לאחר עשרות שנים שבהן נאסרה בירדן הרכיבה על כלי רכב דו-גלגלי, החליטו באחרונה בממלכה ההאשמית להתיר את חזרת האופנועים לכבישים. לצד שמחת הרוכבים שחוגגים את החופש המחודש, ישנם גם מי שמתקשים להתרגל לנוכחות של הדו-גלגליים בדרכים.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
הדרת האופנועים מכבישי ירדן נקבעה אי שם בשנות השביעים של המאה הקודמת. קרבות השלטון שהתחוללו בממלכה בין הירדנים לפלסטינים, הגיעו לשיאם בניסיון התנקשות במלך חוסיין עצמו בחודש ספטמבר 1970. בין שאר האשמים למהלך הקיצוני הזה, סימנו הירדנים נאשם עיקרי אחד: האופנוע.
ממרחק השנים כבר קשה היה לדעת מה באמת הייתה הסיבה להחלטה התמוהה; האם באחד מניסיונות הפגיעה במלך נעזר המתנקש באופנוע, או שמא דווקא האגדה על ערפאת שנהג להימלט על כלי רכב דו-גלגלי מהצבא הירדני היא הנכונה. בשורה התחתונה זה לא שינה יותר מדי. חוק יצא בממלכה: אופנועים – מחוץ לתחום.
עם זאת, מי שהיה רשאי להמשיך וליהנות מחוויית הרכיבה המסעירה היה, כמובן, המלך. ואכן, המלך חוסיין המנוח ויורשו, המלך עבדאללה, נצפו רבות מנצלים את זכות היתר כשהם רוכבים להנאתם ברחבי הממלכה.
נהגי המכוניות לא התרגלו
כעת, אחרי עשרות שנים, הגזירה בוטלה. אומנם כל מי שיבקש להתנייד על אופנוע בממלכה יצטרך לקבל אישור מיוחד מהמשטרה לשם כך, אבל כעת לראשונה זה שנים – יוכל כל ירדני לרכוש לעצמו אופנוע. מאז ביטול האיסור המשונה הזה, הולכת תרבות הרכיבה בירדן ומתפתחת בקצב מדהים. לפחות עשרת אלפים אופנועים נמכרו בארבע השנים האחרונות בממלכה. מי שמתקשים להצטרף לחגיגות לפי שעה הם הנהגים הירדנים, שעוד לא הצליחו להתרגל לגמרי ליצורים הממונעים האלה שחולפים לידם בצמתים.
אבל כנראה שגם קשיי ההסתגלות הללו הם חלק מתחייתה המחודשת של התרבות המוטורית בירדן, שגם אותה יש מי שלומדים כעת מחדש. מה שלא בטוח שיעזור להם להבין את סיפור האהבה הגדול הזה שיש ללא מעט אנשים עם מכונה ממונעת הנוסעת על שני גלגלים פחות.