המלאך השומר של מריופול: מיכאילו פורושייב, תושב העיר בן 36, ביצע בשבועות האחרונים 6 מסעות חילוץ של אזרחים מהעיר החרבה. לטענתו הוא פינה עד כה יותר מ-200 בני אדם שנקלעו למצור הקשה שהרוסים הטילו על העיר. את כל זה הוא עשה באמצעות רכב ואן אדום וגדול שהצליח לרכוש בעזרת סיוע מחבריו, שכבר הצליח להפוך לסמל חשוב של העיר.
המלחמה באוקראינה - סיקור N12:
- קבר אחים שלישי אותר במריופול; רוסיה עצרה את הגז לפולין ובולגריה
- רוסיה תתקוף במולדובה? "ביטחון אירופה מונח על הכף"
- שינוי כיוון במערב: לפגוע כמה שיותר ברוסיה
- באוקראינה טוענים: "רוסיה מקימה מחנות ריכוז"
- חודשיים למלחמה באוקראינה – תמונת מצב
מריופול, עיר הנמל שאכלסה קרוב לחצי מיליון בני אדם לפני שהחלה המלחמה, הפכה בחודשיים האחרונים לסמל החורבן וההרס שגרם הצבא הרוסי באוקראינה. על פי ההערכות, מאות אלפים נמלטו מהעיר ועשרות אלפים כבר מצאו את מותם בהפצצות. בנוסף, מעריכים כי כ-100 אלף בני אדם עדיין נמצאים בעיר החרבה שבשליטת הצבא הרוסי.
פורושייב, שלפני המלחמה ניהל בר מצליח בעיר, החליט בימים הראשונים שלאחר הפלישה לקנות בעזרת חבריו ואן אדום וישן, ובעזרתו הוא פועל לחלץ כמה שיותר אזרחים. הוא בעצמו קצת מופתע שעד היום הרוסים לא פגעו ברכב שלו, הבולט למדי בשדה הקרב.
"כאשר הגעתי בפעם הראשונה לעיר, ב-8 במרץ, העיר הייתה ענן עשן אחד גדול, כמו כדור אש בוער", סיפר. "בפעם האחרונה שהייתי זה היה נראה אפילו יותר גרוע, רק אפר ופיח שמכסים את העיר והבניינים".
בריאיון לסוכנות הידיעות רויטרס הוא סיפר באריכות על הנסיעות הארוכות שנאלץ לבצע בתוך תחומי השליטה הרוסית, לעיתים גם 8 שעות בין עמדות של חיילים ונקודות ביקורת צבאיות, כשמסביב פעמים רבות "רק בוץ וגופות", וכל זה תוך חשש מתמיד לחייו. "הרכב כבר נסע תחת הפצצות כבדות, ירי מרגמות, ירי מרובה, למען האמת, הוא כבר מלא בכל סימני המלחמה", אמר.
בתוך העיר, הוא מספר, הוא משתדל במיוחד שלא לעצור ולהתמקד בגופות הפזורות ברחובות השונים או בתוך כלי רכב מפויחים בצידי הדרכים. לדבריו, החשש הגדול ביותר שלו הוא לראות גופות של ילדים. "אנשים נקברו ברחובות ליד מרכזים מסחריים, מועדוני ריקודים ואפילו בתוך גני ילדים", הוא סיפר. "חלק מהגופות גולגלו בשטיחים והונחו על ספסלים.
במקביל למסע החילוצים שהוא מנהל להברחת הנצורים מתחומי השליטה של הצבא, הוא וצוות העובדים בבר שניהל הקימו מחסה במרתף הבניין שבו נהגו להגיש משקאות עד חודשיים. "הרגע המפחיד ביותר הוא כשנהיה שקט. פעם אחת היינו במרתף והיה שקט במשך 8 שעות רצופות, כבר חשבנו לעצמנו 'הנה, זה נגמר'. אבל כשההפצצות התחדשו זה היה כל כך איום ונורא עד שכל הילדים הרטיבו על עצמם".
במשך שבועות ארוכים סיכן פורושייב את חייו למען תושבי העיר החרבה, וידע כל העת שבכל רגע נתון הכול עלול להסתיים. ב-28 במרץ הוא החליט לסיים את מסעות החילוץ שניהל, אחרי שחייל בדלני פרו-רוסי הגיע אליו במיוחד ו"רמז לו בעדינות" שעדיף שלא יחזור אי פעם למריופול.
"הפציעה היחידה שספגתי הייתי מזכוכית קטנה שפגעה בצד הגוף שלי", סיפר, "אולם המעיל שלי הציל אותי וזה הסתכם בשריטה קטנה. אלוהים הציל אותי, וכמובן, גם הרכב שלי". כעת, הוא מצפה לסופה של המלחמה וכבר מבטיח להפוך את הואן האדום שנהיה לסמל עבור מאות בני אדם – לאנדרטה לזכר כל אלו שלא הצליח להציל.
בשבוע שעבר הודיע שר ההגנה הרוסי לוולדימיר פוטין כי הצליח לכבוש את מריופול, למען הכוחות והאזרחים הנצורים במפעל הפלדה "אזובסטל". הכוחות הרוסיים ממשיכים להפציץ את המפעל, ומדי כמה ימים מתגלים קברי אחים נוספים באזור העיר, שמספרים עוד קצת מהאסון הגדול שפקד אותה. רק אתמול חשפו צילומי לוויין קבר המוני נוסף, ועל פי ההערכות הוא מגיע לאורך של 70-60 מטרים.