שוב אלימות נגד ישראלים ויהודים בחו"ל: מקס לונג החל את לימודיו באוניברסיטת דה-פול (DePaul) בשיקגו בסוף ינואר לאחר שני סבבי מילואים כלוחם בהנדסה קרבית. לאחר חודשים שבהם ספג קריאות מצד פעילים פרו-פלסטינים, ונחסם לא פעם יחד עם סטודנטים יהודים אחרים מלהיכנס לקמפוס, החליט שהוא יוצא במסע הסברה אישי. יחד עם סטודנטים פרו-ישראלים, עמד מקס אחת לשבוע בכניסה לאוניברסיטה מחזיק בשלט שקורא להידברות על ישראל. "ספגתי לא פעם קללות, אבל התקיפה בשבוע שעבר הייתה הפתעה", סיפר בריאיון ל-N12 כשהוא עדיין מושבת בביתו עקב זעזוע מוח.
מקס, במקור מבוסטון, עלה לארץ בשנת 2015 ולאחר שלמד עברית באולפן התגייס לצה"ל. "גדלתי בבית ציוני. זה כל העולם שלי, כל החיים שמעתי על ישראל, התגייסתי בדצמבר 2015 ואחרי יום סיירות הגעתי ליהל"ם ושירתי כלוחם".
אחרי שהשתחרר נשאר מקס בארץ והקים עמותה לחיילים בודדים, הוא היה אמור להתחיל ללמוד בנובמבר 2023 אולם באוקטובר פרצה המלחמה. "ישר הצטרפתי לצוות שלי ודחיתי הכול. בין הסבב הראשון לשני עשיתי הלוך ושוב לשיקגו לסדר את הבירוקרטיה וכל מה שהתעכב. באותו שלב ידעתי שאני עתיד להיכנס לעוד סבב מילואים והעדפתי לא להיכנס לנושא ההסברה. זאת הייתה תקופה שהפעילים הפרו-פלסטינים הקימו אוהלים וחסמו סטודנטים יהודים - או כאלה שלא תומכים במאבק שלהם, מלהיכנס לקמפוס".
קשה.
"מאוד. ואז חזרתי אחרי הסבב השני והתחלתי ללמוד והחלטתי שאני לא שותק יותר. אמרתי שאם אני לא משרת יותר במילואים בישראל אז אשרת בדרך אחרת".
ומה אתה עושה?
"בראש השנה הלכתי עם תפוחים ודבש, ושלט שעליו כתוב 'בואו לדבר על ישראל וצה"ל'. בכל יום רביעי הייתי מגיע לכמה שעות. באוניברסיטה כל פעם חיפשו סיבה אחרת להרחיק אותי, אמרו שהם רוצים להישאר ניטרליים, ודרשו שאישאר מחוץ לקמפוס. באופן מפתיע, רוב השיחות היו עם אנשים שרצו לבוא ולשמוע. הראיתי להם סרטונים שלי מול פתח מנהרה בעזה והסברתי מה היה שם. זה שונה כי זה לא משהו שהם רק רואים ברשתות, האדם עומד מולם".
ותגובות אגרסיביות יותר קיבלת?
"יש קבוצות קבועות שתמיד באות וצועקות עליי 'רוצח, רוצח תינוקות', וכל מיני קללות, אבל אני לא מראה אגרסיביות חזרה - מי שרוצה לנהל שיח מוזמן. אני אלחץ לך יד גם אם אתה שונא אותי כי אני לא מחפש לריב אלא להראות את הנרטיב הישראלי".
ומה קרה ביום התקיפה?
"לפני שבוע עמדתי שם כמה שעות והיו לי כמה שיחות - גם עם סטודנטים ערבים. אפילו לחצתי ידיים עם מי שאמרו שהם לא מסכימים איתי, כי הסכמנו שאנחנו כן בעד שלום ולא קוראים למוות של כל היהודים. לפתע, הגיע רעול פנים לכיוון שלי והתחלתי לצלם כי הייתה לי תחושה שהוא לא בא לדבר. הוא התחיל לשאול אותי שאלות, והתעניין בעיקר בשירות הצבאי, 2 דקות לתוך השיחה ומישהו מאחוריי פשוט התחיל לתת לי אגרופים, שניהם הורידו אותי לרצפה ופוצצו אותי מכות, אחד מהם גם לקח פחית שתייה ודפק לי איתה על הראש".
הצלחת להתגונן? עזרו לך?
"מייקל, סטודנט מהארגון הפרו-ישראלי (SSI), היה איתי וניסה להרים אותי מהרצפה. הוא סיפר שלא הגבתי לו והוא כבר חשב שאני מת. הם התחילו להכות גם אותו. זה מקום ציבורי, ממש הכניסה לקמפוס, היו עשרות אנשים גם מאבטחים, אבל אף אחד לא עזר, יתרה מזה - היו כאלה שאמרו לי שקיבלתי את מה שמגיע לי".
כשאתה פצוע על הרצפה.
"כן, בזמן שמייקל ואני מקבלים טיפול ראשוני היו מי שעברו והמשיכו לומר מילים קשות. תיעדתי אחת מהן אומרת לי שזה מגיע לי כי אני 'רוצח תינוקות' וצריך להתבייש בעצמי. זה רק הזכיר לי למה אני עושה את מה שאני עושה".
מקס ומייקל נפצעו. מקס סובל מזעזוע מוח ונפיחויות בפנים ובצוואר, למייקל שברו את היד. ברשויות מגדירים את האירוע כ"פשע שנאה", אולם עדיין לא נעצרו חשודים. "אנחנו יודעים שאחד מהם השתתף בעבר בהפגנות אנטי-ישראליות ויש לנו עדויות שכבר איים בעבר על סטודנטים יהודים".
מייקל מצטרף גם הוא לשיחה ומספר על האירוע הקשה: "זאת ממש טראומה, היינו שם רק כדי לדבר, לא ציפינו שדבר כזה יקרה וזו גם לא פעם ראשונה שהיינו שם". מייקל מדגיש כי התקיפה לא תרתיע את השניים: "ספגנו כבר קללות, אבל זה רק מילים. הפעם זה היה אחרת - הם הגיעו ותקפו אותנו מאחור בלי שהיינו מוכנים, כי עמדנו שם ודיברנו את האמת - שזה בסדר להיות ציוני ויהודי.
"הם רוצים להכניס לנו פחד והם אומרים את זה. חשוב לי שאנשים יידעו כמה זה בסדר לדבר בקול את האמת שלהם. אין מה לפחד - צריך להתאחד כקהילה יהודית ולעמוד יחד. וכולנו צריכים להתאחד ולהביא לסיום המלחמה ולהשמדת חמאס".
איך אתם מרגישים עכשיו?
מקס: "בלילה שאחרי התקיפה התעוררתי באמצע הלילה עם הקאות והבנתי שיש בעיה, הלכתי לבית חולים עשו לי בדיקות, כל הלסת שלי נפגעה ואני עם זעזוע מוח חייב לשכב בבית. הרגשה קשה - אבל הם לא ישתיקו אותי, אני אמשיך לדבר את האמת של ישראל".
מייקל: "אני פצוע עם יד שבורה, הכאב הוא פיזי. חשוב היה לי להתראיין כי לא שומעים מהרבה סטודנטים שעוברים תקיפות - ואנחנו יודעים שיש כאלו, כי הם מפחדים. אני מבין אותם, אבל גם רוצה להראות שאנחנו כאן כדי להישאר והם לא ינצחו ויפחידו אותנו".