התיאטרוןן הליברלי-רדיקלי גייטה ליריק (Gaîté Lyrique) בפריז אירח לפני כחמישה שבועות קבוצה של 250 מהגרים ממדינות מערב אפריקה, כחלק מגישה שקוראת לשילובם בחברה. מאז, אותם מהגרים מסרבים לעזוב את המקום, השתלטו על הבניין, חוגגים במקום - ומביאים אותו לכדי איום של ממש על עתידו ויכולתו הכלכלית לשרוד את התקופה הקרובה, שכן הוא אינו יכול להמשיך ולהציג מופעים ואירועים.

התיאטרון, בבניין הנמצא בבעלות המועצה העירונית של פריז, מוכר בשל עמדותיו הליברליות. ב-10 בדצמבר הוזמנו אותם 250 מהגרים לערב של הרצאות ושיחות עם מומחים מאוניברסיטאות ובכירים בארגון הצלב האדום. בסיום הערב, הם סירבו לעזוב ובחרו להישאר במקום. בחמשת השבועות שעברו, מספר המהגרים שדה-פקטו חיים ומתגוררים בבניין המוזיאון גדל, וכעת הם מוערכים בכ-300.

 

 

 בכל יום עורכים המהגרים במקום אספות והפגנות, ומציינים זאת באמצעות תוף טם-טם שנמצא שם בחדר המדרגות במקום. הם שרים בקול גדול, נעזרים במיקרופונים ואמצעי שמע אחרים, ובכלי תקשורת מקומיים האווירה תוארה כ"רועשת והומה".

 

 

המצב החדש, שלפי שעה לא ברור עוד כמה זמן יימשך, מציב איום מוחשי על עתידו של התיאטרון. מאז תחילת התנחלות המהגרים במקום בוטלו כל ההופעות, לפי שעה עד 24 בינואר. 70% מהכנסות התיאטרון מגיעות ממכירת כרטיסים ומוצרים נלווים, ו-30% מגיעות מסובסידיות ותמיכה שהוא מקבל מגורמים שונים. לא ברור עוד כמה זמן יוכל המוזיאון להמשיך לפעול כרגיל, ולשלם משכורות ל-60 עובדיו.

 בקרב הנהלת התיאטרון מבינים כי המצב אינו יכול עוד להימשך זמן רב כפי שהוא כעת, ולמרות זאת, על פי הדיווחים, הנהלתו לא מסוגלת להורות על צעדים שיובילו לסילוק המהגרים מהמקום - בשעה שבחוץ עונת החורף בשיאה. גם מועצת העיר פריז, שאותו בניין נמצא בבעלותה, ניסתה למצוא מקומות לינה חלופיים לכל אותם המהגרים, אך לפי שעה ללא הצלחה. כעת מצפים בפריז כי ממשלת צרפת תירתם לסייע בעצמה בפתרון המשבר.

 

 

לא רק התיאטרון נפגע קשות מפלישת המהגרים שמסרבים לעזוב, אלא גם המסעדות ובתי העסק השונים הפועלים בסמוך. רבים מאותן מסעדות ועסקים נוספים מתבססים במידה רבה על פעילות התיאטרון ותנועת המבקרים בו. אליה, מנהלת ביסטרו סמוך בת 38, בעצמה בת להורים מהגרים מאלג'יריה, אמרה ל"טיימס" הבריטי כי מאז תחילת המשבר המסעדה שלה ריקה - ועד כה זה עלה לה יותר מ-30 אלף אירו.

 

 

"הם הורסים את העסק שלי", אמרה, "הם מסתובבים כל הזמן במרפסת שלי, מעשנים ג'וינטים ומתקוטטים בינם לבין עצמם. לא רק שאנחנו לא מארחים יותר צופים ומבקרים שמגיעים לתיאטרון, אלא שאנחנו גם לא יכולים לקבל אורחים שעוברים במקום או רוצים להגיע במיוחד. הם מפוחדים מאוד מאותם אנשים צעירים".

 

 

אותם מהגרים שפלשו לתיאטרון הגיעו רובם ככולם לצרפת כקטינים בני פחות מ-18 - מה שמקנה את הזכות לסיוע מהרשויות, בין השאר בתחום הדיור. למרות זאת, מאז רובם נשפטו והועמדו לדין בעבירות שונות כבגירים, ורובם רגילים לישון ולחיות ברחוב - לפני שעברו לחיות הלכה למעשה בתיאטרון, שחשב לקחת אותם תחת חסותם.