תשעה נערים, ספק ילדים, לבושים במדים מנומרים, שרים שירי מהפכה ומחזיקים בדיוקנו של סרדאר, הדמות הפופולרית ביותר באיראן, כמעט חצי אל, וזו לא מליצה - זה המחזה שהמתין למצלמה שלנו, מצלמה ישראלית, ברחוב בטהראן בתוך ליבו של משטר האייתולות.
הפרק הראשון בסדרת הכתבות - מצלמת חדשות 12 בתוך טהראן
כולם כאן צועדים לאצטדיון הקרוב כאשר מסביב מוקרנים סרטים המפארים את המשטר על מסכי ענק ברחוב, כדי להטעין את מי שצריך במוטיבציה מהפכנית. בעוד כמה דקות יחל הטקס לציון יום הניצחון על "מתנגדי המשטר", כינוי מכובס לדיכוי הברוטלי של הפגנות המחאה של 2009. שגרה של דיקטטורה.
הקהל מגוון - גברים ונשים, הרוב מבוגרים, אבל פה ושם אפשר לראות את נציגי הדור הצעיר. המכנה המשותף של כל מי שהטריח את עצמו לכאן - כולם תומכי המשטר. "את האופניים האלה אני מביא לכל אירוע. בגללם אני פה", סיפר לנו תושב טהראן שהרכיב על האופניים שלו מיצג עם תמונות ההרוגים האחרונים ממשמרות המהפכה, בהם קאסם סולימאני. "הם נהרגו עבורנו, כדי שאנחנו נחיה", הסביר.
כאן תמצאו את הלב הפועם של הרפובליקה האסלאמית. בשר מבשרו של השלטון הדתי, חסידיהם של המנהיג הרוחני חמינאי וכמובן של סולימאני. גם יותר מארבעה עשורים אחרי שנהגתה לראשונה, הסיסמה הכי מזוהה עם השלטון ממשיכה להיאמר אוטומטית בכל הזדמנות, על ידי מנחי הטקס או בשיחות עם משתתפים - מוות לאמריקה ומוות לישראל.
ולמועדון האקסקלוסיבי של השטן הגדול והשטן הקטן הצטרפה לאחרונה חברה נוספת – ערב הסעודית. "מוות למשפחת סעוד הבוגדים", צועקים המשתתפים יחד. אבל דבר אחד חסר - הלהט המהפכני. אותו כבר קשה הרבה יותר למצוא, מה שרואים כאן אלו בעיקר אנשים מבוגרים שמפריחים סיסמאות שחוקות.
"באנו לתת אגרוף בפנים של ארה"ב ושל ישראל ושל כל מי שרוצח את העולם", אמרה תושבת טהראן. "אם המנהיג שלנו יאמר לנו, אנחנו נעקור את השורש של ארה"ב וישראל מהאדמה", הוסיפה. חודש ינואר גדוש בעצרות וימי זיכרון מהסוג הזה, כל זה נועד בין היתר להסיט את האש מהפגנות ומחאות שמתרחשות באיראן כל העת.
למשל, כמה רחובות משם באוניברסיטת טהראן, מתקיימת הפגנת מורים. המצלמה שלנו נכנסת לתוך הפגנה של אחד המגזרים שחשים עצמם מקופחים במיוחד - המורים האיראנים. "כל הזמן מבטיחים לנו הבטחות. אז מתי יהיה בסדר?", תהה אחד המשתפים בהפגנה, מורה מטהראן. "כל הזמן אומרים לנו שבעתיד יהיה טוב יותר. במה אנחנו אשמים? במה חטאנו?".
אלה כועסים על השכר שהולך ונשחק, כאשר גם מי שמרוויח משכורת לרוב ייתקל בהלנת שכר, אחד התחלואים הכי קשים של המשק המקומי. "אני מורה ובעל דוקטורט שסיימתי בשנת 94'", סיפר מורה אחר בהפגנה. "אני בן של שהיד, יש לי 17 שנות ותק. עם הדוקטורט שלי, אני מקבל שבעה מיליון תומאן בחודש (כ-850 שקלים)".
אבל שימו לב לקולות שנשמעים. אל מול העיניים הפקוחות של האח הגדול אנשים לא חוששים להשמיע ביקורת נוקבת, אפילו מפתיעה אולי במידת הבוטות שלה. "אנחנו רוצים רק את מה שמגיע לנו, לא יותר מזה", כרז הדובר הראשי בהפגנה. "בכל העולם יש ערך לאנשי תרבות. איפה ראיתם במדינות נאורות במערב שככה עושים לאנשי תרבות?".
הפגנות של סקטורים וועדים מקצועיים באיראן הן חלק מכללי המשחק. אבל רעידת האדמה האמיתית התרחשה בפעם האחרונה בשלהי 2019. הפגנות של מאות אלפים שטפו את כל רחבי איראן, מי שיצאו לחזית היו, לצד הסטודנטים, גם אזרחים מיואשים שמחו נגד יוקר המחיה. ההפגנות דוכאו בכוח על ידי המיליציות הסמי-צבאיות של המשטר - הבריונים עם האלות, הבסיג', גם במחיר של הרוגים רבים. אחר כך הגיעו המעצרים, העינויים וגם ההוצאות להורג.
"מהפכת הנגד באיראן לא יכולה לקרות כמו ב-79' מסיבה פשוטה אחת - המשטר בנה כל מיני שכבות הגנה", מסביר באבק יצחקי, כתב "איראן אינטרנשיונל" בישראל. "אין מדינה בעולם שיש לה גם צבא, גם משמרות המהפכה, גם מיליציות של הבסיג' וגם אנשים שיוצאים מהמסגדים עם נשק ואלות לרחוב".
בני סבטי, חוקר ופרשן בנושא איראן, סבור גם הוא שהדרך עד למהפכה עוד ארוכה מאוד. "במחאה משתתפים 20 אלף איש או 30 אלף איש, אבל במסע ההלוויה של סולימאני משתתפים כמה מיליונים, אז תשאל את עצמך למה אין מהפכה", אמר סבטי. "בסוף הכוח מאוד גובר. הכוח האסלאמיסטי הקיצוני הוא עדיין הרבה יותר חזק והוא גם מושרש בלב ליבו של כל איראני, אפילו שהוא חילוני".
אגרוף המחץ האמיתי של המשטר הוא משמרות המהפכה. זה הגוף החזק ביותר באיראן המקבל הנחיות ישירות מן המנהיג העליון. מדובר למעשה בצבא מקביל לצבא האיראני, עשיר וחזק הרבה יותר, שמחזיק ישירות ובעקיפין בשליש מהכלכלה האיראנית. לצד ביטחון הפנים ויציבות המשטר, משמרות המהפכה פועלים כל העת לייצא את המהפכה האסלאמית למדינות השכנות. מי שאחראי לכך הוא כוח אל-קודס של משמרות המהפכה, שפועל בעירק, בסוריה, בלבנון, בתימן ובמקומות נוספים.
"ככל שהעולם הערבי נחלש, איראן מנסה לבסס השפעה"
"כוחות קודס של משמרות המהפכה מנסים לנצל את ההזדמנות, חולשת העולם הערבי והטלטלה האזורית, על מנת להרחיב את ההשפעה של איראן באזור תוך ניצול הזדמנות", מסביר ד"ר רז צימט, ממרכז אליאנס ללימודים איראניים. "ככל שהעולם הערבי מתגלה בחולשתו, כך גם איראן מנסה לנצל את העניין הזה על מנת לבסס את ההשפעה שלה ואת העוצמה שלה באזור".
המשטר באיראן אומנם תמיד אומר שהוא חפץ בשלום, אבל בכיכר פלסטין שבטהראן רואים שלט שמבשר מתי ישראל תושמד. מה שנראה ממבט ראשון כמו פרסומת זולה לפיצוצייה, הוא אולי האייקון שמספר יותר מכול על האובססיה האיראנית לישראל. על פי שעון העצר הזה, ישראל תחזיק מעמד עוד קצת יותר מ-6,000 ימים. המספר אגב נשען על אמירה של חמינאי, שצפה את השמדת ישראל בשנת 2040. זו עדות נוספת לטירוף ולשנאה החולנית שהמשטר הזה מטפח כלפי ישראל.
העיסוק בהשטנה של ישראל הוא יום-יומי, כמעט בנאלי. בנוף המדרכות של טהראן, דגלי ישראל וארה"ב הם פריט חובה, אלא שלא כולם מסכימים לנוהג הזה. אחד המרצים המפורסמים והמוכרים באוניברסיטת טהראן מסרב כבר שנים, מול מצלמות, לדרוך על דגלי ישראל וארה"ב ומוצא לשם כך דרכים יצירתיות לעקוף אותם. גם הסטודנטים, אלו שמאתגרים את השלטון, פצחו לפני שנתיים במחאה המונית וסירבו לדרוך על הדגלים.
עוד פריט שקל למצוא בטהראן הוא ספרו של היטלר "מיין קאמפף", כפי שצילמו עבורנו בכמה חנויות ספרים. שם משלמים עבורו, בחלק מן המסגדים כאן מחלקים אותו בחינם. "כשילד מגיל א' רוצה להיכנס לבית הספר, הוא צריך לעבור על דגל ישראל", מסביר באבק יצחקי. "אחר כך כשהוא נכנס ויושב בכיתה, הוא פותח את הספר שלו ורואה את השנאה, את התעמולה, את הפרופגנדה נגד ישראל".