין שם חיים".