עם שני מיליון ו-90 אלף תושבים, רצועת עזה הפכה מזמן לשם קוד לצפיפות, לעוני ומסכנות שמייצרת אלימות בלתי פוסקת. מדובר ביקום מקביל שחי במשבר הומניטרי תמידי. השוק של עזה מלא בפירות וירקות טריים ובחנויות הבגדים אפשר לקנות ג'ינס גם ב-10 שקלים. סחורה יש בשפע אבל קונים אין. לאנשים פשוט אין כסף.
"הייתי פטריוט - עכשיו אני רעב": עזה מבט מבפנים - צפו בחלק הראשון
מרבית תושבי עזה חיים מתחת לקו העוני. עם 53% אבטלה כ-70% מהצעירים יושבים בבית. רחובותיה המרכזיים של העיר עדיין שוקקי חיים והחנויות מלאות בסחורה, חלקה מיובאת ממעבר לים, לרוב מטורקיה או סין. למרות הכול, אם נכנסים מעט לעובי הקורה מגלים שהרבה מהשפע הוא לא יותר ממצג שווא שפועל כחזיון תעתועים עבור הרוב הגדול של תושבי הרצועה.
כמו תמיד, הראשונים להרגיש את המחסור בכסף הם הסוחרים. "יש סחורה, יש מכנסיים, חולצות. יש הכול אבל אין מי שיקנה", אומר באסם, בעל חנות בגדים בעיר עזה. "עזה מעולם לא הייתה במצב קשה כמו עכשיו. הימים האלה הם הקשים ביותר ב-40 השנים שאני עובד במקצוע הזה".
המצב בעזה כל כך קשה שהסוחרים נאלצים למכור במחירי עלות. העיקר למכור. ברוב המקרים הסוחרים נאלצים לבחור בין סגירת העסק לבין פשיטת רגל או מאסר בכלא. הם נקלעים לחובות עתק שאין באפשרותם לשלם. "כשאנשים טרודים בהישרדות יום-יומית, הם לא פנויים לקנות בגדים או אביזרים לבית", מסביר באסם.
אחת התופעות הקשות של השנים האחרונות היא פשיטת רגל של בעלי העסקים. בעזה מספרים על מאות סוחרים שנעצרו לאחר שלא הצליחו לשלם חובות לבנקים וללווים. "כל הסוחרים הגיעו לשפל", מספר מוחמד, מוכר בחנות בגדים. "אני למשל נכנסתי לכלא. עצרו אותי בגלל חוב כספי. הייתה לי עבודה, השבח לאל. הלך לי טוב ופתאום נפלתי. פתאום הכל נעצר, לא נשארה עבודה".
"לו יכולתי הייתי בורח מעזה"
למרות המצוקה והמשבר הכלכלי שלטון חמאס בעזה נותר איתן. הסיבה המרכזית היא הזרוע הצבאית, גדודי עז א-דין אל-קסאם, ששולטת ללא מיצרים. אצלה אין הלנת שכר. גם כיום אנשיה מקבלים משכורת מלאה מדי 1 בחודש. במקרה של עזה, בעל הנשק הוא בעל המאה ובעל הדעה.
טאלב, תושב עזה מספר על החיים הקשים תחת חמאס. לדבריו, אם האנשים ייצאו למחות ברחוב, הם יפגשו את הרובים של הזרוע הצבאית. כשחיים תחת שלטון חמאס להיתפס אומר דברים כאלה עלול לעלות בחירות, במקרה הטוב.
הרבה אומץ נדרש מטאלב לצאת נגד השליט שלו בעזה בעיקר מול תקשורת ישראלית. "אם פלסטין הייתה שלהם היא הייתה הופכת למזבלה", אומר טאלב. "אבל היום בישראל, בכל מקום יש בניינים יפים, פרחים, היא נראית טוב. הישראלים שומרים על הארץ שלהם".
כשנשאל אם חמאס באמת מעוניין ברגיעה, משיב טאלב: "הלוואי, אבל נדמה לי שלא. אילו חמאס באמת היה רוצה רגיעה הוא לא היה יורה רקטות והולך ואומר 'אנחנו רוצים את זכות השיבה, זכות השיבה'. ככה שוטפים להם את המוח. לו יכולתי הייתי בורח מעזה. הייתי מהגר מכאן. הייתי יוצא. המצב בעזה קשה מאוד".
גם כעת לא לגמרי ברור מה קורה בתוך עזה. החיים תחת האח הגדול החמאסי הפכו את האנשים לזהירים במיוחד, כמעט פרנואידים. הם מפחדים לדבר אך צריך לזכור שחלק לא קטן מתושבי עזה תומכים בחמאס וממשיכים לראות בה את סמל ההתנגדות.
עד לפני כמה שבועות חוף הים היה מלא באלפי בני אדם שבאו לישון שם בגלל החום הבלתי נסבל במקום שבו אין חשמל. עם החורף שמגיע לעזה מגיעות גם התקוות שמשהו ישתנה בכל זאת, שמישהו יתעשת ויקדם הפסקת אש. אלא שגם ללא איום המלחמה בעקבות השנים האחרונות, הדלות והפחד עושים את שלהם.