בחודש יולי האחרון שידרה הטלוויזיה האוסטרלית במסגרת התוכנית "60 דקות" המקומית צילום של מטוס F-18 שהמריא מנושאת מטוסים שחנתה אז במימי דרום־מזרח אסיה. לכאורה מראה שגרתי, אלא שחדי העין, ובמיוחד המומחים הצבאיים, יכלו להבחין שמתחת לכנפיו מסתתר טיל שטרם נצפה על מטוס מערבי. זהו טיל שהוגדר "שובר שוויון" במערכה אפשרית מול ארה"ב, וביכולתה לירות טילים לטווח הארוך ביותר שנורה אי־פעם ממטוס אמריקאי - עד 500 ק"מ, וזאת מבלי להתקרב למערכות ההגנה האווירית של האויב.

הטיל, AIM-174B, ניתן לשיגור בשלב זה אך ורק ממטוסי F-18, המכונים גם מטוסי סופר־הורנט, הנמצאים בשירות הצי האמריקאי וממוקמים על נושאות מטוסים - כאלו שאינם בשירות חיל האוויר הישראלי. חודש חלף עד שהצי האמריקאי חשף באופן רשמי את השימוש בטיל במסגרת האימונים שהוא עורך בים הדרומי, כחלק מהיערכות למלחמה קטסטרופלית מול סין.

הגעתה של נושאת המטוסים "לינקולן" למזרח התיכון בשבוע שעבר עלולה גם לבשר את הימצאותם באזור לראשונה של מטוסי F-18, המסוגלים לירות טילים לטווחים ארוכים, ולהגיע לעומק איראן. טילים אלה מסוגלים להשמיד טילים אחרים הנורים לעבר ישראל או כלי שיט אמריקאים, במטוסים איראניים, בסיסי צבא ומתקנים אסטרטגיים.

AIM-174B - טיל אוויר־אוויר

  • מהירות מרבית: 4,287 ק"מ לשעה
  • ראש נפץ: 64 ק"ג
  • טווח: 500 ק"מ
  • מבצעי: כן
  • תוצרת: ריית'און
  • מחיר ליחידה: 4.3 מיליון דולר

בעומק שטח האויב

הטיל האווירי החדש מבוסס על טיל דומה שנורה כבר כיום מאוניות קרב ומשחתות אמריקאיות בשם SM-6. זהו טיל מתוצרת ריית'און, שנוסה בהצלחה נגד החות'ים וטווחו מגיע עד לכ־300 ק"מ. הצי האמריקאי משתמש בו להדיפת כטב"מים וטילי ים בליסטיים הנורים נגד אוניות אמריקאיות בים האדום. כעת, נראה שהצי התאים את מאפייני הטיל גם לירי ממטוסי קרב על מנת להביאו לעומק שטח האויב. מדובר בטיל במשקל של 1.6 טון ומחירו מאמיר עד ל־4.3 מיליון דולר ליחידה, כך על פי המגזין נשיונל אינטרסט.

מהזווית האמריקאית, הטיל החדש מציג שינוי משוואה משמעותי מול צבא סין שנמצא, לטענתו, בעיצומו של פיתוח טילים בעלי טווח דומה. טילים שכאלה יכולים, תאורטית, לאיים על מוצבי ארה"ב באוקיאנוס השקט - כמו גואם, מידווי או הפיליפינים. זאת, באמצעות מטוסים סיניים שיורים אותם ממרחק של מאות קילומטרים מבלי להתקרב לזירה ומבלי להיחשף למערכות ההגנה האווירית האמריקאית. זהו שדרוג משמעותי ליכולת האווירית האמריקאית, אשר מאז שנות ה־80 עושה שימוש בטיל האוויר־אוויר AIM-54C שהגיע רק עד לטווח של 184 ק"מ ויצא משימוש, וכן בטיל AIM-120D שמגיע לטווח של 177 ק"מ בלבד.

עד השקתו של הטיל החדש, סבל צבא ארה"ב מנחיתות יחסית כלפי סין במשוואה: בעוד הטיל האמריקאי החדש ביותר הגיע כאמור לטווח של 177 ק"מ, הטיל הסיני במשקל רבע טון עשוי להגיע אף לטווח של 300 ק"מ, וטיל חדש יותר, PL-17, מגיע לטווח של 400 ק"מ.

יתרון מרכזי נוסף של הטיל הוא העובדה שניתן לירות אותו לעבר המטרה מבלי בהכרח לזהות אותה במכ"ם המטוס. הטיל שנורה עשוי להיות חלק ממערך ירי של טילים רבים המונחים כל אחד באופן מדויק על ידי מרכז שליטה. ניתן לעדכן את יעדו גם לאחר הירי, כאשר הוא נמצא בעיצומו של המעוף, והוא מסתמך על מכ"ם פנימי לפני הפגיעה במטרה. בעוד שמטוסי F-35 אינם מסוגלים לשאת את הטילים המדוברים, הרי שהם מסוגלים להפוך לחלק מרשת גילוי מטרות האויב ולהעביר את מיקומם למטוסי ה־F-18 כדי שאלה ירו את הטילים החדשניים למטרה.

הטילים של תע"א

ארה"ב מצוידת גם בטילי השיוט "טומהוק" שמסוגלים להגיע למרחק של 2,500 ק"מ. אולם, מהירותם נמוכה יחסית והם ניתנים ליירוט על ידי מערכות הגנה אווירית.

בישראל, עם זאת, מעדיפים לשלוח לטווחים ארוכים מטוסי קרב שיגיעו לקרבת הזירה, או את טילי החץ. כך קרה במתקפה ביום ראשון, בה פתח צה"ל בירי של כ־4,000 פצצות על מתקני שיגור בדרום לבנון. כך גם קרה בהפצצת נמל חודיידה בתימן, שדרשה טיס למרחק של 1,800 ק"מ ותדלוק באוויר.

התעשייה האווירית חשפה לאחרונה את טילי "אייר לורה" (Air LORA) - טיל אוויר־קרקע המיועד לירי לטווחים ארוכים ממטוסי F-16 וממפציצים, אך אלה אינם מבצעיים ועדיין אינם קיימים בשירות חיל האוויר. "יש חשיבות לירי טילים לטווח של מאות קילומטרים באמצעות טילים - הדבר יכול להגן על שדות תעופה מפני הפצצות, כפי שהיה יכול לקרות בליל 14 באפריל, ויכול היה לחסוך תמרונים אוויריים של מטוסי קרב ליעדים מרוחקים, כמו זה שהגיע לנמל חודיידה", אומר לגלובס פרופ' שאול חורב, לשעבר סגן מפקד חיל הים, וכיום ראש המכון למדיניות ואסטרטגיה ימית במרכז הלאומי לכלכלה הכחולה בחיפה.

"בצה"ל פיתחו את טילי גבריאל ללוחמה ימית קרובה, אבל החות'ים הצליחו לחסום את הים האדום גם ללא לחימה כזו", הוא מוסיף. "לפיכך, יש חשיבות להקמת יחידת טילים ארוכי טווח, כגון חיל הטילים שתמכו בהקמתו בכירים כמו משה ארנס, ישראל טל ויובל שטייניץ".

הכתבה פורסמה לראשונה ב"גלובס".