ייתכן מאוד שהנענועים המתואמים בקצב המוכרים לכולנו כריקודי בטן ייעלמו בקרוב מן העולם - לפחות בצורה שהכרנו אותם עד היום: כבר שנים ארוכות שריקודי הבטן שזורים בהיסטוריה של מצרים ומהווים חלק בלתי נפרד מהתרבות המקומית והעשירה כל כך, אלא שמשהו באמנות הזו הולך ונסדק לאחרונה ומסכן את מעמדה.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
אם בשנות ה-50 וה-60 של המאה הקודמת נהרו סקרנים מהעולם לכולו לקהיר כדי לחזות באמנות ריקודי הבטן, ובהוליווד אף הפיקו סרטים שרקדניות הבטן הועמדו במרכזם, האמנות הזו עוברת שינויים עצומים: השפעות מבפנים ומבחוץ מחלישות את מעמד הענף כולו.
בשנים האחרונות מקצועות אמנות הבימה הפכו למקצועות מהפחות מוערכים במדינה, בלשון המעטה, ואילו ריקודי הבטן נחשבים לנחותים שבהם. בעיני המאמינים המוסלמים הריקוד הזה הוא למעשה חטא - ובכירי דת בממשל המצרי אף העבירו חוקים נגד הריקוד.
"חלמתי להיות רקדנית בטן ולעשות משהו טוב כאן במצרים", מספרת סהר, רקדנית בטן מקומית. "ציפיתי שיהיו עוד ועוד רקדניות בטן מצריות, אבל מספרן רק הולך ומתמעט".
ריקודי הבטן המסורתיים הופכים ל"אירופאיים"
וזו לא הבעיה היחידה: יותר ויותר רקדניות זרות לומדות את הז'אנר - אבל גם רוקדות בסגנון חדש. "רקדניות לא מצריות משלבות בריקודי הבטן פעלולי אקרובטיקה ואלמנטים של בלט, וזה לא מאפיין את ריקודי הבטן המסורתיים. מה שהן עושות זה לא ריקוד", מלינה סהר.
רקדניות רבות מאירופה מגיעות למצרים ללמוד ואז לוקחות את הריקוד לכיוון שלהן - בהן רקדניות רבות מרוסיה. "זה יגיע למצב שהן ילמדו את הריקוד במדינות שלהן, וככה למעשה הדורות הבאים לא ייחשפו לריקודי הבטן המקוריים", מזהיר רדה שיטא, רקדן ומומחה לענייני התרבות המצרית.
ובכל זאת יש במצרים מי שעדיין מקווה שמשהו ישתנה: "אני מקווה שצורת החשיבה אודות רקדניות בטן והריקודים הללו ישתנו בעתיד", אומרת סהר. "אני לא רוצה שייראו בי ובחברותיי נשים שמזיזות את הגוף בתמורה לכסף, אלא נשים שמבטאות את היותן נשים ומעצימות את זה. אנחנו אמניות שעושות מה שהן אוהבות".