בוריס ג'ונסון עלה לשלטון בבריטניה בקול תרועה רמה. במשך שנים הוא הצליח לבנות לעצמו תדמית של אחת הדמויות הכריזמטיות והבולטות ביותר בצמרת הלונדונית, ומינויו לתפקיד ראש ממשלת בריטניה נראה טבעי עבור אנשים רבים. ג'ונסון קיווה כי כמו אחד הגיבורים והמודלים לחיקוי שלו, ווינסטון צ'רצ'יל, גם הוא יהיה האדם הנכון בזמן הנכון עבור מולדתו ברגעי המשבר וחשרת הסופה הגדולים ביותר. בסופו של דבר, למרות תקוות גדולות וציפיות אדירות – ג'ונסון יורד מהבמה בקול ענות חלושה.
הקדנציה, הלא מאוד ארוכה, של בוריס ג'ונסון תיזכר במידה רבה בשל המשברים, הסקנדלים והסנסציות שאפיינו אותה. למעשה, כלל הביוגרפיה שלו, ושורת התפקידים שמילא בעבר, הן כעיתונאי והן כפוליטיקאי, רצופות רגעים הזויים ומוזרים. כך לדוגמה, בצעירותו, כשהחל את דרכו כעיתונאי בעיתון הטיימס, הוא פוטר לאחר זמן קצר בשל העובדה שבדה ופברק את אחד הציטוטים בדיווחיו. שנים לאחר מכן, כשהיה ראש עיריית לונדון, עורר ג'ונסון את זעמם של רבים כשלעג לנשים מוסלמיות העוטות כיסוי ראש וטען שהן דומות ל"תיבות דואר".
בתום יממות מורטות עצבים, הסכים היום (חמישי) ג'ונסון להתפטר מתפקידו, למרות שבשלבים לא מעטים היה נראה כי בכוונתו להיאחז בתפקיד עד הרגע האחרון. עשרות שרים, מזכירים וחברים נוספים מהמפלגה השמרנית התפטרו בימים האחרונים במחאה על מה שתיארו כמשבר האמון שג'ונסון נקלע אליו. לטענתם, הוא מינה לתפקיד סגן המצליף של המפלגה את כריס פינצ'ר, למרות שידע על תלונות על הטרדות מצידו כבר מאז 2019. השבוע הסיפור הזה התפוצץ והיה הקש ששבר את גב הקדנציה הסוערת של ג'ונסון.
הברקזיט והזינוק לצמרת
בחודש מאי 2019 הודיעה ראש ממשלת בריטניה ומנהיגת המפלגה השמרנית, תרזה מיי על פרישתה מהנהגת המפלגה וראשות הממשלה. מיי, שעלתה לשלטון לאחר התפטרותו של דיוויד קמרון – שתמך בהישארות בריטניה באיחוד האירופי – כשלה פעם אחר פעם בניסוח ההסכם שיביא את בריטניה לפרוש בצורה הטובה ביותר. בחודש יולי 2019 נבחר ג'ונסון לתפקיד ראש המפלגה – והפך לראש ממשלת בריטניה. כבר עם פרישתו של קמרון ב-2016, כולם היו בטוחים שג'ונסון ייבחר לתפקיד בקלות, אך באופן דרמטי שהפתיע את כולם, הוא הודיע כי לא יתמודד לתפקיד.
עוד לפני שהפך לפוליטיקאי, כששימש ככתב של עיתון הטלגרף במטה האיחוד האירופי בבריסל, הרבה ג'ונסון לתקוף את האיחוד ולבקר אותו – ולטענת רבים כתבותיו ודיווחיו השפיעו על דעת הקהל בממלכה בשנים שקדמו לברקזיט. ניצחון התומכים בהיפרדות מהאיחוד היה לא פחות מניצחון עבור ג'ונסון הפוליטיקאי. חודשים לאחר שנבחר להחליף את מיי בראשות המפלגה, הוביל ג'ונסון את השמרנים לאחד הניצחונות הגדולים ביותר בבחירות. לכולם היה ברור שמנהיג בקנה מידה עצום הוא זה שהבטיח את כהונתו ברחוב דאונינג מספר 10 בלונדון.
ג'ונסון הפך את הדיון על פרישת בריטניה מהאיחוד לאחד מקרבות חייו, ולאחר התנגדותם של מחוקקים רבים, הורה ג'ונסון על הקפאת פעילות הפרלמנט באופן חריג. רק לאחר כמה שבועות, הורה בית המשפט העליון בבריטניה על השבת הפרלמנט לפעילותו. לאחר חבלי לידה קשים, בית הנבחרים הבריטי אישר ב-9 בינואר 2020 את הסכם יציאתה של בריטניה מהאיחוד. בדצמבר של אותה שנה נחתם הסכם סופי ומקיף בין האיחוד לממלכה, שכיסה את מרבית הסוגיות שעמדו במחלוקת.
מדינה חולה, מנהיג חולה
האופוריה הגדולה של החתימה על הסכם הברקזיט לא החזיקה מעמד הרבה זמן. מגפת הקורונה פרצה חודשים בודדים לאחר מכן, ופגעה בממלכה באופן קשה. בתחילה היה נראה כי ג'ונסון מהסס ולא מסכים לאשר הגבלות ותקנות מרחיקות לכת במטרה להתגונן מפני הנגיף. בימיה הראשונים של המגפה זכה ג'ונסון זכה לביקורת גדולה, ובתחילת מרץ ואף אמר כי הוא ממשיך ללחוץ ידיים לכל מי שהוא נפגש עימו.
רק בסוף החודש הוא החל לקדם שורת הגבלות בנושא. בתוך זמן קצר הודיע לאומה כי "משפחות רבות עוד יאבדו את אהוביהן בזמן הקרוב". לא עבר זמן רב, וג'ונסון חלה בקורונה בעצמו. הממלכה נתקפה בדאגה לנוכח מצבו של ראש הממשלה, שפונה לבית החולים ואף נאלץ להיות מחובר למכונת הנשמה. לאחר החלמתו נחשף כי בשלב מסוים מצבו היה כל כך קשה, שבלשכתו כבר החלו להיערך לאפשרות של מותו.
בריטניה היא אחת המדינות שנפגעו יותר מכול מהקורונה. שיעור התחלואה והתמותה במדינה, שנחשבת כבעלת מערכת בריאות מתקדמת יחסית, הייתה מבין הגבוהות בעולם. רבים האשימו את גישתו ההססנית של ג'ונסון כאחד הגורמים שתרמו בימיה הראשונים של המגפה להחמרת המצב. בנוסף למצב הבריאותי הקשה, אזרחי בריטניה היו נתונים לאורך תקופה ארוכה במצב של סגר מחמיר, ומרבית העסקים היו סגורים לחלוטין.
תחילת הסוף: סערת "פארטי גייט"
בסוף חודש מאי 2020 החלו להיחשף לראשונה עדויות על הפרות חמורות של הגבלות הקורונה בקרב בכירים בלשכתו של ג'ונסון. הצרות של ממשלתו של ג'ונסון נמשכו כשהחלו לעלות נגדו האשמות כי קיבל סכומי כסף גדולים מתומך פוליטי שלו, עבור שיפוץ מעונו הרשמי. בנוסף, הוא וממשלתו זכו לביקורת עצומה לאחר שניסו לערוך שינוי חקיקה עבור חבר מפלגה שנמצא אשם בביצוע מעשה לובי בלתי חוקי.
השיא של הקלקולים והתקלות שבהם נתפסו ג'ונסון וחברי ממשלתו הגיע לאחר אירועי חג המולד 2020. זמן קצר לאחר מכן החלו להתפרסם תמונות ועדויות של מקורביו של ג'ונסון חוגגים בלשכתו, עם כמות גדולה של אלכוהול – וכל זאת בזמן שכל הממלכה הייתה נתונה בסגר מחמיר. לשם הדוגמה, כמה חודשים לאחר מכן, בחודש אפריל, נפטר הנסיך פיליפ, ואחת התמונות הזכורות ביותר היא של המלכה אליזבת' יושבת לבדה בכנסייה בעת הלווייתו, בשל ההגבלות הקשוחות.
התמונות שפורסמו מחגיגות חג המולד, שהפכו במהרה לפרשת "פארטי (מסיבה) גייט", נראו לרבים כמגוחכות ומשעשעות. למרות זאת, הזעם שהתפרץ בעקבות חשיפתן היה אמיתי. רבים מזהים את הפרשה הזאת כסיפור שהביא למהפך האמיתי בדעת הקהל הבריטית נגדו. המנהיג שנתפס כמעט ככל יכול, הסמכותי והכריזמטי, החל להתרסק.
על רקע פרשת "פארטי גייט", הודיע לפני כחודש סר גרהאם בריידי, נשיא ועידת המפלגה השמרנית בבריטניה, כי הצליח לאסוף מספיק חתימות של חברי מפלגה שיאפשרו לערוך הצבעת אי-אמון בג'ונסון. בתחילה היה נראה כי ג'ונסון בדרך החוצה, אולם לבסוף הוא הצליח לשרוד את ההצבעה ולשמור על תפקידו כמנהיג המפלגה. דווקא לאחר ההצבעה נראה היה כי ג'ונסון הבטיח את לעצמו שקט תעשייתי – מפני שעל פי החוק, לאחר ששרד את ניסיון ההדחה אמור היה ראש הממשלה לזכות לשנה של חסד, ללא הצבעות אי-אמון נוספות.
מנסה את מזלו במדיניות חוץ
הפלישה הרוסית לאוקראינה ב-24 בפברואר הייתה בעיניו של ג'ונסון כלא פחות מגלגל הצלה. ג'ונסון וממשלתו נצמדו מיד לארה"ב בקו הניצי והתקיף נגד הפלישה ונגד נשיא רוסיה ולדימיר פוטין. בריטניה, לצד ארה"ב, הייתה מהמדינות שמיהרו להחמיר עם רוסיה, והטילה נגדה ונגד בכיריה סנקציות כבירות. אחת הדוגמאות הטובות ביותר לעוצמת הסנקציות הבריטית נגד פוטין ובעלי בריתו הייתה בפגיעה באוליגרך היהודי רומן אברמוביץ', הבעלים הפופולרי של קבוצת הכדורגל צ'לסי, שבתקופת בעלותו עליה הגיעה להישגים אדירים.
ג'ונסון זכה לתהילה גדולה על התמיכה האדירה, מבחינה כלכלית וצבאית, שהעניק לאוקראינה. ג'ונסון קידם מערכת יחסים חמה עם נשיא אוקראינה זלנסקי, והוביל את בריטניה לתמוך בקייב ולהסתכסך עם פוטין והקרמלין. בנוסף, בריטניה הייתה מהמדינות שהובילו את התמיכה בצירופן של פינלנד ושוודיה לברית נאט"ו, למרות התנגדותו החריפה של פוטין.
מבקריו של ג'ונסון יטענו כי העדיף להשקיע את מרצו בסוגיות חיצוניות ולהציג לעולם בריטניה גדולה וחזקה – וכך אולי לזכות בתהילה שכה חסרה לו מבית. בשל כך, מתנגדיו מאשימים אותו כי אפילו הזניח סוגיות חשובות במדיניות הפנים בשל המעורבות הגדולה שלו בסוגיית המלחמה באוקראינה.
במידה מסוימת, הביקורת הזו דומה לאותה ביקורת שהושמעה נגד ראש הממשלה לשעבר שלנו, נפתלי בנט. גם כאן, רבים האשימו את בנט כי על רקע חולשתו הפוליטית מבית, העדיף בנט לנסות את כוחו ומזלו בקידום מדיניות חוץ מרשימה. גם ג'ונסון, כמו בנט, סיים לבסוף את תפקידו דווקא בגלל חברי מפלגתו שלו – ודווקא בגלל סוגיות פוליטיות פנימיות, שייתכן ולשניהם נראו בשעתן כמינוריות ולא חשובות.
בוריס ג'ונסון, שהחל את דרכו כלא פחות ממטאור פוליטי, שקצר שבחים על תפקודו כראש עיריית לונדון וזכה לתגובות חיוביות על כהונתו כשר החוץ בממשלת מיי, מסיים את תפקידו בבושת פנים גדולה. מי שנחשב לאחת ההבטחות הגדולות ביותר של הפוליטיקה הבריטית – נאלץ להתפטר לאחד שחווה את אחד ממשברי האמון הגדולים ביותר שידע מנהיג בריטי. מי יודע, אולי ג'ונסון, כמו גיבורו ויקירו צ'רצ'יל, יצליח בעוד כמה שנים לחזור ולהיבחר לכהונה שנייה.