מסעוד פזשכיאן נבחר אתמול (שישי) לנשיא איראן החדש במקום הנשיא לשעבר אבראהים ראיסי שנהרג בהתרסקות מסוק לפני כחודש וחצי. פזשכיאן נחשב כפוליטיקאי רפורמיסט, כלומר כזה שמצד אחד חותר לשינוי הסדר הקבוע והמוכר במדינה, אך מנגד מדובר באדם שמזוהה לחלוטין עם המהפכה האיסלאמית וערכי הרפובליקה של איראן, ולא חותר תחת הנהגתו של עלי ח'אמנאי.
לאורך קמפיין הבחירות שלו חזר והדגיש פזשכיאן, מנתח לב במקצועו, את העובדה שהעם האיראני אינו מרוצה מההנהגה שלו ומעוניין בשינוי. בנוסף, סיסמת הקמפיין שלו הייתה "בשביל איראן", שבמקרה או שלא זהו שמו של שיר שנכתב ("בראי") על ידי הזמר האיראני שרווין חאג'יפור לפני כשנתיים והפך להמנון של מחאת החיג'אב. חאג'יפור נידון לשלוש שנות מאסר על רקע ההצלחה שזכה לה השיר שכתב.
לאחר מותה בספטמבר 2022 של מהסא אמיני, שהביא להצתת מחאת החיג'אב, כתב פזשכיאן כי "בלתי מתקבל על הדעת שהרפובליקה האיסלאמית תעצור נערה בשל החיג'אב שלה, ואז תמנע את החזרת גופתה למשפחתה". "אנו מאבדים את התמיכה בחברה, בגלל ההתנהגות שלנו, המחירים הגבוהים, יחסינו לנשים והגבלות הצנזורה שאנחנו מטילים על האינטרנט", אמר בעימות בחירות בינו לבין היריב שהפסיד לו, סעיד ג'לילי, שנערך ביום שני בטלוויזיה באיראן.
פזשכיאן הציב בראש סדר היום שלו את השאיפה לשיפור המצב הכלכלי באיראן, ומזהה את הסרת הסנקציות המוטלות על איראן כאחת הדרכים לטפל במצב. בשל כך, הוא מקדם קול בעד חזרתה של איראן לשיחות עם המערב, בין השאר שיחות הגרעין שלא הצליחו להתקדם תחת הנהגתו של הנשיא הקודם ראיסי, ובניגוד אידאולוגי משמעותי לג'לילי, שמתנגד עקרונית לפשרות מול המערב.
לצד הדברים האלה, פזשכיאן מביע בהתלהבות את תמיכתו במנהיג איראן עלי ח'אמנאי, ואין משמעות העובדה שהוא מועמד המגיע מהמחנה הרפורמיסטי כדי לחשוב שיש בו כדי לקרוא תיגר על השלטון הקיים בטהראן. ימים לאחר שמתח ביקורת על התנהלותה של איראן בעקבות מותה של מהסא אמיני, כתב פזשכיאן כי "אלה המעליבים את המנהיג העליון לא עושים דבר חוזר מליצור מתח ארוך-טווח ושנאה בחברה האיראנית".
פזשכיאן אינו נחשב כמועמד מוביל בתחילת מערכת הבחירות לנשיאות של איראן, ורבים אף הופתעו לאחר שהתקדם בשלבי הבחירות ולבסוף נבחר. הפוליטיקאי בן ה-69 הגיש את מועמדותו לנשיאות כבר בשנת 2011, אך פרש בסופו של דבר. בשנת 2021 הוא התמודד שוב, אך מועמדותו של אושרה על ידי נאמני המנהיג ח'אמנאי – מה שהוביל לבחירתו של ראיסי, בן טיפוחיו של המנהיג.
פזשכיאן היה המועמד היחיד מבין ששת המועמדים הסופיים בבחירות שאינו נמנה עם הזרם השמרני. אחת הסיבות המרכזיות שסייעו לבחירתו היא העובדה שקולות הבוחרים שכן הצביעו באיראן התפצלו בין המועמדים השמרנים – מה שעזר לו לעלות לסיבוב השני.
שיעור ההצבעה אתמול, לפי ההודעה הרשמית של משרד הפנים של איראן, עמד על 49.8% - כ-10% יותר מההצבעה בסיבוב הראשון לפני שבוע. אזרחי איראן רבים שלא הצביעו בסיבוב הראשון כן יצאו להצביע אתמול, על רקע קמפיין גוואעלד מטעם תומכיו של פזשכיאן נגד המועמד הקיצוני סעיד ג'לילי. קמפיין הגעוואלד הציג את ג'לילי כדומה לטאליבאן – וככה שיחריף אף יותר את ידם של השלטונות נגד אזרחי איראן. למרות זאת, כ-50% לא הצביעו גם הפעם, בהבעת אי-אמון נוסף של האזרח האיראני במערכת השלטונית בטהראן וביכולתו להביא לשינוי אמיתי בנוגע לגורלו.
פזשכיאן נולד ב-29 בספטמבר 1954 בעיר מהאבאד בצפון-מזרח איראן לאבא ממוצא אזרי ואימא ממוצא כורדי. הוא דובר אזרית, ולאורך שנותיו כפוליטיקאי עסק רבות בסוגיית המיעוטים האתניים השונים באיראן. הוא שירת בצבא איראן במלחמה איראן-עיראק בשנות ה-80, ופיקד על צוותי רפואה שנשלחו לשדה הקרב.
בהמשך הפך למנתח לב ועמד בראש הפקולטה למדעי הרפואה באוניברסיטת תבריז באיראן. בשנת 1994 איבד את רעייתו ובתו בתאונת דרכים, אך הוא לא נישא בשנית – וגידל לבד את שלושת ילדיו האחרים, שני בנים ובת. הוא נכנס לפוליטיקה באיראן כסגן שר הבריאות, ובהמשך כשר הבריאות, בממשלתו של הנשיא הרפורמיסט מוחמד ח'תאמי. בשנת 2006 נבחר לפרלמנט, ובהמשך גם כיהן כסגן נשיא הפרלמנט האיראני. לאורך השנים הוא זכה לתדמית של מצביע באופן עצמאי יחסית, וכזה אינו מיושר בהכרח עם עמדת הממסד.
בניגוד למועמדים השמרנים מוחמד-באקר קאליבאף וסעיד ג'לילי, פזשכיאן אינו נהנה מקשרים והשפעה במוקדי הכוח המרכזיים בממסד האיראני – כמו למשל משמרות המהפכה ולשכת המנהיג. בשל כך, גוברת ההערכה כי הוא יהיה נשיא חלש, ועולים קולות שמעריכים כי הוא יימנע מלקדם מדיניות השונה מזו המזוהה בטהראן – כדי שלא להיתפס כמי שעלול לערער על המצב הקיים.
למרות נכונותו להטיב עם האוכלוסייה באיראן ולהחזיר את איראן לקדמת הזירה הבין-לאומית, תהיה לו יכולת מועטה להשפיע על המדיניות של איראן אם היא לא תהיה מיושרת עם זו של המנהיג ח'אמנאי. סביר כי בחירתו של מועמד רפורמיסט על פני האפשרות הקיצונית השנייה, תתקבל בברכה על ידי מדינות המערב, ולפחות בטווח הקצר יזכה פזשכיאן ובכך תזכה איראן כולה ליותר קרדיט מהמערב.