כמו רבים מעולם התרבות, אינטלקטואלים עיתונאים רוסים רבים, גם המוזיקאית והאקטיביסטית מריה אליוכינה - מהנשים שהובילו את להקת הפאנק הרוסית -"הפוסי ריוט" - נמלטה ממולדתה, אבל המעשים והדיכוי ברוסיה עדיין מייסרים אותה. בראיון לגרדיאן הבריטי היא מדברת על מכות, על הכלא, על האדישות של המערב, על האיום הגרעיני ועל כוחן של הנשים הרוסיות. כתבת הגרדיאן זואי וויליאמס דיברה עם אליוכינה, שעזבה את רוסיה באפריל. היא נסעה לאיסלנד ושם - הפכה לפליטה פוליטית, ומאז היא עוברת ממדינה למדינה.
היא נעצרה שוב ושוב מאז תחילת 2021, תחת אישומים של "הפרת כללים סניטריים ואפידמיולוגיים", פעילות חריגה ברשתות החברתיות והשתתפות בהפגנת תמיכה במנהיג האופוזיציה הרוסי הכלוא אלכסיי נבלני. היום היא מדברת מבלי לחשוף את מיקומה: "נעצרתי, הרבה פעמים - ולא רק מעצרים - לא נתנו לי לצאת מהמדינה, ראשי המשטרה ניסו לעתים קרובות להגיע לביתי, לדבר עם אימי ולתפוס אותי שם".
המשטרה, שאותה היא מתארת כמשטרה פוליטית, החליטה לכלוא אותה - והיא מצידה החליטה לצאת לסיבוב הופעות, לגור בטנדר, לגייס כסף בכל דרך שהיא ולברוח מרוסיה: "אני מבינה שהיה רעש גדול על מה שנקרא ה'בריחה שלי', אבל לא תכננתי להגר. אני רק רוצה לעזור לאוקראינה וזהו". היא הרוויחה 10,000 אירו ממכירת חולצות ו-NFT, ושלחה את הכסף לבית חולים לילדים באוקראינה וארגוני אופוזיציה רוסיים.
אליוכינה וחברתה, לוסי שטיין, גם היא מהפוסי ריוט, פיסלו יצירת אומנות מצמידי המעקב על הקרסול שנועדו להבטיח שלא יברחו ממעצר הבית שלהן. המוזיקאיות הרוסיות האמיצות המסו את הצמידים והפכו אותם ל-NFT – יצירות אומנות דיגיטלית. "הם הגביעים שלנו מהמאבק עם ממשלת רוסיה. אנחנו מאמינות שהכבלים האלה ייעלמו", היא מספרת. "אנחנו לא יכולים לאזן את הסיוט שיצר הצבא הרוסי של פוטין, אבל אני מאמינה, כרוסייה, שאנחנו יכולים לעשות משהו טוב. כבני אדם, ובמיוחד כאומניות, חשוב מאוד להדגיש את הסולידריות שלנו עם אוקראינה ואת הקריאה שלנו להפסיק את המלחמה הזו".
כשהפוסי ריוט יצאו לדרך ב-2011, הן היו קבוצה קצת הזויה של 11 אמניות, סופרות, אקטיביסטיות ואנרכיסטיות. אליוכינה הייתה סטודנטית לעיתונאות וכתיבה יוצרת במוסקווה. בנוסף לכתיבת שירי מחאה, הלהקה עטתה מסכות ששמרו על אלמוניותן, לבשו בגדים פרובוקטיביים שכללו אורות ניאון, והדביקו איקסים בסרטי דבק על פיותיהן. מריה אליוכינה יצאה לדרך עם המטרה להילחם בדיכוי הנשים, בהומופוביה הפרועה ברוסיה, במשבר האקלים ובממשל המושחת של פוטין, כך לדבריה.
אליוכינה ועוד שתיים מחברות הלהקה נעצרו אחרי הופעה מחתרתית בכנסייה בלב מוסקווה באשמת חוליגניזם ב-2012, ונידונו לשנתיים מאסר. ארגוני זכויות אדם כמו "אמנסטי אינטרנשיונל" הגדירו אותן אסירות פוליטיות, אבל זה לא היה חוליגניזם. המחאה הייתה ממוקדת, ונגעה בנושא רגיש לחברה הרוסית - הבנות יצאו נגד תמיכתם של מנהיגי הכנסייה האורתודוקסית בפוטין ותקפו את העלמת העין שלהם לשחיתות ולטוטליטריות של פוטין. הן נעצרו, ואז שוחררו ב-23 בדצמבר 2013. "חודש לאחר השחרור יצאנו לפעולה", על רקע המשחקים האולימפיים בסוצ'י, אז המשטר התייחס אליהן בלי שמץ של עדינות והשתיק אותן, "זה היה הרגע הראשון שהבנתי: רוסיה הפכה גרועה יותר בתקופה שבה היינו כלואות".
"אם רק היו מפעילים אז את הסנקציות של היום"
שבועיים לאחר מכן סיפח פוטין את קרים - "הנקודה הראשונה בדרך שאין ממנה חזרה", היא אומרת. "התגובה החלשה מאוד של המערב זעזעה אותי. היו סנקציות קלות, המדינות המשיכו לעבוד עם עסקים רוסיים. גרמניה מכרה נשק למשטרו של פוטין, וחמקה מאמברגו הנשק. הון עצום של האוליגרכים הלך לבריטניה, במיוחד ללונדון. דיברתי בפרלמנטים האירופי, הבריטי, בסנאט האמריקאי. כולם היו 'מודאגים מאוד', אבל שום דבר לא קרה. בחוגים פעילים רוסיים יש הרבה בדיחות על כך שכשאומרים ש"המערב מודאג מאוד", זה אומר שהם "לא מתכוונים לעשות שום דבר".
אליוכינה בטוחה "שאם היו מפעילים אחרי סיפוח קרים את הסנקציות שיש היום", לא היינו נמצאים במצב שבו אנו נמצאים. "קראנו לאמברגו מלא ב-2014 ושוב ב-2015, עשינו פעולות רחוב, עצרו אותי 100 פעמים. אני שומעת הרבה דיונים במערב שזה מאוד קשה וכואב להפסיק לקנות נפט וגז - ובכן, היו לכם שמונה שנים. בשמונה שנים זה אפשרי. בחודש אחד, זה קשה".
היא מאשימה את הפוליטיקאים "שפחדו מהבוחרים שלהם שמוחים על כך שבתיהם קרים – וכעת לאוקראינים אין בתים בכלל". היא תוקפת ללא רחמים: "כסף מהמערב הוא הבסיס למאסר שלנו, להרעלה שלנו, לרציחות הפוליטיות - ועכשיו, גם למלחמה באוקראינה. אני באמת רוצה שאנשים יבינו את זה ויפסיקו את זה".
"זה בתוך רוסיה, לאף אחד לא אכפת"
אשת המחאה אומרת שהממשל הרוסי רואה את החסינות שלו – שרק הולכת וגדלה. היא מראה כדוגמה כיצד רוסיה העלימה את הנשים מהחיים הפוליטיים שבה. "כל תרבות הפשע הרוסית הזו, שמקורה בברית המועצות, היא מאוד מיזוגנית", אומרת אליוכינה. "אין מקום לנשים בשולחן קבלת ההחלטות, אין תפקידים לנשים, התעמולה פועלת כמו ברייך השלישי".
"למרבה הצער, הרדיפה של אנשי קהילת הלהט"ב כללה גם מעצרים מאיימים - אתה יכול לעמוד לדין על החזקת הדגל של הקהילה". העיתון הרוסי העצמאי Novaya Gazeta טען ב-2017 שאנשי הלהט"ב נעצרו ב"מחנות ריכוז" להומוסקסואלים בצ'צ'ניה. "יש אנשים שכלואים חמש, שש, שבע שנים - ולאף אחד לא אכפת כי זה בגבולות רוסיה", היא אומרת, "זה תמיד היה ככה".
"גם אם המערב התעורר כעת, או ליתר דיוק העירו אותו, האם הבנו עד הסוף את חומרת המצב?" שואלת אליוכינה. "יש קונצנזוס מוחץ לגבי פוטין - שהוא רודף מלחמה ועריץ - אבל עדיין, לא רוצים לקחת את התבטאויותיו ברצינות. בראיונות לפני 10 שנים הוא התחיל לדבר על המודלים לחיקוי שלו. האחד הוא יוסף סטלין, העריץ הגדול ביותר, שדיכא ואנס את עמנו, הרג את התרבות שלנו, הרג את כל האומנים האהובים, חלקם באופן אישי. זו אזהרה חמורה: אם תקשיבו היטב, תוכלו להבין לאן זה יגיע . במה שנקרא 'החדשות' שלנו, הם מדברים על פצצות גרעיניות כמעט כל יום".
אליוכינה אומרת שמכונת התעמולה הממלכתית הרוסית יעילה במיוחד על בני הדור הישן, האנשים שמאמצים את "החדשות" ברוסיה כאמת. היא טוענת שהתקשורת הרוסית יוצרת שסעים חברתיים ומשפחתיים בלתי-הפיכים. היא מתארת חברה אחת שאביה כינה אותה "נאצית" בגלל תמיכה באוקראינה. "יש דוגמאות לכך שהורים מדווחים למשטרה על ילדיהם הצעירים שיוצאים להפגנות. זה מאוד ברית המועצות, אנשים מתקשרים למשטרה או ל-KGB אם יש חילוקי דעות פוליטיים, זה שוב עולה". אימה גידלה אותה לבד (היא לא פגשה את אביה עד גיל 21) ובעיניה היא "גיבורה יוצאת דופן" - "אימא שלי מדהימה. היא מבינה שיש לנו היטלר חדש ברוסיה".
אליוכינה מודאגת, ואומרת שכרגע קו התעמולה המרכזי של מוסקווה הוא "לספק את המסר שהכול מסובך". לדבריה, זה מה שיקנה מספיק זמן כדי שהמלחמה תימאס על התקשורת המערבית "ואז הם יתקפו עוד יותר" היא חוזרת שוב ושוב על האמירה "יש לשפוט את פוטין כפושע מלחמה", ואומרת: "ללא משפט בין-לאומי לפוטין, זה לא יהיה הוגן להעמיד פנים שרוסיה יכולה להתקיים כמו פעם. בלי ההבנה שפוטין הוא טרוריסט ופושע, נראה עוד דם, עוד גופות ועוד נשים שנאנסות".
זואי וויליאמס, כתבת הגרדיאן, מספרת שאליוכינה מגלגלת סיגריה ומדגישה את עוצמת העצבים שלה. היא מעולם לא איבדה אמון בתנועות ההתנגדות ברוסיה, במיוחד של הנשים הרוסיות: "המושג הזה של נשים שיושבות בבית, מאכילות את הילדים והולכות לכנסייה - זה מאוד מסוכן. אם הנשים יקומו, אז זו תהיה מהפכה. רגשות לא חשובים, אנחנו צריכים להמשיך, כולם, זו מלחמה".