בערב עמוס בנאומים פוליטיים, בלטו אמש בנוכחותם הוריו של החטוף הרש גולדברג-פולין. עם תחילת נאומה של האם, רייצ'ל, היא הדגישה בפני הוועידה הפוליטית, לכל תשואות הקהל הרמות, שלא מדובר בעניין פוליטי אלא בעניין הומניטרי - שצריך לפתור במהרה. הערב (חמישי), הם סיפרו במהדורה המרכזית על סערת הרגשות שחוו, דווקא משום שציפו לקבלת פנים הפוכה לחלוטין.
"ציפינו לתגובה בין בינונית לשלילית", סיפר ג'ון, אביו של הרש, "הוזמנו ואמרו לנו שאנחנו צריכים להיות בשקט עד הנאום עצמו. חשבנו עד הדקה האחרונה שיודיעו לנו שאנחנו לא יכולים לנאום". הסיבה לכך נעוצה בדרמה שליוותה את הוועידה: הפגנות פרו-פלסטיניות שאיימו להפיל את הוועידה הדמוקרטית, באופן דומה לאירוע מאותו סוג לפני 54 שנים, על רקע המחאות נגד מלחמת וייטנאם, גם הוא בשיקאגו.
עם זאת, התגובות אכן היו הפוכות ממה שהזוג ומארגני הוועידה צפו. עם עלייתם לבמה ניתן היה להרגיש את הקהל לאט לאט משתתק, דבר לא מובן מאליו בערב שכלל שורה של נאומים שהובילו לתשואות ומחיאות כפיים רמות. מאותו שקט החלו לצעוק בקהל, אך לא צעקות מחאה, אלא תמיכה, בדמוי המשפט "Bring them home", "השיבו אותם הביתה". לקול הקריאות מאלפי הנוכחים רייצ'ל, שעד כה בשלל ראיונות ונאומים שמרה על קור רוח, התפרצה בבכי.
"כשאתה ניגש למשהו בציפייה לקבל דבר אחד ובסוף קורה ההפך הגמור, זה כל כך הציף אותי שהתרגשתי - כי פשוט לא יכולתי להאמין לזה", הסבירה את תחושותיה על הבמה, "הייתי כל כך מופתעת ומוצפת ברגשות. נאמר לנו בימים שקדמו לנאום שצפויות לנו קבלת פנים שלילית ואווירה שלילית. והכנו את עצמנו לתגובות מתעמתות".
לאחר מכן, אחרי שירדו מהבמה, התמיכה המפתיעה המשיכה. בשיחה עם חדשות 12 הזוג סיפר על התגובות החיוביות שקיבל - ועל כך שאנשים פנו אליהם באופן אישי והודו להם שחלקו עימם את מה שעובר עליהם. חלקם, הם ציינו, לא היו מודעים לסיפורם של בנם ושל חברו ענר שפירא, שהדף רימון אחרי רימון מהמיגונית שבה הסתתרו ב-7 באוקטובר. "זה היה מדהים", תיאר ג'ון, "באמת ערב מחזק. אני מקווה וחושב שהיום, הבוקר, הם מאוד שמחים שנתנו לנו את ההזדמנות".