זה יהיה כנראה קרוב מאי פעם, יוכרע על חודם של קולות בודדים: יותר ממיליון לבנונים בעלי זכות בחירה ייגשו מחר לקלפיות להצביע בבחירות לפרלמנט, על רקע מתיחות חסרת תקדים בין המחנות השונים, והחשש מפני התלקחות נוספת. תעמולת הבחירות הסתיימה, המועמדים עשו את שלהם (במלוא מובן המילה) וכעת הם ימתינו לראות איזה פתק הכניס האזרח הפשוט, בסופו של דבר, מאחורי הפרגוד.
מאז 2005, אז נערכו בפעם האחרונה הבחירות לפרלמנט במדינה, עברה המדינה הרבה מאוד. האירוע המרכזי, המשפיע עליה עד עצם היום הזה, היה מלחמת לבנון השנייה - שהשפיעה רבות על הרחוב הלבנוני. שמענו רבות בשלוש השנים האחרונות על הביקורת החריפה על חיזבאללה, התנהלותו וכפיית רצונו על החברה הלבנונית, אך כפי שכבר למדנו לאורך השנים - לרבים בחברה הערבית יש זיכרון דיי קצר לפעמים.
תחילה נעשה קצת סדר ב"בלגאן הפוליטי", שנוטה לבלבל לא מעט אנשים. שיטת הבחירות בלבנון שונה בתכליתה מהשיטות המונהגות ביתר מדינות ערב. מדובר במדינה דמוקרטית, שמחלקת את סמכויות השלטון בין העדות השונות במדינה - על בסיס קבוע. זאת, בשל ריבוי העדות והזרמים, שהביאו לפני שלושה עשורים למלחמת אזרחים קשה במדינה.
נשיא לבנון חייב על פי החוקה להיות נוצרי מארוני, וכך גם רמטכ"ל הצבא. ראש הממשלה חייב להיות מוסלמי סוני, ויו"ר הפרלמנט חייב להיות מוסלמי שיעי. מבולבלים? גם אנחנו, ולכן נמנע מכם את חלוקת 128 המקומות בפרלמנט.
המזכ"ל מול ה"בן של"
בבחירות, גם השנה, אנו מבחינים בין שני גושים מרכזיים המתמודדים על קולות הבוחרים ועל השליטה בפרלמנט: לגוש חיזבאללה-אמל, המהווה את ה"נציג הסורי" בפוליטיקה הלבנונית, ואשר עושה מאמצים כבירים לרשום סנסציה, הצטרפה גם מפלגתו של מישל עאון - פוליטיקאי ואיש צבא לשעבר, הנחשב ל"פרו סורי".
ה"החבורה הסורית" הזו, המונהגת על ידי מזכ"ל החיזבאללה חסן נסראללה צפויה לזכות בניצחון מוחץ באזור מחוזות הדרום, אך משקיעה מאמצים לרשום הישגים גם במחוזות נוספים. ההערכות הן כי אם יצליחו השיעים לתת את קולם גם בצפון - הפרלמנט ייפול לידיו של נסראללה ואנשיו.
זו בדיוק הסיבה לעלייה הניכרת בהופעותיו התקשורתיות של נסראללה בשבועות האחרונים, על גבי מסכי הענק בבירות. לצד האיומים על ישראל, שב והפליג מזכ"ל החיזבאללה בהבטחותיו למקרה וייפול הפרלמנט לידיו. כן, גם סוריה ואירן הוזכרו רבות בנאומים הללו, ואם יש דבר ממנו מפחדים יותר מכל גם במערב וגם גורמים מתונים בלבנון עצמה, הוא שלאט לאט תהפוך המדינה ל"אירן הקטנה".
אל מול הקואליציה הפרו-סורית, מנסות לעמוד בגאון המפלגות האנטי-סוריות, המונהגות על ידי זרם ה"מוסתקבל", בראשותם של סעד אל-חרירי (הבן של), סמיר ג'עג'ע ו-וואליד ג'ונבלאט. גוש המפלגות, הלוטש עיניים למערב, הוביל את המאבק נגד הנוכחות הסורית במדינה, ומתמודד היום עם הניסיונות הסורים וגם האירנים להשפיע על החיים הפוליטיים בלבנון.
חוששים מתרחיש חמאס
המציאות הזאת, כשברקע שכונות שלמות בבירות ובדרום עדיין בשיקום, שולחת את הלבנונים לבחור את ההנהגה מחר. מערכת הבחירות הזאת מאופיינת, אולי יותר מאי פעם, במעורבות המערבית והערבית. כן, גם בבחירות מתערבים ללבנונים.
ארצות הברית וסעודיה מצד אחד, אירן וסוריה מצד שני: כולן מנסות, באמצעות השטרות והטבעות, להשפיע על קולות הבוחרים. קניית הקולות בבחירות הקרובות כבר הפכה לדבר עליו מדברים ללא כל חשש בבחירות, וההערכות הן שכל קול לבנוני שווה כ-800 (!) דולרים.
במערב מנסים לעשות הכל כדי שמדינה נוספת באזור לא תיפול לשליטה סורית-אירנית. גם בסעודיה מאוד לא אוהבים את הרעיון, ולכן מליונים רבים של דולרים הושקעו במועמדים הפרגמטיים, בניסיון למנוע את המפולת והתבוסה לחיזבאללה. אפילו סגן הנשיא האמריקני, ג'ו ביידן, הגיע בחודש האחרון לבירות והבטיח סיוע צבאי למדינה, בתנאי שה"טובים ינצחו", כמובן.
השאלה הגדולה היא אם כל הניסיונות הללו יצלחו. הרי אפשר לעשות הכל - חוץ מלהכניס את הפתק הרצוי ברגע הבחירה למעטפה. להביא את כולם לבאר - אבל לא בהכרח לגרום להם לשתות ממנה. ובמבחן התוצאה, כבר למדנו מההיסטוריה, שהאזרח הערבי לא אחת אכזב את המערב.
כך גם קרה בבחירות הדמוקרטיות שיזם אבו מאזן ברשות הפלסטינית ב-2006. החמאס קיבל הזדמנות שווה להתמודד - ופשוט סחף את ההמון. כלל לא בטוח ש"חזון הדמוקרטיה" האמריקני באזור אכן יוכיח את עצמו גם במקרה הזה.