בריטניה אומנם מושקעת במלחמה של ישראל בחמאס בנוכחות צבאית, בסנקציות ובמתקפות נגד החות'ים, אך קולות רבים בממלכה תומכים בגלוי בארגון הטרור ומתנגדים לישראל. לראיה, יותר מ-2,000 תקריות אנטישמיות נרשמו בבריטניה מאז 7 באוקטובר. אך אל מול גל האנטישמיות, בולט בנוף התקשורתי פירס מורגן, עיתונאי ותיק ופופולרי בבריטניה, שהביע תמיכה ברורה בזכותה של ישראל להגן על עצמה ובצורך להשמיד את חמאס.

מורגן אירח לאחרונה את מנהיג מפלגת הלייבור לשעבר ג'רמי קורבין, שידוע בעמדותיו האנטישמיות והאנטי-ישראליות. מורגן לא חסך מקורבין ביקורת, דרש ממנו שוב ושוב לכנות את חמאס ארגון טרור והתעקש לשמוע ממנו אם לדעתו חמאס צריך להישאר בשלטון בעזה. לאחר שהמנהיג הבריטי סירב לענות, אמר לו מורגן: "הסירוב שלך לענות על השאלות מגלה הרבה. ואתה עוד תוהה למה אנשים חושבים שיש לך בעיה עם יהודים".

 

דיר עבדול וואהיב, פירס מורגן (צילום: TALKTV)
מורגן ועומד, "זה בולשיט. חמאס טרוריסטים" | צילום: TALKTV

במקרה אחר, התעמת מורגן עם דוקטור וואהיד עומד, שעומד בראש ארגון אסלאמי קיצוני ותומך בחמאס. מורגן התעמת עם עומד פעם אחר פעם, והתקשה להאמין למשמע אוזניו כשזה סירב להכיר באחריות של חמאס לטבח 7 באוקטובר, ואף הצדיק אותו. "זה בולשיט. הם טרוריסטים", הטיח בו המגיש הוותיק.

מורגן תקיף וחד-משמעי בזכותה של ישראל להגן על עצמה, והוא קורא בכל הזדמנות לשחרור החטופים. לאחרונה הוא ערך ריאיון שעורר הדים בממלכה עם תומאס הנד כשלצידו אמילי, בתו ששוחררה מהשבי. "זה הקשקוש הכי גדול ששמעתי בחיי", אמר מורגן לעיתונאי בריטי שהגיע לתוכניתו כשזה ניסה לטעון שמעשי חמאס ב-7 באוקטובר חוקיים.

הפגנה פרו-פלסטינית בלונדון, בריטניה (צילום: רויטרס)
הפגנות אנטישמיות בלונדון | צילום: רויטרס

עם זאת, לא בטוח שאפשר להגדיר את מורגן כפרו-ישראלי מובהק. הוא לא חוסך בתוכניתו ביקורת גם כלפי המדיניות הישראלית. "אני לא חושב שנשיג שלום כשבנימין נתניהו בשלטון של ישראל, ולא נוכל להשיג שלום עם כיבוש. אני חושב שאנחנו צריכים דף חלק מבחינת ההנהגה וזו הדרך היחידה שבה זה אי פעם ייפתר", הוא אמר בתוכנית.

בנוף התקשורתי הבריטי היום ובנוף הציבורי בבריטניה בכלל, אפילו עמדות מובנות מאליהן כמו אלה שמציג מורגן - שחמאס הוא ארגון טרור שמבצע פשעים נגד האנושות וצריך להיות מושמד, הן חריגות. עמידתו לצד ישראל מספיקה כדי להפוך אותו לעיתונאי חריג ודי ייחודי בהשוואה לרוב יתר העיתונאים הבריטים.