את ג'וליה פגשנו עם דמעות בעיניים אתמול (שישי) במעבר הגבול בין אוקראינה למולדובה. "בעלי יושב במכונית ואני לא יכולה לעזוב אותו", סיפרה לנו בהתרגשות.
כמו אלפים רבים מתושבי אוקראינה, ג׳וליה, מהנדסת תוכנה מאודסה, נמלטה מההפגזות ומהעתיד הלא ברור. במרחק לא רב משם, בצד האוקראיני של הגבול, ישב במכונית בעלה. הוא לא יכול לעזוב איתה.
היא ניצבת, כמו אלפי נשים שפגשנו אתמול, בפני דילמה אכזרית, בלתי אפשרית: היא יכולה לברוח ולהציל את עצמה, אבל בן הזוג שלה יישאר מאחור בגלל שהממשל האוקראיני אוסר על גברים לצאת מהמדינה ומחייב אותם להצטרף ללחימה על המולדת.
"אני אישה, אני יכולה לעזוב מתי שארצה", אמרה. "הנשיא שלנו נותן לנו לעזוב כי אנחנו לא לוחמים, אנחנו לא יכולים לעזור. אנחנו רק יכולים לשבת מפוחדים בדירות שלנו. איך נוכל לעזור לארץ שלנו? זה לא התפקיד שלנו".
הפגישה העצובה עם ג'וליה הסתיימה בחיבוק בינינו ובתקווה שהגורל שלה, ושל המשפחות האחרות, יהיה טוב.