היחסים בין ישראל לארה"ב עומדים בפני משבר, אולי החמור ביותר שהיה ב-76 השנים האחרונות. ברמה המדינית, נראה כי מעולם לא היו יחסים כה עכורים בין לשכת ראש הממשלה בירושלים לבית הלבן בוושינגטון. למרות שבנימין נתניהו וג'ו ביידן מרבים להזכיר את ידידותם ארוכת השנים, שני המנהיגים מושכים לכיוונים שונים, והדבר עלול לאיים ישירות על מדינת ישראל - על ביטחונה, כלכלתה, חברתה ומעמדה בעולם. המשבר רחוק מלהסתכם רק בזירה המדינית: גם המצב בשטח ככל הנראה הגיע לרמה החמורה ביותר מאז ומעולם. מסדרונות הקמפוסים באוניברסיטאות הנחשבות והיוקרתיות ביותר בארה"ב רוויים בשנאה והסתה נגד ישראלים ומדינת ישראל, וערים רבות נשטפות אנטישמיות בהיקף שלא נראה מעולם.
היחסים בין ישראל לארה"ב, על גוניהם ורובדיהם השונים, היו מסובכים ועכורים עוד הרבה לפני טבח 7 באוקטובר, והמלחמה שמנהלת ישראל ברצועת עזה ומביאה לחיכוכים רבים עם האמריקנים היא לא הגורם היחיד שהביא לשינוי במצב. עימותים ומתחים מדיניים עמוקים בין ממשלי נתניהו וביידן, בין השאר על רקע הניסיונות לקדם בישראל את המהפכה המשפטית, לצד שורת תהליכי עומק ארוכים בארה"ב שמרחיקים את הציבור האמריקני מישראל, כמו גם שינויים מרחיקי לכת במפה הגיאו-אסטרטגית העולמית, העמידו את מערכת היחסים ארוכת השנים בבעיה גם ב-6 באוקטובר. ועדיין, בתקופה האחרונה נראה כי הברית העמוקה והמיוחדת בין ישראל לארה"ב עומדת בפני אתגר חדש.
יחסי ישראל-ארה"ב ידעו לאורך השנים משברים רבים ומשמעותיים. למרות זאת, המלחמה בעזה וחילוקי הדעות המדיניים הגדולים בין המדינות הביאו לאירועים שטרם נראו כמותם - כמו עצירת משלוחי נשק בזמן מלחמה וברגע קריטי במיוחד, לצד קריאות מפורשות מבכירים בוושינגטון נגד הממשלה בישראל, ובעיקר נגד העומד בראשה. יחד עם זאת, אין משמעות הדבר שהיחסים הגיעו לנקודת אל-חזור - ועדיין מדובר בברית עמוקה ויסודית, המבוססת על ערכים משותפים יציבים.
ברית במשבר - פרויקט מיוחד
- יונה לייבזון: איך נקלענו לסיטואציה, ואז עשינו כל טעות בדרך?
- הוליווד במלחמה: מי בעדנו, מי נגדנו? עושים סדר
- ציר ההידרדרות של ארה"ב וישראל
האם מדינת ישראל בדרך לאבד את אמריקה? N12 מנסה להסביר את משמעויות המשבר, ועד כמה מדובר באיום של ממש. מומחים שונים מציגים את האתגרים בתחומי הביטחון, הכלכלה והדיפלומטיה שעלולים לאיים על מדינת ישראל.
ההחלטה של נשיא ארה"ב ג'ו ביידן בתחילת החודש שעבר לעצור משלוח נשק לישראל מהווה שפל חדש ביחסים בין וושינגטון לירושלים. הצעד הזה מגיע בשיאה של מערכת יחסים מדינית סוערת, שעברה תהפוכות רבות מאז תחילת המלחמה ב-7 באוקטובר. על פי רבות מההערכות והפרשנויות, היחסים כעת בין ישראל לארה"ב הגיעו לשפל שלא היו בו, וניכר כי ככל שעובר הזמן כך גם הולכים ומתגברים האירועים שמעיבים על היחסים הללו.
עם תחילת המלחמה הביע ביידן תמיכה נלהבת ובלתי מסויגת בישראל ובזכותה להגנה עצמית בעקבות הטבח הקשה של מחבלי חמאס. "ארה"ב עומדת לצידה של ישראל, ותוודא שיש לה את היכולת להגן על עצמה", אמר בנאום ההיסטורי שנשא ב-10 באוקטובר. "ברגע זה נהיה ברורים מאוד – אנו עומדים לימין ישראל".
נאומו ההיסטורי של ביידן, שלושה ימים לאחר הטבח
לראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל, נשיא ארה"ב הגיע לביקור חירום בזמן מלחמה. ב-18 באוקטובר נחת ביידן בישראל בביקור לא מתוכנן, על רקע מערכת יחסים עכורה עם נתניהו שהחלה עוד מראשית כהונתה הנוכחית של הממשלה, עוד הרבה לפני חילוקי הדעות הקשורים לעזה. "בניגוד לשואה, הפעם לא נעמוד מנגד, לא היום, לא מחר ולא לעולם. אתם לא לבד, עם ישראל חי", אמר ביידן.
בארה"ב הבהירו מיד בתחילת המלחמה כי יעשו כל שניתן כדי להבטיח שלישראל יש את כל האמצעים כדי להגן על עצמה. כך הבהיר שר ההגנה לויד אוסטין, והנשיא ביידן עצמו הודיע על שליחת נושאות המטוסים ג'רלד פורד ודווייט אייזנהאואר לאזור המזרח התיכון. בארה"ב שלחו בתחילת המלחמה כוחות נוספים לאזור, גם ספינות מלחמה וגם מטוסי קרב, והציבו כוחות נוספים בכוננות באזור. ביידן הזהיר את חיזבאללה, איראן ויתר ארגוני הטרור האזוריים לבל ינסו לנצל את המצב שישראל נקלעה אליו כדי להרחיב את זירת הלחימה, ואמר בנאומו המפורסם "Don't".
ביידן הוא הנשיא האמריקני הראשון בהיסטוריה שמבקר בישראל בזמן מלחמה
את תחילתו של שינוי הטון מצד הנשיא ביידן וממשלו ניתן לזהות אולי החל מ-12 בדצמבר, אז אמר הנשיא באירוע גיוס כספים עבור קמפיין הנשיאות שלו כי "הישראלים עסקו בהפצצות חסרות הבחנה", מינוח שמקובל לרוב בהתייחסות לפשעי מלחמה. ב-23 בדצמבר התרחשה אחת מנקודות המפנה ביחסים בין שני המנהיגים, שמרבים להדגיש כי הם מקיימים קשר חברי זה יותר מארבעה עשורים. בשיחה קשה מאוד ביניהם, שדווחה רק בדיעבד, ביידן ניתק את הטלפון לנתניהו בגסות. בשיחה הביע ביידן את תסכולו בפני נתניהו, מכיוון שציפה שבשלב הזה ישראל כבר תסיים את שלב הלחימה השני, ובשנת 2024 תתפנה כבר ל"שלב ג'", שאמור היה לכלול פשיטות ממוקדות בלבד. ביידן קיווה כי ברגע זה יוכל כבר להתפנות ביתר שאת לקידום התוכנית האזורית הגדולה שלו.
בשבועות שלאחר מכן המשיכו ביידן ואנשי ממשלו לפרסם הצהרות ודיווחים שהעידו על חוסר שביעות רצון מפעילות ישראל בעזה. בין השאר אמר ביידן כי המתקפה של ישראל בעזה "חריגה" (Over the top), ואף נשמע אומר שיקרא "לשיחת הבהרה עם ביבי" (Come to Jesus talk). שפל נוסף ביחסים היה בריאיון של ביידן ב-9 במרץ שבו איים כי יעצור משלוח נשק התקפי לישראל בעקבות מבצע צבאי נרחב ברפיח. ביטוי נוסף למצב היחסים הגיע ב-25 במרץ, כאשר ארה"ב לא נהגה כבדרך כלל, ולא הטילה וטו על הצעת החלטה של מועצת הביטחון של האו"ם בקריאה להפסקת אש מיידית במלחמה, הגם שהייתה בעלת משמעות סמלית בלבד.
ביידן מאיים: מבצע נרחב ברפיח יגרור עצירת משלוח נשק התקפי לישראל
“The defense of Israel is still critical,” President Joe Biden tells Jonathan Capehart. “But there's red lines that if he crosses…cannot have 30,000 more Palestinians dead.” pic.twitter.com/0SAPJySAYS
— MSNBC (@MSNBC) March 9, 2024
בחודש אפריל התרחשו שלושה אירועים מבצעיים שהביאו להסלמה נוספת ביחסים. בארה"ב זעמו על ישראל שלא עדכנה אותם מספיק זמן מראש לפני התקיפה החריגה בדמשק שנהרגו בה בכירי משמרות המהפכה, ואף טענו כי ישראל העמידה בסכנה את כוחות הצבא האמריקני באזור. בלילה שלאחר התקיפה, הרגו כוחות צה"ל בעזה את שבעת עובדי ארגון הסיוע WCK, באירוע שהביא לזעם חריג מצידו של נשיא ארה"ב. בארה"ב לא אהבו גם שבתקיפה של ישראל באיראן ב-19 בחודש הם זכו לעדכון רק ברגע האחרון.
היחסים בין ממשלת ישראל לממשל ביידן היו עכורים עוד הרבה לפני 7 באוקטובר, בעיקר על רקע מהלכי קידום המהפכה המשפטית, אבל בעקבות המתקפה של חמאס הם כמו עברו אתחול מסוים. התמיכה העזה שזכתה לה ישראל בוושינגטון בשבועות הראשונים התחלפה בתוך חודשים בזעם גדול, וחוסר שביעות רצון בעקבות ההבנה כי מדיניותה המסתמנת של ישראל רחוקה מאוד מהקו המדיני שקיוו לקדם בארה"ב. מנגד, גם בישראל גבר הזעם על ארה"ב והעומד בראשה, וקולות בהנהגה מתחו ביקורת על כך שבארה"ב, לתפיסתם, לא מוכנים לאפשר לישראל לנהל את המלחמה בחמאס כפי שהיו רוצים לעשות כאן.
בסוף השבוע הציג ביידן את ההצעה הישראלית לחמאס לשחרור חטופים והפסקת אש. ביידן הבהיר כי ארה"ב תפעל להבטיח את האינטרסים הביטחוניים של ישראל, וטען כי אין ביכולתו של חמאס "לבצע עוד טבח 7 באוקטובר". ביידן קרא גם למתנגדים לתוכנית בפוליטיקה הישראלית להסכים לה, ויצא נגד אלה שכינה כי הם "רוצים שהמלחמה תימשך לנצח".
אי של תמיכה נרחבת – הקונגרס בארה"ב
בזמן שגורמים רבים בממשל ביידן מביעים חוסר שביעות רצון מהמשך התמיכה הכמעט בלתי מסויגת בישראל, מרביתם של חברי הקונגרס בוושינגטון מציגים חזית איתנה בתמיכה בישראל. יו"ר בית הנבחרים מייק ג'ונסון הביע ביקורת עזה על הכוונה של ממשל ביידן לעצור משלוחי נשק לישראל, ויצא גם נגד הכוונה להטיל סנקציות על גדוד נצח יהודה של צה"ל.
366 חברי בית הנבחרים בארה"ב הצביעו בעד חבילת הסיוע הגדולה לישראל בשווי של יותר מ-26 מיליארד דולר, לעומת 58 בלבד שהתנגדו. לשם ההשוואה, רק 311 הצביעו בעד חבילת הסיוע לאוקראינה – סוגיה שנחשבת בעייתית יותר בפוליטיקה האמריקנית. בחלוקה מפורטת יותר, המתנגדים להעברת הסיוע לישראל התחלקו בין 33 מחוקקים פרוגרסיביים מהמפלגה הדמוקרטית ו-18 מחוקקים ימניים במיוחד מהמפלגה הרפובליקנית, אך המיינסטרים האמריקני הצביע כמעט ב-100% בעד התמיכה הביטחונית לישראל.
גם בסנאט קיימת תמיכה בישראל, למרות שהוא נשלט על ידי המפלגה הדמוקרטית ולמרות הביקורת הקשה שהשמיע מנהיג הרוב צ'אק שומר על ראש הממשלה נתניהו. לאחר אישור חבילת הסיוע לישראל בבית הנבחרים, אישר הסנאט מיד את המהלך. ישראל זוכה לתמיכה נלהבת מסנאטורים אוהדים משתי המפלגות, שהשמיעו ביקורת דו-מפלגתית על המהלכים של ביידן נגד ישראל, בדגש על עצירת משלוח הנשק.
למרות הביקורת של שומר נגד נתניהו, בסוף השבוע הדגישו מנהיגי הקונגרס את מחויבותם העזה לישראל בכלל ולהנהגתה בפרט. בהובלת יו"ר בית הנבחרים הרפובליקני מייק ג'ונסון, שמרבה להביע את תמיכתו בישראל, קיבל ראש הממשלה בנימין נתניהו מכתב הזמנה רשמי לנאום בקונגרס, והנאום צפוי להתרחש בשבועות הקרובים. על המכתב היו חתומים כל ארבעת ראשי הקונגרס, בצעד שהביע תמיכה בין-מפלגתית חשובה: יו"ר בית הנבחרים מייק ג'ונסון, מנהיג הרוב הדמוקרטי בסנאט צ'אק שומר, מנהיג המיעוט הרפובליקני בסנאט מיץ' מקונל ומנהיג המיעוט הדמוקרטי בבית הנבחרים חכים ג'פריס.
באופן חריג: ביקורת גם בצבא ארה"ב
הביקורת העזה כלפי ישראל בתקופה האחרונה אינה מסתכמת רק בדרגי הממשל השונים, אלא מגיעה גם באופן חריג מצמרת הצבא האמריקני. ידוע לאורך שנים כי ישראל וארה"ב מקיימות שותפות ביטחונית וצבאית עמוקה וענפה, עם תרגילים ויוזמות משותפים. בחודש האחרון ניכר כי גם בצמרת הצבא האמריקני מתחילים להביע חוסר שביעות רצון מאופן ניהול הלחימה של ישראל בעזה.
"הדיון על התוכנית ל'יום שאחרי' צריך להתחיל כעת", אמר לאחרונה גנרל צ'ארלס בראון, יו"ר המטות המשולבים בצבא ארה"ב. על פי דיווחים שונים, בצבא האמריקני מבקרים בחריפות את ישראל וצה"ל על הלחימה בעזה, בדגש על כך שחמאס שב ומשתלט מחדש על אזורים ברצועה שכבר טוהרו בידי צה"ל. בצבא ארה"ב מותחים ביקורת על ישראל גם בכך שאפשרה לחמאס למעשה לגייס עוד אלפי לוחמים לשורותיו מאז תחילת המלחמה.
במקביל למשבר המדיני בין ממשלת ישראל לממשל ביידן, דרמה קטנה לא פחות מתחוללת בקרב האוכלוסייה האמריקנית הכללית. סקרי דעת הקהל בקרב צעירים, מספר שיא של תקריות אנטישמיות, אמירות אנטי-ישראליות של כוכבים אמריקנים וגל ההפגנות ששטף את הקמפוסים מציירים תמונה מבהילה לגבי היחס של אמריקנים לישראל וליהודים, ומבהירים שישראל נמצאת בסכנת יציאה מהקונצנזוס האמריקני.
סקר שערך מכון הרווארד האריס בארצות הברית ב-19 באוקטובר ממחיש עד כמה הפכה ישראל לנושא שנוי במחלוקת בקרב צעירים אמריקנים. פחות משבועיים לאחר 7 באוקטובר ועוד לפני הכניסה הקרקעית של צה"ל לעזה, 48% מהצעירים האמריקנים (24-18) השיבו שהם תומכים בחמאס יותר מבישראל.
בכל אחד מהחודשים האחרונים שאלו במכון הסקרים את אותה השאלה, ועל אף עלייה בתמיכה בחודש פברואר שאותה לא ידעו המומחים להסביר, המסקנה ברורה: כמחצית מהצעירים האמריקנים "מעדיפים" את חמאס על פני ישראל. בנוסף, לפי סקר שנערך על ידי הליגה נגד השמצה (ADL), צעירים אמריקנים מאמינים ביותר סטריאוטיפים שליליים כלפי יהודים מכל קבוצת גיל אחרת.
"אצל הצעירים האמריקנים זה הפך להיות משהו 'מגניב' להיות נגד הכובש הישראלי החזק והאכזרי", הסביר ל-N12 פרופסור יוסי שיין מאוניברסיטת תל אביב ואוניברסיטת ג'ורג'טאון, לאחר סקר נוסף שהראה על תמיכתם של צעירים אמריקנים בחמאס. "יש סיבה אמיתית לדאגה. רוב המשיבים לא יודעים כלום על ישראל והפלסטינים. הם ניזונים מהרשתות ומאינפורמציה חלקית, ושם יש קורבנות ויש רשעים - ואנחנו בצד של הרעים".
לצד התרחקותם של צעירים אמריקנים מישראל, בקרב אמריקנים מבוגרים יותר ישראל עדיין זוכה לתמיכה רחבה. באותו סקר של מכון הרווארד האריס שנערך לאחר 7 באוקטובר ובו כמחצית מהצעירים האמריקנים הביעו תמיכה בחמאס, 84% מכלל האמריקנים הביעו תמיכה בישראל, והמספר נותר דומה בכל חודשי המלחמה.
אמנם שיעור התמיכה הגבוה בקרב האוכלוסייה המבוגרת מעודד, אך חוסר האהדה של הדור הצעיר הוא בעיה אסטרטגית עבור ישראל. אם ישראל לא תצליח לגייס את אהדתם של הצעירים, מעמדה כקונצנזוס בקונגרס ובממשלים האמריקניים עלול להתערער בעשורים הקרובים, כשאותו דור צעיר ואנטי-ישראלי יהווה חלק משמעותי באלקטורט האמריקני.
"מפחיד להיות יהודי בארה"ב"
השנאה של קבוצות בארצות הברית כלפי ישראל וכלפי יהודים חורגת מהצבעה בסקרים ומורגשת בשטח עצמו. לפי נתוני הליגה נגד השמצה (ADL), בשנת 2023 נקבע בארצות הברית שיא חדש של 7,523 תקריות אנטישמיות נגד יהודים - זינוק של יותר מ-100% לעומת מספר התקריות האנטישמיות ב-2022.
בדוח של הליגה נגד השמצה צוין שהאנטישמיות בארה"ב מגיעה גם מהימין וגם מהשמאל הקיצוניים. בשנה האחרונה נרשמו 161 מקרי תקיפה על רקע אנטישמי בארה"ב, כשבאחד מהם נהרג המפגין היהודי פול קסלר בזמן שהפגין למען ישראל לאחר עימות עם מפגין פרו-פלסטיני. לפי כתב האישום, המפגין הפרו-פלסטיני לואיי אלנג'י הכה את קסלר באמצעות מכשיר הגברה, ובעקבות המכה קסלר נפל ונחבט בראשו, מה שגרם למותו.
באירוע נוסף בחודש פברואר בניו יורק, גבר בן 29 הכה תושב אמריקני-יהודי בראשו באמצעות מחבט בייסבול. לפי המשטרה, החשוד כינה את הקורבן "יהודי מלוכלך" בזמן התקיפה. באירוע תקיפה בלוס אנג'לס שבועיים אחרי 7 באוקטובר, גבר כבן 45 ניסה לפרוץ לביתה של משפחה יהודית תוך שהוא צועק קריאות אנטישמיות ומאיים "להרוג יהודים".
"השנה האנטישמיות מרגישה שונה לגמרי, מרגישים אותה שוברת שיאים", מספר ל-N12 אפיק זערור, בוגר אוניברסיטת BU בבוסטון שבימים אלו משלים את לימודי הדוקטורט שלו. "רמות השנאה באוויר מטורפות. מפחיד להיות יהודי בארצות הברית. יש מקומות בטוחים, אבל יש מקומות שבהם אתה לא רוצה להגיד שאתה יהודי ויש מקומות שאתה לא רוצה להגיע אליהם".
אפיק מוסיף: "חברים וקולגות שלי ניתקו איתי קשר אחרי 7 באוקטובר. אני מרגיש שהעם שלי בגד בי. עכשיו יותר קל לי להבין איך השואה התרחשה".
שאבוס קסטנבאום, סטודנט יהודי בהרווארד שהפך לאחד ממובילי המאבק באנטישמיות בשנה האחרונה, שיתף בתחושות דומות: "יש לי חברים שמחביאים את הכיפות שלהם. אחד מהחברים שלי הותקף והוכה בגלל שהוא יהודי. מפחיד להיות יהודי בארה"ב. אני בהלם ממה שקורה".
מאות הפגנות, 2,900 עצורים: האנטישמיות גואה בקמפוסים
האנטישמיות והאנטי-ישראליות בארה"ב הגיעו לשיאן בקמפוסים. במהלך החודשים שלאחר המלחמה נרשמו בשטחי האוניברסיטאות הפגנות ואירועים אנטישמיים רבים, וסטודנטים יהודים ביקרו את היעדר הטיפול וההתייחסות לאנטישמיות הגואה מצד ראשי האוניברסיטאות.
בעקבות הביקורת, בדצמבר נערך שימוע בקונגרס לראשי האוניברסיטאות המובילות. בשימוע, נשיאות האוניברסיטאות, בהן הרווארד ו-MIT, סירבו להשיב אם קריאה לרצח העם היהודי מפירה את הקוד האתי, והסתפקו בתשובה "זה תלוי בהקשר". השימוע עורר הדים ברחבי ארה"ב, וראשי האוניברסיטאות ספגו ביקורת נוקבת. נשיאות הרווארד ואוניברסיטת פנסילבניה התפטרו זמן קצר לאחר מכן.
5 חודשים לאחר השימוע חלה נקודת מפנה נוספת. באוניברסיטת קולומביה היוקרתית נעצרו יותר מ-100 מפגינים פרו-פלסטינים לאחר שהקימו מאהל מחאה בשטח הקמפוס ודרשו מהאוניברסיטה לנתק את קשריה מישראל. מעצרם הוביל לגל אדיר של מחאות פרו-פלסטיניות בקמפוסים ברחבי ארה"ב, ומאז יותר מ-2,900 סטודנטים נעצרו בכ-70 קמפוסים שונים.
שאבוס, סטודנט בהרווארד, החליט שהוא לא מוכן יותר לשתוק. הוא הגיש תביעה נגד האוניברסיטה בטענה שהיא אפשרה לסגל האוניברסיטה ולסטודנטים אחרים להטריד, להפחיד ולתקוף סטודנטים יהודים וגילתה סובלנות לאנטישמיות שפרצה מאז 7 באוקטובר.
"יש גזענות שיטתית ועקבית בקמפוסים. זה רעל בתוך מערכת ההשכלה הגבוהה. מדובר במקרה חירום לאומי", מספר שאבוס ל-N12. אפיק מוסיף: "ההפגנות גרמו לי להרגיש שכדי להישאר בטוח אני צריך לשמור על הראש למטה. יש שנאה באוויר".
מג'ון סטיוארט ועד בילי אייליש: הביקורת בהוליווד
זירה נוספת שבה ישראל מאבדת את דעת הקהל היא בקרב הכוכבים האמריקנים הגדולים. פחות משבועיים לאחר 7 באוקטובר שלחו 55 אומנים מכתב פתוח לנשיא ביידן בדרישה להפסקת אש מיידית. בין החותמים על המכתב היו דמויות מפתח בתעשיית הבידור האמריקנית, כגון ג'ון סטיוארט וחואקין פיניקס.
ככל שהמלחמה התקדמה, יותר ויותר אמנים הצטרפו לקריאה להפסקת אש. כוכבים כמו דרייק, ג'ניפר לופז ודואה ליפה חתמו על המכתב, והזמרת בילי אייליש והשחקן מארק ראפלו אף ענדו סיכה הקוראת להפסקת אש בטקס האוסקר. באותו הטקס, נשא הבמאי היהודי ג'ונתן גלזר נאום שבו הוא הביע את התנגדותו למלחמה בעזה.
תמיכה בישראל היא עדיין העמדה הרווחת בקרב הרוב הגדול של האמריקנים. אך העמדות האנטי-ישראליות של הצעירים, האנטישמיות הגואה, גל ההפגנות בקמפוסים והיעדר התמיכה מצד דמויות מובילות ומשפיעות בארה"ב הם תמרורי אזהרה מובהקים: השטח האמריקני נעשה עוין יותר ליהדות ולישראליות.
על פי חלק מההערכות, התרחבות המשבר המדיני בין ישראל וארה"ב עלולה להוות סכנה למדינה. מעבר לפגיעה האפשרית בביטחון ישראל, אולי בשל עצירה של משלוחי נשק נוספים מארה"ב, עולה גם סכנה לא מבוטלת לפגיעה בכלכלת ישראל, וגם במעמדה העולמי ותפקידה בקהילה הבין-לאומית. מומחים שונים מסבירים בשיחה עם N12 כי פגיעה נוספת ביחסים עם ארה"ב עלולה לפגוע קשות בסטטוס של ישראל כמעצמה אזורית. מנגד, קיימת גם הערכה כי גם המשבר הזה צפוי להיפתר, ואין מדובר באירוע חריג ושונה מבמקרים קודמים של חילוקי דעות בין הממשלות.
התחום הביטחוני
עד היום, ממשל ביידן עצר פעם אחת משלוח נשק שהיה מיועד לישראל עבור המלחמה בעזה. אחד החששות הוא כי התרחבות המשבר המדיני מול ארה"ב עלולה להוביל לעצירת משלוחי נשק נוספים, ולפגיעה של ממש בביטחון ישראל. יותר מ-50% מהיבוא הביטחוני של ישראל מגיע מארה"ב, ובדגש על אמצעי לחימה וחימוש מתקדמים ובלעדיים, כמו למשל בתחום ההגנה והלוחמה האווירית.
בקרב בכירים לשעבר בצמרת הביטחונית בישראל קיימת מחלוקת בשאלה על גודל המשבר בין ישראל לארה"ב ומשמעותו, ועד כמה זה מהווה סכנה של ממש למדינת ישראל. על רקע התגברות המחלוקת עם וושינגטון לאורך חודשי המלחמה, נשמעים במערכת הפוליטית בישראל לא מעט קולות שטוענים כי "נוכל להסתדר גם בלי ארה"ב".
אלוף (במיל') תמיר הימן, לשעבר ראש אמ"ן וכיום מנהל המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), מסביר בשיחה עם N12 כי אכן יש משבר של ממש מול ארה"ב, אך מדגיש כי שורשיו נטועים עמוק יותר עוד הרבה לפני 7 באוקטובר והמתיחות בין ביידן ונתניהו. הוא מסביר את המשבר בהבדלים הגדלים בעניין היחס לדת בין ישראל לארה"ב, גישת מדינת ישראל לקהילת היהודים הרפורמים בארה"ב, וכן הקצנת עמדות היסוד של המפלגות בארה"ב.
הימן מדגיש כי פגיעה הולכת ומתמשכת ביחסי ירושלים וושינגטון עלולה לפגוע בצורה ממשית באספקה הביטחונית לישראל. הוא מסביר כי במצב כזה, ניאלץ להכיר בהבדל שבין "ישראל כמעצמה אזורית לבין היותה מדינה קטנה עם יכולות מוגבלות". לדבריו, ישראל אומנם יכולה להסתדר בעצמה, אך היא לא תוכל להמשיך ליהנות מהאיכויות שמעניקות לה כעת את המעמד של מעצמה אזורית, כמו למשל עומק לוגיסטי וחימושי בזמן מלחמה ואשראי מדיני בין-לאומי.
תא"ל (במיל') יוסי קופרווסר, לשעבר ראש חטיבת המחקר באמ"ן, וכיום חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה (JCPA) ועמית במכון משגב לביטחון לאומי ואסטרטגיה ציונית, מבקש להדגיש בשיחה עם N12 כי שיתוף הפעולה עם ארה"ב בשורת תחומים הוא עדיין עמוק ורחב. הוא מסביר כי אומנם יש כיום חילוקי דעות לא מבוטלים, אך נמנע מלכנות את המצב "משבר".
"יש אין-סוף נקודות השקה, שיתוף הפעולה הזה לא ניצב בפני סכנה", הוא אומר. "יש חילוקי דעות מדיניים בכמה תחומים, ויש חילוקי דעות וסדרי עדיפויות שונים, בעיקר בשאלות על הקמת מדינה פלסטינית והתמודדות עם תוכנית הגרעין של איראן".
קופרווסר מדגיש שאחד מצורכי הביטחון של ישראל הוא למנוע חיכוך מדיני עם ארה"ב – כדי שזה לא יתבטא בעיכוב משלוחי נשק או שחיקה בגיבוי המדיני. "עלינו לבחון צעדים שיתחשבו יותר ברגישויות האמריקניות, תוך שירות צרכי הביטחון שלנו", אמר. "למשל, הגברת הסיוע ההומניטרי לעזה ופעולה מדורגת וזהירה ברפיח, או אופן התגובה שלנו לתקיפה האיראנית – זהיר וממוקד, וכזה שלא הוביל להסלמה אזורית, שזה אחד הדברים שהכי מדאיגים את האמריקנים. אנו מנסים כמיטב יכולתנו שגם נוכל לשמור על צרכי הביטחון שלנו, וגם לא לפגוע ביחסים עם ארה"ב".
אלוף (במיל') ישראל זיו, לשעבר ראש אגף המבצעים בצה"ל, העריך בטור ב-N12 כי הימנעות של ממשל ביידן מהטלת וטו במועצת הביטחון של האו"ם בהצבעה שמיועדת לאכוף את פסיקת בית הדין לצדק בהאג, עלולה "לגרום להטלת אמברגו נשק עולמי על ישראל והטלת סנקציות כלכליות נוספות". לדבריו, למהלך מסוג זה יהיו "השלכות הרסניות" על הכלכלה והביטחון הלאומי של מדינת ישראל.
התחום הכלכלי
היחסים הכלכליים בין ארה"ב לישראל מתחלקים לשניים: הסיוע הכספי שמעניק הממשל האמריקאי למדינת ישראל והיחסים המסחריים בין המדינות. למעשה, ארה"ב היא שותפת הסחר הגדולה ביותר של ישראל ומהווה גם מקור השקעות מרכזי עבור ענף ההייטק המרכזי לכלכלה המקומית. עם פגיעה אפשרית נוספת ביחסים בין המדינות, גם התחום הכלכלי עומד בסכנה של פגיעה ממשית.
ד״ר צ׳ק פרייליך, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) ולשעבר סגן ראש המל״ל, מציין כי עם השלמת חבילת הסיוע הנוכחית ב-2028 יסתכמו כספי הסיוע האמריקני שהועברו לישראל בסכום של 170 מיליארד דולר - "סכום פשוט דמיוני", לדבריו. עוד לפני חבילת הסיוע המיוחדת שאישר לאחרונה הקונגרס נאמד הסיוע האמריקני בכ-3.8 מיליארד דולר בשנה, סכום המהווה כ-3% מהתקציב וכאחוז מהתמ"ג. על הביקורת שלפיה מדובר בסכום שאפשר לחיות בלעדיו משיב פרייליך במילים "לך תמצא שר שיתנדב לקיצוץ של 3% מתקציב משרדו".
אך מעבר לכספים הממשיים שמעביר הממשל האמריקני ושמסייעים לבניין הכוח הצבאי של ישראל, לשיתוף הפעולה בין המדינות יש השלכות נוספות. ראשית, פרייליך אומר שעם השנים נוסדו שורה ארוכה של תוכניות שיתוף פעולה בין זרועות הממשל ובין משרדי הממשלה בישראל, בעיקר בתחומים כמו חקלאות ותחבורה.
"כשהאווירה בין המדינות הייתה טובה, ובמיוחד כשחשבו שמביאים נורמליזציה אזורית בעקבות הסכמי אברהם, אז כל משרד אמריקני רץ למצוא שותף ישראלי לשיתוף פעולה", אומר פרייליך. תוכניות אלו מזרימות ארצה סכומים בסדרי גודל של מאות מיליוני עד מיליארדי דולרים, שיימצאו בסיכון אם היחסים בין המדינות ייפגעו ושיתוף הפעולה עם ישראל יהפוך ללא פופולרי.
אלא שעם כל הכבוד לתוכניות הממשלתיות, עשורים ממושכים של שיתוף פעולה והתבגרות המשק הישראלי העבירו את ליבת העסקים הכלכליים בין המדינות למגזר הפרטי: "חברה מול חברה", אומר פרייליך. את הפגיעה ביחסים האלו קשה יותר לכמת, אך לנוכח משקלה המרכזי של ארה"ב כשותפת סחר - סביר כי פגיעה ביחסים אלו עלולה להיות משמעותית למשק המקומי.
החלק הגדול של ההון שזורם לסטארט-אפים בענף ההייטק המקומי מגיע מארה"ב, ולכן התקררות בנכונות של האמריקנים לבצע עסקים עם ישראל עלולה לפגוע קשות בתעשייה הקריטית למשק המקומי. על רקע זה, בקרנות ההון-סיכון הישראליות שמשקיעות כספים של משקיעים זרים בחברות מקומיות נרתעו מלדבר על השפעה אפשרית של התקררות ביחסים. למעשה, גורמים שונים ביקשו לדחות בשיחה עם N12 את האפשרות שהרעה בקשרים ברמת הממשלות תשפיע על הקשרים הכלכליים, שהם בעיקרם חמים ומוצלחים.
"כקרן שעובדת הרבה עם משקיעי הון סיכון אמריקנים אנחנו לא מזהים שינוי משמעותי בסנטימנט שלהם לשוק הטק הישראלי", מסר יובל אריאב, מנכ"ל קרן סימבול. "קרנות שהיו על הגדר נותרו על הגדר והמאמינים הגדולים ממשיכים להאמין".
"זה עניין של אווירה, רוב הסחר היום לא קשור למדיניות של הממשל האמריקני או של ממשלת ישראל", מחדד פרייליך. לדבריו, השינוי בדימוי של ישראל בעולם, שחלק מהמשקיעים אף רואים אותה כמבצעת רצח עם ברצועת עזה, עלול להפחית מאוד את הרצון להשקיע בה. "מי רוצה לעשות עסקים עם מדינה כזאת? חלק מהחברות ימשיכו לעשות עסקים עם ישראל כי יש תחומים שבהם אנחנו חזקים, אבל חלק גדול מהעניין זה אווירה, קשרים בין אנשים וסימפתיה".
התחום המדיני
לצד ההשלכות הכלכליות והביטחוניות, להתרחקות של ארה"ב וישראל עלולות להיות השפעות מדיניות מרחיקות לכת. ארה"ב מספקת לישראל נכס אסטרטגי יקר בדמות וטו במועצת הביטחון של האו"ם, וקשרים רבים שישראל מקיימת עם מדינות אחרות קשורים לקרבתה של ישראל לוושינגטון.
לאורך השנים, ארה"ב הטילה וטו במועצת הביטחון על עשרות החלטות נגד ישראל. במרץ, החליט ממשל ביידן לסטות מהמדיניות הקבועה שלו ולא להטיל וטו על החלטה שקוראת להפסקת אש בעזה. בניגוד להחלטות אחרות במועצת הביטחון ההחלטה הייתה בעיקר סמלית, אך היה מדובר באיתות ברור מצידה של ארה"ב. "ההחלטה לא להטיל וטו הייתה תמרור אזהרה ומסר לישראל", מסביר ד"ר יואב פרומר, ראש המרכז לחקר ארה"ב באוניברסיטת תל אביב.
פרומר מוסיף ומסביר את ההשלכות של היעדר וטו אמריקני במועצת הביטחון: "בתסריט הבלהות, בלי וטו אמריקני מועצת הביטחון יכולה להטיל סנקציות כלכליות בין-לאומיות על ישראל. המשמעות של זה היא מוות לכלכלה הישראלית. זה מה שקרה לדרום אפריקה, עיראק, איראן וצפון קוריאה".
פרופסור יוסי שיין מסביר שגם הקשר המדיני של ישראל עם מדינות אחרות עשוי להיפגע אם ההתרחקות בין ארה"ב לישראל תימשך. "ישראל נהנתה במשך השנים ממערכות יחסים נוספות בגלל היחסים שלה עם ארה"ב. מדינות רצו להתיידד עם ישראל בגלל שזו הייתה הדרך שלהן להתקרב לארה"ב. אם המתיחות הזאת תימשך - יש סכנה שישראל תאבד את הנכס הזה", הוא מזהיר.
פרומר מוסיף: "בלי ארצות הברית אנחנו בבידוד מדיני מוחלט. רוסיה וסין הביעו תמיכה והכרה בחמאס - אין לנו מעצמה אלטרנטיבית להסתמך עליה. ישראל צועדת בדרכה של דרום אפריקה בימי האפרטהייד".
שיין ופרומר מסכימים שהחשיבות המדינית של הברית עם ארה"ב היא אדירה. "בלי ארצות הברית ישראל חשופה, חלשה ועם הרתעה מועטה", אומר שיין. פרומר מסכם: "שמונת החודשים האחרונים רק הבהירו לנו כמה אנחנו זקוקים לאמריקנים. לאבד אותם זו התאבדות אסטרטגית".