עוד לפני שוועדת הבחירות המרכזית הכריזה על תוצאות רשמיות, התייצב נשיא טורקיה ארדואן מול אוהדים באיסטנבול כדי לקבע את תמונת הניצחון. עד לרגע האחרון, היו בקרב גורמי האופוזיציה ותומכיה מי שרצו להאמין להערכות ולפרשנויות המלומדות, שקבעו נחרצות שהפעם ניתן לשים סוף לשלטונו הריכוזי של ארדואן.
ההערכות האלה התבססו בראש ובראשונה על כך שבפעם הראשונה הצליחו מתנגדיו להציב מולו חזית מאוחדת, שבראשה מתמודד אחד - ראש בראש. לא עוד ארדואן מול מספר מתמודדים שמפצלים את הקולות. בנוסף, לקחו בחשבון גם את קריסת הכלכלת הטורקית בעקבות התעקשותו של ארדואן להתאים את חוקי השוק לאמונותיו הדתיות, פגעי רעידת האדמה - השחיתות שהביאה להרס אדיר, עשרות אלפי הרוגים ומיליונים שעדיין חסרי בית.
הצלע הנוספת שעליה דיברו - מיליוני צעירים שכל חייהם התנהלו תחת משטר ארדואן ועכשיו יצביעו נגדו משום שאינם רוצים את העתיד שהוא מציע להם. מלכתחילה ההערכות הללו היו היו שגויות משום שהן נשענו על הנחות יסוד שמאפיינות דמוקרטיה מתפקדת.
אלא שמאז ויתר ארדואן על חלום צירופה של טורקיה לאיחוד האירופי והפך את עצמו לנשיא אקזקוטיבי - בעל סמכויות, כדוגמת נשיא ארצות הברית, אך ללא האיזונים והבלמים המובנים בדמוקרטיה של ארצות הברית, טורקיה היא לא דמוקרטיה מתפקדת. ארדואן מינה את שופטי בית המשפט העליון לפי מפתח נאמנות. הוא מינה את חברי ועד הבחירות המרכזית לפי אותו מפתח. כך גם את היועצים המשפטיים, את חוקרי המשטרה ומפקדיה.
אם בספירת הקולות היה מסתמן ניצחון למתנגדיו, כל מערכות השלטון היו פועלות, מאפשרות לו לערער על התוצאות ולשנות אותן כדי שיוכל להישאר בשילטון. אלא שבשני הסיבובים בבחירות האלה ארדואן זכה לרוב הקולות מבלי שנזקק לטריקים או לשטיקים. הרוב שלו זכה הוא אמיתי. הבחירות בטורקיה היו חופשיות, אבל לא הוגנות, משום שכלי התקשורת שם נשלטים באופן מוחלט על ידי ארדואן.
שליטתו במערכת אכיפת החוק איפשרה למקורביו להשתלט על כל כלי התקשורת המרכזיים. מעצרים של עיתונאים באשמת תמיכה בטרור או הפצת פייק ניוז הם עניין שגור, רבים עזבו את המדינה - אלה שנשארו מאוד נזהרים. אין כמעט ביקורת בתקשורת ההמונים בטורקיה. את הסקרים שניבאו ניצחון לאופוזיציה לא פרסמו בכלי התקשורת המרכזיים. לא התקיימו דיונים על אחריות הממשלה למחדלי רעידת האדמה ואפילו ביקורת על המדיניות הכלכלית שדרדרה את המדינה אל עברי פי פחת נדחקת לשולי השוליים. בעיצומו של הקמפיין מחה מועמד האופוזיציה קיליצ‘דאראולו שעל כל שעה חשיפה שמקבל ארדואן בטלוויזיה הממלכתית הוא מקבל דקה אחת. האופוזיציה ניהלה קמפיין רשתות מרשים, אבל גם לשם מגיעה ידם של שלוחי ארדואן שלא מהססים לעצור מובילי רשתות שלדעתם חוצים גבולות.
כל מוסדות המדינה עמדו לרשותו של ארדואן כדי לנצח בבחירות, גם אם המספרים לא היו ממש מסתדרים בקלפיות. אבל ברגע האמת הוא לא היה צריך להנדס את התוצאות - הוא שולט שליטה מוחלטת בתקשורת.