את רחובות פטרסון, ניו ג'רזי, שנמצאת חצי שעה ממנהטן, מעטרים דגלי פלסטין רבים וכך גם נקרא הרחוב הראשי בעיר. כמה דקות הליכה משם נמצאת "ישראל הקטנה", מעוז ישראלי שרק גשר קטן מפריד בינו לבין המקום, שבו רבים חגגו את טבח 7 באוקטובר.
כ-160 אלף איש גרים בעיר פטרסון. פרט טריוויה "נחמד" נוסף על העיר הוא - שישה מהטרוריסטים שהיו שותפים לביצוע מתקפת הטרור במגדלי התאומים גרו בעיר הזו לפני.
לפני שהגענו לפטרסון, עשינו עשרות טלפונים על מנת לנסות לתאם מרואיינים שייתנו לנו את נקודת המבט של הפלסטיני אמריקני , אך כולם טרקו לנו את הטלפון מיד. מתברר שבאמריקה כבר לא מקובל שמוסלמים בכלל ידברו עם ישראלים. החלטנו בכל זאת לנסות והגענו לרחוב הראשי – דרך פלסטין.
את הרחוב ממלאים דגלי פלסטין שמונפים בגאון כמעט לכל אורכו. ניתן לראות בו חנויות כמו "מכה סופרמקרט" ו"תכשיטי ג'רוזלם". לפני שלוש שנים, בטקס חגיגי, הוחלף שם הרחוב ממיין סטריט לרחוב פלסטין, מה שקיבע את המעמד של העיר הזו כפלסטין של אמריקה.
אנדרה סייג, ראש העיר של פטרסון, אמריקני ממוצא סורי ולבנוני, אמר בטקס: "אנחנו העיר הראשונה שנתנה לרחוב את השם 'דרך פלסטין', אבל אינשאללה, לא נהיה העיר האחרונה".
הפלסטינים החלו להגיע לפטרסון, עיר מהגרים קשת יום שנסמכת על עבודה בכרך הגדול אחרי מלחמת ששת הימים ומאז הטפטוף לא פסק. השנה הרחוב הראשי של העיר סוער מהפגנות נגד ישראל. כדי להבין את האווירה כאן די להסתכל בחגיגות שהיו כאן בערב הטבח, הרצח והאונס של 7 באוקטובר.
כאשר אנחנו מגיעים לדרך פלסטין, לא חולפת דקה ומישהו כבר שומע את העברית שלנו. תושב המקום דורש מאיתנו לעזוב את המקום ולמחוק את כל חומרי הצילום, ואף ניסה לחסום לנו את המכונית.
הצצה מהירה בתחקיר שלנו העלתה שמדובר בבעלים של המספרה "פלסטין הייר סלון", שעל הדרך מכהן גם כסגן ראש העירייה. לאחרונה הוא התלונן ברשת אל-ג'זירה שהוא נתון לאיומים בגלל הדעות הפרו פלסטיניות שלו.
"הקיבוצים" של "ישראל הקטנה" והמתיחות עם השכנים הפלסטינים
כמו במזרח התיכון, גם בניו ג'רזי, הישראלים הם השכנים של הפלסטינים. חמש דקות מ"פלסטין הקטנה" נמצאת "ישראל הקטנה". סביב העיר פטרסון נמצאת חמש עיירות שזכו לכינוי "הקיבוצים" ובהם אחוז הישראלים עצום. ה"קיבוץ" הצמוד נקרא פרלון.
פרלון הוא מקום הרבה יותר מרווח ופרברי ונראה כמו התגלמות החלום האמריקני. אבל הסדקים בחלום צצים מהר. טל ליאני, ישראלי אמריקני תושב פרלון, סיפר לנו בכניסה לביתו שאת המזוזה שתלה בפתח דלתו הוא נאלץ להכניס פנימה לאחר שב-8 באוקטובר הגיע טנדר עם דגלי פלסטין ובתוכו מפגינים צועקים אל פתח ביתו.
ליאני הגיע לארה"ב ב-1993 כדי לעשות דוקטורט ומאז הוא עובד ב"בנק אוף אמריקה" כאנליסט. הוא סיפר על החיים כישראלי באמריקה: "אני הולך עם שרשרת של החטופים, אני חי ב'ליטל יזראל' כמו הסינים בצ'יינה טאון. אני הולך להצגות ישראליות וסרטים ישראליים".
אורלי אשתו עובדת בארגון פילנתרופי ישראלי ובנו אורון, שנולד בארה"ב, יצא עכשיו מהחממה של "ישראל הקטנה" לאוניברסיטה. שם הוא פגש את אמריקה האמיתית אפילו בתא שקרוב אליו.
"הייתי לפני כמה ימים באחווה שלי", הוא סיפר. "אחד הבחורים מהאחווה שלח בקבוצה לכולם תמונה של ילד חרדי עם הכיתוב 'יהודי מלוכלך'". כאשר נשאל אורון היכן הוא רוצה לחיות כשיהיה גדול, הוא ענה: "אני רוצה לגור פה ולהרוויח כסף, אבל אני בטוח שיום אחד אעבור לארץ".
מביתם של משפחת ליאני נסענו לאכול חומוס במסעדת "זולה" של אבי בקלו. הוא סיפר שהיו לו יחסים טובים מאוד עם תושבי פטרסון ובייחוד עם מאפיית נבלוס שהיה עובד איתם בקייטרינג. "מאז 7 באוקטובר אני לא מתקרב לאזור", הוא העיד.
במרחק הליכה משם גרה כרמלי גדיאל כספי ממש על הגבול של ישראל-פלסטין. היא סיפרה שהגיעה סמוך לאירועי 11 בספטמבר. "שמענו שבפטרסון אנשים רקדו על הגגות ושמחו נורא", היא סיפרה ואמרה שבכל זאת חבריה אמרו לה שכדאי להגיע לפטרסון בשל הזיקה למזרח התיכון והמחירים הזולים.
עם זאת, אירועי 7 באוקטובר שינו הכול. "עמדתי פה בחוץ ועברו חבר'ה עם מכוניות וצעקו 'איטבח אל יהוד' וקיללו אותי", היא נזכרת. "הם יודעים שרוב פרלון הוא אזור ישראלי-יהודי. כעת אף אחד מהחברים שלנו לא חוצה את הגשר".
הגשר שעליו מדברת כרמלי הוא הגשר שמחבר בין פטרסון לפרלון. הוא מתפקד כמעין מעבר גבול. נהר הפסאיק זורם מתחתיו והאזור כולו ירוק ופסטורלי. בין "ישראל הקטנה" ו"פלסטין הקטנה", איכשהו באמריקה הגדולה הייאוש עדיין יותר נוח ובטוח יותר ירוק.