קצת יותר מ-11 שנים, זה פרק הזמן שלקח לתוניסיה, לפחות באופן רשמי, לסיים את הפרק הדמוקרטי הקצר בהיסטוריה שלה. המדינה שהפכה לסמל ההצלחה של אירועי האביב הערבי חזרה אתמול (שני) רשמית לאחור. בתום שנה שבה ערך הנשיא קייס סעיד שורה של שינויים שלטוניים דרמטיים, אושרה אתמול חוקה חדשה במשאל עם – וכעת הוא צפוי להבטיח את כוחו בצורה מוחלטת.
מעט יותר מ-25% בלבד מ-9.3 מיליון בעלי זכות הבחירה הגיעו אתמול לקלפיות – בהצבעת אי-אמון גדולה בנשיא – ובאופן שמדגים יותר מהכול את חוסר התקווה של האזרחים, שרק לפני כמה שנים הציפו את הרחובות בתקווה ובאופטימיות גדולות. מי שכן הלך להצביע, תמך בחוקה החדשה: 93% הצביעו בעד. זמן קצר לאחר היוודע התוצאות יצאו המונים מתומכיו של סעיד לרחובות וחגגו את הניצחון.
"תוניסיה נכנסה לעידן חדש", אמר אמש הנשיא, ותירץ את אחוז ההצבעה הנמוך בעובדה שההצבעה נערכה במשך יום אחד בלבד ולא במשך יומיים. בהמשך, הודיע כי "כל אלו שביצעו פשעים נגד המדינה יבואו על עונשם", בציטוט שהזכיר לרבים רודנים מוכרים מן העבר. דבריו מגיעים על רקע הביקורת הגדולה שנשמעה על משאל העם והחוקה החדשה – על כך שהם יבטיחו את כוחו של הנשיא להפוך את תוניסיה לדיקטטורה, שוב.
החוקה החדשה מאפשרת לנשיא קייס סעיד בן ה-64, שנבחר בבחירות דמוקרטיות בשנת 2019, סמכויות וכוח גדולים במיוחד. בין היתר הוא הופך באופן רשמי למפקד הצבא, ויוכל כעת למנות ממשלה ללא אישור הפרלמנט. בנוסף, בשורה התחתונה החוקה החדשה מונעת כל אפשרות להדיח את סעיד מתפקידו – ומאפשרת לו להמשיך לשלוט במדינה באופן אולי בלתי מוגבל, ובכוח וסמכויות רבים יותר. גם יכולתו וסמכותו לקדם חקיקה בפרלמנט תהפוך כעת קלה בהרבה.
החלום ושברו
ב-17 בדצמבר 2010, מוחמד בועזיזי, ירקן תוניסאי פשוט מהעיר סידי בוזיד, הצית עצמו במחאה על המצב הכלכלי והתנכלות הרשויות המקומיות אליו, שאסרו עליו להמשיך למכור ירקות בדוכן הקטן שניהל. שבועיים וחצי לאחר מכן נפטר בועזיזי מפצעיו – ובכך הצית גלי מחאה אדירים בתוניסיה – שבמהרה נפוצו ברחבי המזרח התיכון ונודעו בכינוי "האביב הערבי".
בניגוד למדינות רבות שבהן גלי המחאה לא צלחו, ובמדינות כמו מצרים וסוריה, שבהן הן התפרצו בעוצמה גדולה אך השיגו דווקא את המטרה ההפוכה – הפכה תוניסיה לסמל וסיפור הצלחה דמוקרטי. באמצע חודש ינואר 2011, שבוע וחצי בלבד לאחר מותו של בועזיזי, נמלט מתוניסיה הנשיא, זין אל-עבאדין בן עלי, ששלט בה במשך 24 שנים. מאז, למרות שורת קשיים כלכליים וחברתיים, התנהלה תוניסיה בהצלחה יחסית – ונחשבה למגדלור של ממש בעיני מדינות האזור.
ולמרות זאת, הצרות לא עזבו את תוניסיה, ולמרות החופש היחסי שזכו לו האזרחים לאחר המהפכה ב-2011, התרבו הבעיות הכלכליות. בעיני רבים, המצב הכלכלי לאחר המהפכה הידרדר – ופגע ברבים, שהאמינו כי דווקא בימי בן עלי היה המצב הכלכלי טוב יותר. ואז, לפני שנה בדיוק – הכול השתנה.
בחודש יולי 2021 הודיע הנשיא סעיד, שנחשב בעיני רבים עד לאותו זמן כטכנוקרט אפור ולא מאיים, על שינויים דרמטיים בשלטון. הוא פיטר את ראש הממשלה, פיזר את הממשלה והשעה את פעילות הפרלמנט. חודשיים לאחר תחילת המשבר, העניק סעיד תקווה מסוימת – כשהודיע על מינויה של אישה, לראשונה אי פעם, לתפקיד ראש ממשלת תוניסיה. בתוך זמן קצר התברר כי אין בכך כדי לשנות את צעדיו של הנשיא השאפתן, והוא המשיך לדכא את המחאה ולקדם צעדים שהבהירו לכול כי המדינה בדרכה חזרה לאחור.
לפני כחודשיים הגיע צעד דרמטי נוסף: אחרי שפיזר את הממשלה ועצר את פעילות הפרלמנט, עבר סעיד לפגוע גם ברשות השופטת. הוא פרסם צו שתאפשר לו לפטר שופטים, וסילק מיד 57 מהם. מאז, רבים מהם שובתים רעב במחאה.
"הוא בחור טוב, אני מאמינה בו. הוא לא עושה דברים רבים, הוא לא גנב מאיש, אני מקווה שהאנשים יאהבו אותו יותר – הוא פועל כדי לקדם ולשפר את המצב, והוא אוהב את תוניסיה", אמרה סעידה, תושבת הבירה תוניס ותומכת של סעיד, ל-BBC. "אני אוהב את סעיד ואוהב את החוקה החדשה, היא צפויה להטיב עם תוניסיה והעם התוניסאי", אמר תומך נוסף שלו, מוחסן. אחד השופטים שפוטרו ושובתים רעב מאז הוא מוחמד אל קנזארי, שהביע ייאוש ותסכול רבים: "אתה מנסה להתנגד אבל איש אינו מרגיש אותך. אתה דורש את זכויותייך אבל איש אינו שומע אותך". לדבריו, הוא ימשיך לשבות ולמחות עד לביטול הצו שהביא לפיטוריו ופיטורי חבריו.
רבים מהתוניסאים בטוחים כי סעיד מבקש טוב עבור תוניסיה, ומאמינים כי תחת המשטר הנשיאותי החדש הוא יצליח יותר לשפר את המצב הכלכלי הקשה במדינה. מנגד, רבים אחרים חשים אימה לנוכח אובדן ההצלחה האדירה שהושגה לפני מעט יותר מעשור. לתפיסתם, הכוחניות הרבה שמלווה את פעולותיו של סעיד בשנה האחרונה במאמציו להביא לשינוי המשטר בתוניסיה, מעידה יותר מהכול על כוונותיו האמיתיות.
בעשור האחרון התגאו התוניסאים בהצלחת המהפכה במדינתם. לאורך שנים ארוכות, עוד הרבה לפני המחאה ואפילו לפני סוף השלטון הצרפתי בה בשנת 1956, זכתה תוניסיה לשם של מדינה בעלת אופי פוליטי הגון, שקט ותקין – לפחות ביחס לשכנותיה הרבות. אירועי השנה האחרונה נותנים מכה אנושה לתדמית הזאת. אישור החוקה החדשה אתמול עשוי להכות את המכה הניצחת על כך, אך יותר מכול הוא מהווה, ככל הנראה, את המסמר האחרון בארון הקבורה של מה שפעם כונה בגאווה "האביב הערבי".