סוף עידן: שושלת אסד שלטה בסוריה במשך חמישה עשורים, מאז 1970 - עד שלפנות בוקר (ראשון) המורדים הכריזו כי משטר אסד נפל. 13 שנים אחרי פרוץ מלחמת האזרחים, קרס השלטון שהפך את סוריה לאנרכיה והחריב את המדינה.
חאפז אל-אסד, בן למיעוט העלווי, החל את דרכו כקצין בחיל האוויר הסורי והיה פעיל במפלגת הבעת'. בשנת 1963 הוא היה שותף בכיר בהפיכה הצבאית וב-1966, לאחר הפיכה צבאית שהובילה המפלגה, היה לשר ההגנה ושר החוץ במהלך מלחמת ששת הימים וספטמבר השחור. אסד נכשל בהכנת הצבא הסורי למלחמת ששת הימים, וחיל האוויר הסורי הושמד על הקרקע ביום הראשון למלחמה.
לאחר מאבקים פנימיים במפלגת הבעת', בנובמבר 1970 אסד האב טיפס לצמרת ותפס בעצמו את השלטון. כמי שהשתייך למיעוט של כ-12% מאוכלוסיית המדינה, הוא מינה את מקורביו העלווים לעמדות מפתח. אסד הכריז על "מהפכת התיקונים", וכך סולק קודמו בתפקיד סלאח ג'דיד שהנהיג את מהפכת הבעת'.
אסד הנהיג שלטון דיקטטורי ודיכא באכזריות את האופוזיציה למשטרו, שהגיע לשיאו בטבח חמה. הוא ריסן את כוחם של האחים המוסלמים, חיזק את מעמדה של סוריה כרפובליקה חילונית והגביר את מעורבותה של סוריה במה שאירע בארץ הארזים, לבנון.
בוועידת מדריד ב-1991, קיים אסד לראשונה מגעים עם ישראל, בתקופת כהונתו של יצחק שמיר. לאחר ניצחונו של יצחק רבין בבחירות בישראל ביוני 1992, החלה סדרה של מגעים חשאיים ופומביים עם סוריה, וזה סלל את הדרך לחידוש השיחות בוושינגטון, תחת חסותו של הנשיא האמריקני ביל קלינטון.
בספטמבר 1992 יצא רבין לביקורו הראשון בארה"ב, והכריז כי הוא מוכן לדון עם סוריה על עתידה של רמת הגולן. עם רצח רבין ב-4 בנובמבר 1995, נקטעו המגעים עם אסד. אלו בהמשך חודשו בתקופת כהונתו של אהוד ברק, אך מבלי שהניבו תוצאות.
לאסד ולאשתו אניסה מח'לוף נולדו חמישה ילדים: בושרה הבכורה, באסל, בשאר, מאהר ומג'ד. הבן באסל הוא שעמד לרשת את האב כנשיא סוריה כשמצבו הרפואי הידרדר, אבל נהרג ב-21 בינואר 1994 בתאונת דרכים.
וכך הבן השני, בשאר אל-אסד שלמד רפואת עיניים בלונדון, מונה לתפקיד והצטרף לאקדמיה הצבאית בעיר חומס, וקיבל דרגת קולונל (שמקבילה לאלוף משנה) בצבא סוריה בשנת 1999.
תחילה, בשאר הבן נתפס כמנהיג מודרני יותר מהאב, בעיקר בשל היותו צעיר ובעל חינוך מערבי, וזה עורר תקווה בסוריה ובמערב. אולם, די מהר הוא התגלה כמי שפועל דומה לאביו, באופן אלים ורודני.
השיא הגיע במלחמת האזרחים בסוריה שהחלה בשנת 2011, אז אסד הואשם בשימוש בנשק כימי נגד מתנגדיו, והדיכוי האלים עורר ביקורת חריפה נגד השלטון. ההתקוממות הפכה במהרה למלחמה איומה שבמהלכה נהרגו מאות אלפי בני אדם ועוד מיליונים נעקרו מבתיהם. גם הליגה הערבית השעתה את סוריה בעקבות הדיכוי האלים של אזרחיה בידי משטרו של אסד, אך ב-2023 היא הוחזרה לליגה הערבית.
למרות שהפעם אסד לא קיבל את התמיכה שלה ציפה מרוסיה ומאיראן, הן סייעו לו לשרוד בשלטון לאורך השנים. בשנת 2020 הושגה הפסקת אש בין כוחות אסד למורדים באידליב, בתיווך רוסיה וטורקיה, ומאז פסקו רוב הקרבות במלחמת האזרחים עד למתקפת הפתע של המורדים.
לאחר שהלחימה בלבנון נעצרה בשל הפסקת האש, כמה עשרות קילומטרים משם, בצפון-מערב סוריה, כוחות המורדים פתחו ב-27 בנובמבר במתקפה נגד כוחות משטר אסד והמיליציות הפרו-איראניות במערב חלב, והפעם אסד נותר לבדו. המורדים השתלטו על עוד ועוד שטחים ברחבי סוריה, מצפון ומדרום עד שהגיעו לבירה דמשק והכריזו: "משטר אסד נפל".