211 קילומטרים בלבד מהטיילת של תל אביב – מגיעים לטיילת אחרת, כנראה שלא פחות יפה, אך בוודאות יותר מפורסמת. ארבע שעות נהיגה בלבד. במשך עשרות שנים די היה בשם הזה – הקורניש, כדי להלך קסם על יושבי השכונה שלנו. עושר, שמחת חיים, שיק צרפתי וניחוח אירופי – הכול היה כאן. מגנט עבור עשירי המפרץ, האינטלקטואלים הערבים או מרגלים בכמה שפות. מי שרצה לחוש לרגע כמו אזרח העולם הגדול פשוט יכול היה לבוא לכאן, אל הבירה הכי קוסמופוליטית באזור.
אבל כשאתה מציב מצלמה היום בביירות, אתה רואה בעיקר מקום מבוהל וחרד. תיירים כמעט לא מסתובבים כאן, מי שיכול נמלט ומרבית האנשים במדינה הקטנה, שמונה שישה מיליון בני אדם בסך הכול, עסוקים בדבר אחר - הישרדות.
אזרח לבנון, תושב ביירות, עשה את הדבר הכי מסוכן בעבורו – צילם ודיבר איתנו מתוך ביירות, והוא מסתכן מאוד. ככה זה כשהשכנים שלו, אולי אפילו מעבר לרחוב, אלו אנשי חיזבאללה – האויב הכי מר שיש, שלנו וגם שלו. "כמו שאתה רואה, אוהד, המצב שלנו בלבנון הוא מצב מחפיר ביותר. וזאת כפי שאתה יודע בגלל הסרטן המתפשט בלבנון – כלומר איראן, כלומר חיזבאללה, שבראשו עומד הכופר עובד האלילים הפרסי חסן נסראללה יימח שמו. הם גנבו את הכסף של הלבנונים ושלחו אותו לסוריה, לתמוך במשטר הסורי ובמשטר האיראני. כספי העם נשדדו", סיפר.
עוד נחזור אל חיזבאללה, אבל קודם לכן כדאי להתחיל במה שמעסיק את כולם כאן – המשבר הכלכלי שהוביל את המדינה אל התהום.
קארין, לבנונית מארונית, כלומר נוצרייה, עזבה את המדינה לפני יותר מעשור ומתגוררת בארצות הברית. חלק גדול ממשפחתה ומחבריה נותרו מאחור בביירות, ודרכם היא חווה את הטרגדיה האיומה שהמדינה עוברת, ומשתפת אותנו: "יש אנשים במצוקה שחייהם קשים מאוד ואין להם מספיק אפילו בשביל אוכל, עד כדי כך. לעומת זאת, יש אנשים שמשתכרים בדולר, הם עובדים בחברות שמשלמות שכר בדולר, והם חיים טוב. רואים קיטוב בין שני חלקים של לבנון".
"אנשים מתים ממחלות בבתי החולים, דברים שאנחנו שומעים בהקשר של אפריקה, ועכשיו אנחנו רואים שהדברים האלה קורים אצלנו", סיפרה קארין. "אנחנו שולחים להם תרופות, דרך גורם שלישי, לא ישירות מאיתנו. אפילו כדורים נגד כאב ראש לא היה להם, ברמה הזאת. דברים פשוטים ביותר, אם מישהו סובל מכאב ראש, אין לו תרופה".
"זו הכלכלה, טמבל" – המשפט הזה נטבע בדם של הרבה לבנונים במדינה המתפוררת, שבה 78% חיים מתחת לקו העוני. כן, כמעט ארבעה מכל חמישה לבנונים – הם עניים. שכר המינימום צנח ל-17 דולרים בחודש, ומה שמטריד את כולם יותר מכול הוא ערך המטבע המקומי, הלירה, שצנחה כמעט ב-95%. מ-1,500 לירות לדולר לכ-40 אלף לירות לדולר.
ח' הוא אזרח לבנוני לשעבר שמתגורר בישראל. הגוף אומנם פה, אבל הלב שלו נשאר מאחור במולדת, אלא שזו כבר לא מפתה כל כך – אדוות המצוקה מגיעות לכאן. "המצב של המשפחה שלי שגרה בלבנון לא טוב בכלל. הם עובדים בחקלאות, עם עצי זית, כדי שיצליחו לפרנס את המשפחה שלהם".
"כדי לעזוב את לבנון אתה צריך לשלם", הוסיף ח'. "בלבנון הכול עניין של כסף, אם יש לך כסף בלבנון אתה יכול לחיות, אם אין לך כסף אין חיים. יש אנשים, בעלי משפחות, שהבעירו את עצמם בגלל עניין הפרנסה, משום שהם לא יכולים לספק אוכל לילדים שלהם בבית".
סמירה, תושבת ביירות, מספרת שלמשפחתה אין מספיק אוכל. "עכשיו הכנתי להם תפוח אדמה, כי אנחנו לא יכולים לקנות בשר, אנחנו לא יכולים לקנות עוף, הכול יקר. אנחנו אפילו לא יכולים לקנות שמן, תפוח האדמה נהיה הדבר הכי טוב. אנחנו לא יכולים להאכיל את הילדים כמו שצריך. לילדה הקטנה שלי יש סחרחורות מרוב רעב, היא לא אוכלת כמות שמספיקה לה".
את הסיפור של לבנון אפשר לספר דרך הבעיה הכי מוחשית כאן. תשתית החשמל של הרחובות בביירות קורסת. שתי תחנות הכוח הגדולות של לבנון מתקשות לפעול בשל מחסור בבנזין. חברת החשמל הממשלתית צברה חוב עתק של 70 מיליארד דולר, והחשמל כאן זמין בין שעה לשעתיים ביום. העיר לעיתים בהאפלה, ואז מופעלים הגנרטורים הפרטיים. אלא שגם אלו מפסיקים לעבוד מדי פעם כי הרי בנזין יקר מאוד - מלכוד 22.
וכמובן, אי אפשר לדבר על לבנון מבלי להזכיר את הפיצוץ הגדול בנמל שמזקק את תחלואי המדינה – שחיתות, חוסר שקיפות ואינטרסים סקטוריאליים. ככה, מתברר, נהרסות מדינות. ויש עוד משהו שמצלצל מוכר – חוסר האמון במערכת המשפט. הפיצוץ בנמל היה טריגר בדיוק לפני שנה לפרוץ עימותים אלימים בין תומכי חיזבאללה שהתנגדו למשפט לבין צבא לבנון. שבעה נהרגו, המדינה איימה לחזור לכאוס של מלחמת האזרחים.
"משחיזבאללה יצא כארגון – הוא החריב את לבנון. לא הצליחו להתמודד איתו כי הכוח נמצא אצלו, הוא זה ששולט בלבנון, לא מדינת לבנון", אמר ח', אזרח לבנון לשעבר, והוסיף: "היום אף אחד כבר לא פוחד מחיזבאללה כמו פעם. מפחדים הרבה פחות, הרבה הרבה פחות. יש אנשים שדורכים על התמונה של נסראללה. זה לא היה פעם. הכול רק בתקופה האחרונה, בגלל יוקר המחיה והמצב הכלכלי בלבנון. כי הבינו שהוא הסיבה".
אבל האמת היא שלא רק הוא הסיבה. זו מערכת פוליטית תקועה ומסואבת. זה כישלון, בפעם החמישית ברציפות, בבחירת נשיא. זה פרלמנט שמפוצל בין תומכי חיזבאללה ומתנגדיו, וממשלה זמנית שלא יכולה לקדם את הרפורמות הגורפות שקרן המטבע הבין-לאומית דרשה כתנאי למתן הלוואות של מיליארדים, מה שיהיה צינור החמצן למדינה הקורסת. אז בינתיים מי שנכנסת לתוך הוואקום הזה ומספקת נפט, והרבה, זו איראן.
תושב לבנון המשיך להביע את זעמו על ארצו, ואמר: "אנו שולחים את ברכתנו לשכנינו במדינה היקרה והמכובדת שלכם, ונאחל לכם שתיפטרו מהסרטן הזה במדינה שלנו שנקרא "חיזב-אלילים" כי אם אנחנו מזכירים את אללה בהקשר של המפלגה הזאת – אנחנו לא מכבדים את אללה. חיזב-אלילים הוא ארגון שטני.
"כל עוד יש לנו כאלה מנהיגים חלשים, כשכולם יודעים, ובלי בושה, שבתוך המדינה פועלת כנופייה שמבריחה נשק שמשמש נגד הצבא – המצב לא ישתנה", המשיך תושב לבנון. "אסור לנו לחתום על שום הסכם שלום עם ישראל, כי בפשטות - איראן שולטת עלינו".
בינתיים למרות המשבר הכלכלי הכבד, העננה הפוליטית והעלטה בנוגע לעתיד – יש עדיין מי יוצאים ומבלים בביירות כאילו אין מחר. גם היום העיר הכי ליברלית בעולם הערבי יודעת להציע אסקפיזם טהור, מסיבות, בילויים, חגיגות – אבל רק בתנאי שיש לך כסף.
אולי זו התזמורת על הטיטניק שצופה אט-אט בשקיעתה של לבנון, ואולי הצעירים האלו יודעים משהו אחר על מדינה שמסוגלת לקום משעתה הקשה ביותר, ואפילו, למרות שזה נראה רחוק מאי פעם, להושיט יד לשלום עם האויבת מדרום. "אני מקווה, אוהד, שבעתיד אינשאללה, תבוא לבקר אותנו", אמר תושב לבנון והוסיף: "נאכל יחד צוהריים וערב, אצלנו בלבנון, ואני אבוא אליכם ואתה תבוא אלינו ונחיה כעמים שכנים באהבה, בביטחון ובשלום".