אשת הטלוויזיה האוסטרלית ארין מולן השמיעה בתוכניתה ברשת סקיי בכל שבוע מאז 7 באוקטובר קול ברור וצלול נגד חמאס והצביעות של העולם. אחרי שסקיי הודיעה לה במפתיע שלא תמשיך את התוכנית, היא הגיעה לביקור בישראל. בשיחה עם חדשות 12 היא דיברה על המחירים הכבדים ששילמה בעקבות התמיכה בישראל - אבל מבהירה שלא תוותר. "הם לא יעצרו אותי", היא אמרה.
הפכת בשנה האחרונה לאחד הקולות החזקים בעד ישראל. למה את תומכת כה מסורה שלה?
"הייתי אומרת, במילים פשוטות, שזה בגלל שאני מסוגלת להבחין בין טוב לרע. אני יכולה להבחין בין צדק לבין עוון. אני לא חושבת שזה מסובך בכלל. אני חושבת שכל מוות, כל הרוג וכל חיים שאבדו במזרח התיכון מאז 7 באוקטובר - הם אך ורק באשמת חמאס והאנשים שמממנים אותו".
אמרת: "אני לא יהודייה, אני לא ישראלית, אין לי אינטרס אישי בעניין - אבל יש לי".
"לכולנו יש. כל מי שחושב שמה שקורה בעולם כעת ייעצר בישראל או עם העם היהודי - הוא טיפש. אנחנו כבר רואים דוגמאות כמו הפגנות נגד חגיגות חג המולד באוסטרליה או באירופה ובאמריקה. הדברים שאני נלחמת עבורם הם חירות וחיים - אני עומדת לימינה של מדינה שנאבקת נואשות על מנת לשרוד ומאמינה באותם ערכים שבהם אני מאמינה".
בתוכנית שלך תמיד התבטאת בנושאים שונים - אבל לא דיברת על ישראל. מה גרם לשינוי הזה? זה קרה בעקבות 7 באוקטובר?
"לגמרי. איך מישהו יכול לראות את מה שקרה באותו יום לילדים, למבוגרים ונשים ולא לעטוף את ישראל בזרועותיו?".
בכל זאת, את קול ייחודי. הרבה מהקולות בתקשורת רואים את הדברים אחרת - מדוע?
"זה הזוי בעיניי. אכפת לי לא פחות מהילדים בעזה, אך אני מבינה שהמקור של הכאב שלהם הוא המחבלים שהתחילו את זה. לא צריך להיות מדען טילים כדי להבין מהיכן הטרור, הרוע והמוות נובעים, אז זה שאחרים לא יכולים לראות את זה - מטריף אותי".
את זוכרת את הקטע הראשון שהופעת בו לאחר 7 באוקטובר?
"זה היה יומיים אחרי 7.10. באוסטרליה היו הפגנות מבישות מחוץ לבית האופרה. היה דיון לגבי מה הם צעקו - 'היהודים לגז' או 'לז*** את היהודים'. אני כל כך אוהבת את המדינה שלי, ואני חושבת שזו הפעם הראשונה שבאמת התביישתי בה. הייתה לי אורחת באותו שידור שסירבה לגנות את הזוועות. אני מגישת טלוויזיה כבר 20 שנה - אני טובה מאוד בשליטה ברגשות שלי. אבל לא הצלחתי לעשות זאת טוב במיוחד באותו יום. זה עשה הרבה כותרות באוסטרליה - והתגובות הראשונות היו מדהימות, אבל אז הן פשוט טבעו תחת יתר התגובות".
אז את ידעת מההתחלה שלהתבטאויות שלך יהיה מחיר?
"זה הפך ברור מאוד מאותו הרגע בדיוק. חשתי תחושה אמיתית של פחד, ואלה לא היו סתם אנשים שאומרים 'את צריכה למות' - אלה היו איומים ספציפיים על בת ה-6 שלי. פירטו לאיזה בית ספר היא הולכת, ואני בדרך כלל מאוד מגוננת על הפרטיות שלה. פתאום זה פשוט התפוצץ - והייתי צריכה שהמשטרה תלווה אותי לעבודה שלי ברדיו. הייתי גם צריכה לבדוק את החניון קודם, מכיוון שהיו איומים לגבי פצצות בחניונים".
אם כך, היה רגע שבו חשבת, עם כל הכבוד למצפן המוסרי - שאולי הגיע הזמן לקחת צעד אחורה?
"יש דבר אחד שאני אוהבת וחשוב לי יותר מהעבודה שלי, יותר מלעשות את מה שנכון ויותר מלהיות האדם שאני רוצה ושחונכתי להיות - הילדה הקטנה שלי, אלייזה. אני במשמורת משותפת עם אביה, אז הזמן איתה יקר מפז ואני לא מוותרת עליו עבור שום דבר בעולם. אז להיאלץ להשאיר אותה אצל אביה משום שהיו איומי רצח ספציפיים במקום מגורינו היה קשה במיוחד. המחשבה על כך שאני מסכנת אותה הייתה מבעיתה עבורי. אבל המחשבה על איזה עולם יהיה לנו אם לא נשמיע את קולנו - מפחידה אותי הרבה יותר".
למה התכוונת כשאמרת אחרי הפסקת התוכנית שלך שיהיה "הרבה יותר קשה להיפטר ממך"?
"יש הרבה אנשים שהיו שמחים לא לראות אותי ולא לשמוע את הקול שלי שוב לעולם. בהחלט יש אנשים רבים באוסטרליה שרואים את הסכסוך הזה באור אחר לגמרי. בעצם, אני לא בטוחה שהם רואים משהו אחר. אני חושבת שיש אנשים שרואים את זה בדיוק כמו שזה אך בוחרים בנרטיב אחר - כי זה בהחלט פופולרי וקל יותר. הרבה אנשים ניגשים אליי ברחוב ואומרים שהם מסכימים עם מה שאני אומרת אך לעולם לא היו אומרים את זה בעצמם".
אז אם את תומכת בישראל אתה מבוטלת בימינו באוסטרליה?
"לא, ואני באמת מאמינה שהרוב המוחלט של האוסטרלים תומכים בישראל, אבל הם השקטים - וזאת הבעיה. זה גם מה שאני אומרת לאנשים - 'כשאתה מתחבא מפחד, הם מנצחים'. דבר שאנשים בהחלט עושים באוסטרליה זה לא לתמוך בחברות או עסקים מסוימים כי הבעלים שלהם יהודים. זה מטורף. אם היה מדובר בכל קבוצת מיעוט אחרת בעולם כולו - לא היינו מבליגים על כך. כל אדם שמנופף בדגל חמאס ויוצא להפגין הוא צבוע. אף פעם לא חוויתי את זה בחיי - לא הבנתי עד עכשיו מה העם שלכם עובר".
אז לא היית מופתעת ממה שקרה בבית הכנסת במלבורן לפני שבועיים?
"ודאי שלא. כך גם אפילו לגבי ההפגנות בבית האופרה, יומיים אחרי אובדן החיים הגדול ביותר עבור יהודים וישראלים מאז השואה. איפה המחיר שהיו צריכים לשלם אנשים שקראו לאלימות נגד קהילה שאנחנו אוהבים ומעריכים באוסטרליה? כמה אנשים נכנסו לכלא בעקבות זאת? לא נכנסו. אז כל מי שחושב לעשות מעשה כזה יודע שלא יהיו השלכות. גם הממשלה בעיקרון אומרת שישראל היא פושעת מלחמה אז אותם אנשים מרגישים שיש להם גישה מלאה לעשות דברים כאלה. אם מבליגים ולא פועלים בעוצמה כבר בהתחלה אז זה מצטבר".
אז אם אנשים אומרים שזו אנטי-ישראליות - כשזה מגיע לאוסטרליה זו אנטישמיות טהורה?
"יש הרבה מאוד אנטישמיות באוסטרליה. הפחד שאנשים חשים במדינה הוא מביש. אני גרה באזור שיש בו אוכלוסייה יהודית גדולה, ואפילו בבית הספר של הבת שלי הייתה תקרית עם חמוש והרבה שוטרים. יש הרבה ילדים יהודים בבית הספר הזה, אז המחשבה הראשונה של כל הורה הייתה: 'האם זה פיגוע?'. בסופו של דבר התברר שזה כלל לא שייך - אבל זו הסביבה שכל כך הרבה יהודים באוסטרליה חיים בה".
האם דחיית אשרת הכניסה של איילת שקד והתחקירים נגד חיילי צה"ל זה משהו שאמור להדאיג אותנו? האם אנחנו מאבדים את אוסטרליה?
"תחת הממשלה הזאת בהחלט - אבל הבחירות מתקרבות. לא איבדתם את אוסטרליה כמדינה כי הרוב המוחלט של האוסטרלים מאמינים בטוב, בחופש, בהוגנות ובצדק. פיטר דאטון הוא מנהיג האופוזיציה והסקרים נראים טוב. אני חושבת שהוא יהיה ראש הממשלה הבא - ובן הברית הגדול ביותר שלכם".
אנשים מפחדים להיות כמוך כי שילמת מחיר. האם יש משהו שישראל יכולה לעשות אחרת כדי לנצח בקרב?
"אני לא חושבת שזה קרב אבוד, אבל באמת, זה שאתם צריכים לבנות תוכנית יחסי ציבור כדי שהעולם יזדהה איתכם אחרי מה שעברתם ב-7 באוקטובר - מגוחך לחלוטין. ישראל לא אמורה לעשות דבר כדי שכל העולם יגיד: 'אנחנו לא יכולים להשלים עם זה, אנחנו חייבים לעזור למדינה הזו ולתמוך בה'. אבל הם לא עשו זאת. מה שקרה ב-7 באוקטובר אמור להיות מספיק עבור כל מדינה בעולם שמאמינה בחיים, חירות, דמוקרטיה ושלום כדי לבוא לעזרתכם בלי לשאול שאלות".
אז הבעיה היא לא ההסברה או הקרע הפנימי בישראל?
"אני לא חושבת כך בכלל. אני יודעת שלצד השני יש תוכנית מתוחכמת והוא מציג דברים רבים לצורך יחסי ציבור. ולמה? כי הוא חייב לעשות את זה. חייבת להיות לו תוכנית מפני שהוא לא הקורבן - הוא התוקף. אתם לא אמורים להזדקק לתוכנית הסברה ולחשוב איך אתם מוכרים את זה לעולם או גורמים לו להיות בצד שלכם. זאת נקודה שציינתי בפני האו"ם ביום המטומטם שלו למניעת אלימות נגד נשים. אי אפשר שיהיו שם כל הנשים חוץ מאלו שעדיין שם בפנים עם חמאס במנהרות כבר מאות ימים. הם מעמידים פנים שאכפת להם - אבל הם צבועים".
אז מה הלאה? מה את מתכננת כעת כשאת כבר לא בסקיי ניוז?
"זאת הייתה שנה גדולה בשבילי מבחינת לאבד עבודות, אבל אני יכולה לומר שמעולם לא הייתי נלהבת יותר ומעולם לא הייתי אופטימית יותר. התמיכה שקיבלתי מרחבי העולם, מהאנשים בישראל ומהקהילה היהודית באוסטרליה - היממה אותי וגרמה לי להרגיש כל כך מוערכת. זאת הייתה אחת התקופות הקשות בחיי - אבל גם אחת המיוחדות ביותר והמדהימות ביותר. מאז שזה קרה, שמות מאוד גדולים ומפורסמים פנו אליי ואני יכולה להגיד: אני חושבת שאני עומדת לקבל פלטפורמה רחבה הרבה יותר על מנת לעשות עבודה חשובה מאוד".
"אני גם כל כך שמחה לפגוש אנשים פה בישראל, ופשוט צר לי על מה שכולם עוברים. הלב שלי נשבר בשביל כולכם. אני לעולם לא אוכל להבין באמת איך זה לחיות עם כל כך הרבה טרור, רוע ושנאה סביבך. אבל בחיי, כשמדברים על קהילה שחיה את החיים במלואם, אם היינו יכולים לקחת קצת מהדנ"א שלכם ולפזר אותו בעולם - אני חושבת שהוא היה מקום טוב הרבה יותר".