במשך כמה חודשים מצלמת N12 מסתובבת בדמשק, בירת סוריה. היא מתעדת את המציאות העגומה במה שהייתה עיר מפוארת והפכה להיות מקום כמעט לא מתפקד. מי שעומד מאחורי המצלמה הוא אזרח סורי אמיץ במיוחד שמונע מרגשות ניכור, כעס ואפילו שנאה כלפי משטר אסד. הוא רואה כבר שנים בעיניים כלות כיצד המולדת שלו נהרסת, הופכת ענייה, נכבשת על ידי האיראנים ובדרך מאבדת את זהותה.
"הסורים רודפים אחרי פרוסת לחם"
המצלמה חושפת רעב, דלות ועוני מחפיר. יוקר המחייה הפך את הקיום בדמשק עבור מרבית התושבים לכמעט בלתי אפשרי. לנגב חומוס בדמשק הפך לפנטזיה לא רק עבור ישראלים, אלא גם עבור הסורים עצמם. "אני נמצא כעת בדמשק וכפי שאנחנו רואים ילד שעוד לא מלאו לו 15 נובר בפחי הזבל אחר קצת אוכל. שיעור גבוה מהעם הסורי כיום נובר באשפה עקב התייקרות המחירים, על מנת למצוא מעט אוכל כדי לאכול ולהרגיע את הקיבה", מתאר האזרח.
הוא מוסיף: "משכורת העובד הסורי הממוצע שווה ל-10 כריכי שווארמה, בלי פחית קולה. משכורת של עובד בסוריה עומדת על סך 20 או 18 דולר. זה מבייש שאזרח סורי עובד 12 או 10 שעות ביום על מנת להרוויח 20 דולר בסוף החודש. אין בכלל תאורה ברחוב, ביום רגיל מקבלים שעתיים של חשמל".
מאז פרוץ מלחמת האזרחים מוערכת הפגיעה הכלכלית בסוריה בכ-300 מיליארד דולר. 90% מאוכלוסיית המדינה מתחת לקו העוני, מה שמביא כמעט 15 מיליון איש להזדקק לסיוע הומניטרי. בשנתיים האחרונות התייקרו מוצרי היסוד בכ-300%, לצד זאת חל פיחות של כ-68% בערך הלירה הסורית מתחילת השנה. העובדה שמתוך 8 מיליון פליטים שברחו מהמדינה רק 300 אלף שבו הביתה מעידה על המצב הכלכלי הקשה.
מעמד ביניים כמעט לא קיים בדמשק. מצלמת N12 בעיר חושפת מסעדות יוקרה ריקות ומלונות נטושים. "כיום, האזרחים רודפים אחרי פרוסת הלחם. הגענו למצב בו שיעור האבטלה גדל, יש יותר ויותר גנבות וכנופיות", מסביר ספוק א-שייח', פעיל חברתי סורי שמתגורר ביוון. "היום כל סורי מוכן להפוך למרגל לטובת כל מדינה שהיא עבור סכום זעום. הוא ישיב לך שזה בגלל הרעב, המולדת גם ככה התפרקה. איראן לוקחת את החיטה ואת שמן הזית ומשאירה לעם הסורי רק פירורים רקובים".
"הערים הסוריות מוצפות בסמים"
במצב שבו המדינה משותקת כלכלית ונואשת לספק פת לחם לתושביה, היא מחפשת אפיקים אלטרנטיביים לפיתוח כלכלי. בשיתוף פעולה עם חיזבאללה המשטר הסורי גילה את "הזהב הלבן", ה"קוקאין של העניים" - כדורי קפטגון. מדובר בסם ממריץ שהסחר בו מכניס על פי ההערכות כ-30 מיליארד דולר בשנה לכלכלה הסורית, הון עתק במונחים מקומיים.
"כיום לצערנו, החברה הסורית והערים הסוריות מוצפות בסמים, במיוחד סמים כמו חשיש וכדורי קפטגון", מספר האזרח. "המשטר הסורי חזר היום לייצר כדורי קפטגון ולהבריח אותם למדינות שכנות כדי להתגבר קצת על השיתוק הכלכלי בסוריה".
"גם אחרי השלטון עוקב"
יותר מ-12 שנים חלפו מאז פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה, וגם לאחר שזו הסתיימה הלכה למעשה - הפרנויה של המשטר רק גברה. התיעודים מדמשק חושפים נוכחות צבאית מוגברת ברחובות, מחסומים ובדיקות שרירותיות לעוברים ושבים. "בגללם עובדים מאחרים למשמרת שלהם וסטודנטים מאחרים ללימודים שלהם. הם לוקחים כסף ושוחד מאנשים, הם לוקחים כסף ושוחד ממכוניות", מתאר האזרח.
העין של האח הגדול הסורי נוכחת ומתצפתת באופן קבוע. האזרחים והמבקרים במדינה מעידים, גם היום, שהם בתחושה תמידית שמישהו עוקב אחריהם אם כי לא בהכרח ברור מי. "יש לנו ארבעה מנגנוני ביטחון בסוריה", מסביר עסאם זייתון, חוקר ופעיל שלום סורי עצמאי. "התפקיד שלהם הוא לעקוב אחר האזרחים בתוך סוריה ומחוצה לה. כל מנגנון מהמנגנונים ממומן ונתמך ויש לו סמכות לעקוב אחרי הסורים בתוך סוריה ומחוצה לה. בוודאי שגם אחרי עוקבים".
אך את העדות הבולטת ביותר למלחמה שקרעה את סוריה מבפנים מקבלים רק כשיוצאים החוצה מדמשק. בפרוורים עדיין אפשר לראות אנדרטאות חיות של ההרס הקשה שהמיט בשאר אל-אסד על ארצו. "אני נמצא כרגע בפרוורי דמשק באזור מחנה הפליטים אל-ירמוכ. ההרס הוא מוחלט. אין בניין שמתאים למגורים, אין עסק שלם, אין תקשורת, אין תשתיות. אפילו הפלסטינים עצמם אומרים שאפילו ישראל לא החריבה בפלסטין כמו שעשה המשטר הסורי והחריב את המחנה", מספר האזרח.
זו כבר לא אותה סוריה
בניגוד לתחזיות, בשאר אל-אסד שרד את מלחמת האזרחים שהשתוללה בסוריה בעשור האחרון ונותר בכיסאו - אך סוריה של היום שונה שנות אור מאותה מדינה שנכנסה למלחמה. זו מדינה שנקרעה לחלקים, וכיום ה"מיני-מדינה" של אסד יושבת על 60% בלבד משטחה המקורי של סוריה, ושולטת רק על מחצית מהאוכלוסייה המקורית. ליבה של סוריה של אסד פועם באזור החוף העלוואי ובדמשק.
צפון-מזרח סוריה הוא אוטונטמיה כורדית גדולה, בה הכריזו הכורדים על אוטונומיה ב-2013 ומשם מנהלים את חייהם רחוק מהשלטון המרכזי בבירה. בצפון-מערב המדינה יושבים לצד האופוזיציה הסורית, כוחות של צבא טורקיה, ששולטים בלמעלה מאלף יישובים, והם למעשה הריבון של השטח. בין לבין יש כיס אחד שנותר במזרח – שריד אחרון לארגונים הג'יהדיסטים של מלחמת האזרחים.