בסוף השבוע דיווחו כלי התקשורת ברוסיה על מותו של ראביל מגאנוב, המנהל הבכיר של חברת הנפט הפרטית הגדולה ברוסיה, לוקאויל (Lukoil). על פי הדיווחים, מגאנוב קפץ למוות מחלון חדרו בבית החולים שבו אושפז במוסקווה, ובחברה שבה עבד טענו כי הוא "הלך לעולמו לאחר מחלה קשה". למרות הטענות כי התאבד, רבים ברוסיה ובעולם טוענים כי הוא דווקא נזק מהחלון וחוסל על ידי מישהו אחר. מותו מצטרף לשורת מקרי מוות של בכירים רוסיים בחודשים האחרונים – שמצאו את מותם בנסיבות חשודות ומסתוריות במיוחד.
מותו של מגאנוב העלה שמועות והערכות רבות בנוגע לאפשרות שחוסל בשל הקו הביקורתי שגילה כלפי הנהגתו של נשיא רוסיה פוטין והמלחמה באוקראינה. כבר בחודש מרץ, פחות מחודש לאחר הפלישה לאוקראינה, פרסמה חברת לוקאויל הודעה רשמית ובה הביעה את תקוותה לסיומה המהיר ככל הניתן של המלחמה. הדברים הגיעו בניגוד גדול לשורת חוקי הצנזורה שנחקקו ברוסיה מיד עם תחילת המלחמה – ואסרו בפועל על כל אדם ברוסיה לפרסם ולדווח כל מה שנתפס כפוגע במוראל ובנראטיב של הקרמלין.
החקיקה הרוסית הדרקונית נגד פרסום מה שנתפס במוסקווה כ"חדשות כזב" כבר הביאה להטלת עונש של לא פחות משבע שנות מאסר על פוליטיקאי רוסי שמתח ביקורת על המלחמה. בנוסף, רק לפני כשבועיים פשטו כוחות הביטחון הרוסיים עם שחר על ביתו של הפוליטיקאי יבגני רויזמן, לשעבר ראש עיריית יקטרינבורג, בגין מה שתואר כ"השמצת הצבא ופגיעה באמינותו" – ועל פי הדיווחים הוא צפוי לעונש של כמה שנות מאסר.
השפעה נוספת של חוקי הצנזורה הדרמטיים של פוטין בימים הראשונים למלחמה היא העובדה כי הם הצליחו לסייע לחסל כמעט לחלוטין את ההפגנות שפרצו ברוסיה באותם ימים נגד המלחמה. כזכור, זמן קצר לאחר הפלישה לאוקראינה התעוררו הפגנות של אלפי ואף עשרות אלפי בני אדם בעשרות ערים ברחבי רוסיה – במחאה על הפלישה. באותן הפגנות עצרו כוחות הביטחון הרוסיים אלפי בני אדם, וספק אם כולם שוחררו מאז.
"חוקי החלון"
ואולם. במקביל לחוקי הצנזורה האכזריים של רוסיה של פוטין – שניכר כי נועדו בעיקר להרתיע את מיליוני האזרחים – מאז החלה המלחמה הולכת ומתגבשת גם שיטת "חוקי החלון". מגאנוב הוא עוד אחד מני רבים מהבכירים ברוסיה שמצאו את מותם בנסיבות מסתוריות – והמכנה המשותף של רובם ככולם של המתים: התנגדות, או לפחות הבעת ביקורת, כלפי משטרו של פוטין והמלחה באוקראינה.
בחודש מאי נמצאה במוסקווה גופתו של אלכסנדר סובוטין, שגם הוא היה בכיר בחברת לוקאויל. כלי התקשורת הרוסיים פרסמו הודעה רשמית, ולפיה הוא מצא את מותו בשל אירוע לבבי – לאחר שעבר "טיפול שאמאני". עוד נמסר בתקשורת כי המשטרה הרוסית פתחה בחקירה לבירור נסיבות מותו, אך מאז לא פורסם על התפתחות של ממש בחקירה.
מקרי המוות החשודים הראשונים השנה החלו עוד לפני הפלישה ובסמוך לה, ובין היתר נמצאו גופתו של לאוניד שולמן, בכיר בחברת גזפרום (30 בינואר), וגופתו של אלכסנדר טיולאקוב (25 בפברואר), גם הוא מנהל בכיר בגזפרום. בשני המקרים דיווחה התקשורת המקומית כי מדובר בהתאבדויות.
בחודש אפריל מצאו שני בכירים נוספים בגזפרום את מותם: ולדיסלב אבאייב, לשעבר סגן נשיא הבנק של גזפרום נמצא מת לצד אשתו ובתו בדירה במוסקווה ב-18 באפריל, ויום לאחר מכן נמצאה גופתו של סרגיי פרוטוסניה – גם הוא היה בכיר בתאגיד הגז, וגם הוא נמצא מת לצד גופות אשתו ובתו, הפעם בספרד. במקרה של אבאייב, התקשורת ברוסיה דיווחה כי האירוע נחקר בחשד לרצח והתאבדות. כך או כך, הדמיון למקרה של פרוטוסניה הוא לא פחות ממצמרר.
המאבק האמיתי של רוסיה ופוטין
באופן טבעי, אין כל אישור רשמי שיש קשר בין מקרי המוות השונים, ובוודאי שאין אישור רשמי למעורבות של הרשויות במוסקווה באותם אירועים. ואולם, בין הקורבנות השונים יש קווי דמיון גדולים מדי – שנראה כי לא מותירה כל מקום לספק בנוגע לקשר ביניהם.
האירועים האלו כמו אינם הפעמים הראשונות שבהם נקשר שמו של פוטין ושל משטרו לאירועי הרעלה, חיסול וניסיונות חיסול של גורמים רוסיים שונים. בין היתר עולים שמותיהם של המרגלים לשעבר סרגיי סקריפל ואלכסנדר ליטביננקו, שהורעלו על ידי רוסיה. גם מנהיג האופוזיציה ברוסיה, אלכסיי נבלני, כמעט והורעל למוות במהלך טיסה ברוסיה לפני קרוב לשנתיים.
המגמה המפחידה ברוסיה, להשתקת כל קול שעשוי לבקר ולגלות מעט אופוזיציה למשטרו והחלטותיו של פוטין, עשויה ללמד על גודל החששות הרוסיים מפני התנגדות למלחמה מבית. יותר מחצי שנה מאז פרוץ המלחמה, וניכר כי כושר העמידה האוקראיני והסנקציות והבידוד שהטיל המערב לא מצליחים להכניע את רוסיה של פוטין. לצד זאת, מומחים רבים מעריכים כי הסכנה האמיתית לפוטין במלחמה הזאת נמצאת דווקא מבית.
לפחות באופן רשמי, המלחמה של רוסיה באוקראינה זוכה לתמיכה נרחבת מקרב האזרחים ברוסיה, ורבים מהמהלכים שמבצע פוטין מנותחים על ידי גורמים רבים ככאלו שנועדו לשרת בראש ובראשונה את דעת הקהל מבית. כך לדוגמה, בעוד רבים תוהים מדוע פוטין לא מורה על גיוס כללי למלחמה, על רקע הפגיעה האדירה בכוח האדם של הצבא במלחמה באוקראינה – הסיבה נעוצה ככל הנראה בחשש מפני התקוממות עממית גדולה. בעוד שבשדה הקרב באוקראינה יכול פוטין להרשות לעצמו לספוג הפסדים גדולים ועדיין לשמור על מטרותיו ומעמדו – כל פגיעה בו מבית עשויה להוות עליו איום דרמטי וחסר תקדים.