מאז תחילת המלחמה ראש עיריית ניו יורק, אריק אדמס, מיצב את עצמו כאחד מגדולי התומכים של מדינת ישראל. גם עכשיו, כשימים סוערים עוברים על ניו יורק והדי המלחמה בעזה מורגשים היטב בעיר, ממשיך אדמס בקו שבו נוקט מאז 7 באוקטובר: "יש להשמיד את חמאס ולהחזיר את החטופים הביתה". בריאיון לכתבתנו הוא מגיב על ההפגנות האלימות והתבצרות המפגינים באוניברסיטת קולומביה, מתייחס לאנטישמיות ולחשש בקהילה היהודית ומדבר על המחיר הפוליטי שהוא עלול לשלם.
אנחנו רואים מה קורה בקולומביה. מה תגובתך לאנטישמיות ולהתבצרות של הסטודנטים בבניין?
"כאן באמריקה הזכות להפגין היא חלק מהדנ"א הבסיסי שלנו. מעולם לא ראיתי בתקופתי מחאות מסוג כזה, כשאתה רואה רמה כל כך גבוהה של אנטישמיות שהפכה למקובלת, כשמהללים ארגון טרור כמו חמאס - זה לא מי שאנחנו, אין פה מקום לשנאה".
מה אתה חושב על הקריאות שבאות מתוך הקמפוס נגד סטודנטים יהודים, נגד הציונות, נגד ישראל, על הקריאות לאינתיפאדה?
"הם מיעוט מספרי. הם לא מה שמייצג את העיר הזו ואני ממשיך לטעון שיש השפעות חיצוניות שממלאות תפקיד מרכזי בניסיון להפוך את זה לאקט אלים".
אתה מודאג ממה שקורה שם?
"לא, בכלל לא. הם (המשטרה) יודעים איך לטפל בנושאים כאלו. היו מעל 500 הפגנות בעיר הזו סביב סוגיות של צדק. אנחנו נחליט יחד עם האוניברסיטאות מה צריך להיות הצעד הבא.
אדמס הוא ראש עירייה דמוקרטי בעיר פרוגרסיבית מאוד. הוא צמח במשטרה, ואת הקשר הקרוב עם הקהילה היהודית טיפח עוד כשהיה נשיא רובע ברוקלין. עכשיו הוא מתמודד עם הפגנות קשות ברחבי העיר - חלקן מופנות ישירות נגדו.
תמכת בישראל ואתה עדיין עושה זאת. אני מניחה שכנראה בעת הזו יש לכך מחיר פוליטי.
"זה נכון, אבל כשעושים את מה שנכון זה תמיד יבוא עם מחיר. בסוף לדעתי ההיסטוריה תהיה לטובתך - כמה מאותם עיתונים שבזמנו תקפו את ד"ר קינג כיום משבחים אותו, זה הופך להערכה בדיעבד של הפעולות שלך".
אנשים מפגינים ישירות נגדך, מה אתה אומר להם?
"תחזירו את השבויים, תשמידו את חמאס. נוכל לסיים את הרג הילדים, הרס הרכוש - זו הדרך להשיג את זה. אף אחד לא רוצה לראות ילדים מתים, לא משנה אם הם פלסטינים או ישראלים. אני מבין שאנשים רוצים למחות, אבל מחאה לא צריכה לכלול תקיפה".
למה אתה חושב שלתמוך בישראל זה הדבר הנכון לעשות?
"מה שראיתי ב-7 באוקטובר והברוטליות שראיתי שחמאס נקטו נגד אנשים חפים מפשע. האירוניה היא, שאלו היו אנשים שחגגו את השלום והם נרצחו, הם נטבחו. אני מאוד ברור, צריך להחזיר את החטופים וצריך להשמיד את חמאס".
אתה לא מודאג שזה יפגע בך מבחינה פוליטית?
"אני לא מחפש להיות פוליטקלי קורקט, זה לא מי שאני. לא הייתי כזה כשנלחמתי למען זכויות האזרח במשטרה ולא כשנלחמתי נגד איסלאמופוביה. אני לא מנסה להיות קדוש מעונה אני רק מנסה להיות מי שאימא שלי, דורותי מיי אדמס, גידלה אותי להיות".
אנשים מרגישים פחד מסוים כשהם הולכים ברחוב כשיש הפגנה גדולה, במיוחד ישראלים ויהודים. אי אפשר לעשות עוד משהו בעניין?
"אנחנו שומעים את זה לעיתים קרובות, האם אנחנו יכולים לעצור את הצעדות? האם אתם יכולים למנוע מאנשים לומר סיסמאות רעות? זו לא המדינה שבה אנחנו חיים, המדינה מוקירה מאוד את חופש הביטוי ומה שעליי לעשות זה ליצור סביבה שבה ברור שאין מקום לשנאה בעיר שלנו. אני לא הולך להיות ראש עיר בעיר שבה חייבים להוריד את הכיפה לפני שנכנסים לבית הכנסת או שחייבים לפשוט את החיג'אב לפני שנכנסים לרכבת התחתית. מה שעלינו לעשות זה להחזיר אותנו למצב שבמקום שננרמל שנאה - ננרמל אנושיות".
אצל אדמס לא מדובר רק באמירות. הוא מארח אצלו משלחות של פצועי צה"ל ונפגש עם משפחות חטופים כשהם מגיעים לביקור בעיר: "אנשים נרצחו, משפחות עדיין מוחזקות בשבי ואיכשהו שכחנו מזה". ניכר שהמפגשים הללו משמעותיים לאדמס, שדואג לציין: "כשאני מדבר עם בני המשפחות זה מחדש את התחושה שלי שזה פשוט לא צודק. עדיין יש אנשים בשבי שחייבים לשחרר אותם, ועדיין יש אנשים שמתאבלים על אובדן יקיריהם".
לפני כשבועיים סייר אדמס במיצב הנובה בעיר, התערוכה שהועברה לניו יורק ומתארת רגע אחרי רגע את מה שחוו המבלים עד שהפסטיבל נקטע באכזריות. בנוסף, נאם ראש העירייה באירוע הפתיחה: "בואו נוודא ש'לעולם לא עוד' זה לא רק סטיקר, לא רק סיסמה - אלא דרך חיים".
ריגשת הרבה אנשים בנאום שלך מיד לאחר 7 באוקטובר. לא רק ישראלים, גם יהודים שהיו צריכים להרגיש שיש להם חבר.
"רציתי שידעו שאולי אחרים נטשו אתכם, אני לא אחד מהם. יש מיליוני ניו-יורקרים שהם לא אחד מהם גם, רוב תושבי ניו-יורק אומרים עם הקהילה היהודית אנחנו לא בסדר".