פרויקט מיוחד: מניו יורק ועד LA, פלורידה ויוטה - במהלך ואחרי מבצע "שומר החומות" מספר המתקפות האנטישמיות זינק וגם כשרוחות המלחמה בישראל נרגעו, מעבר לים ההשלכות על הקהילה היהודית מורגשות היטב. שליחתנו בארה"ב חזרה אל האנשים שנפגעו בגל הזה, שמעה מהם על התחושות הקשות ובדקה איך ממשיכים מכאן.
"היה לי זעזוע מוח, האנשים שתקפו אותי אמרו שיעשו זאת שוב"
"באתי מהכיוון הזה, הלכתי ברחוב ובערך באזור הזה שמתי לב שמישהו מאחוריי. לפני שיכולתי להגיב, אפילו לא הספקתי לזוז, המון אנשים הקיפו אותי ופשוט נפלתי על הקרקע", סיפר ג'ואי בורגן - שחזר בפעם הראשונה למקום שבו הותקף במה שנרשם כאחד מאירועי האלימות האנטישמיים החמורים ביותר בארה"ב, בגל האחרון של פשעי השנאה.
"היה לי זעזוע מוח, כי הגנתי על הראש בצורה כזאת. הידיים מאוד כואבות לי מאז, על בסיס קבוע. אני עדיין מרגיש את זה אפילו כשאני עושה דברים פשוטים, כמו לנהוג או לנסות לעבוד על המחשב שלי", אמר בתסכול. "למרבה הצער, האנשים שתקפו אותי אמרו שיעשו זאת שוב. מעולם לא חשבתי שהעובדה שאני חובש כיפה או יהודי תשים אותי כמטרה למתקפות מילוליות או פיזיות".
"מפחיד להיות בחוץ, בכל חיי לא נתקלתי במצב כה חמור"
40 רחובות צפונה משם נמצאת הפיצרייה הכשרה הידועה של האפר איסט - "פיצה סבא". שומרי הכשרות מגיעים לשכונה הפסטורלית, כדי לבחור ממגוון המשולשים. הבעלים היו בהלם כשגם הם נפגעו בגל השנאה האחרון. "הדלת נשברה כאן, כל הזכוכית וגם החלון הזה. ניפצו את הכול וכשהגענו בבוקר היו רסיסים בכל מקום", נזכר בכאב גבריאל וויזר. גם המעדנייה הכשרה שלידם נפגעה. "בכל חיי לא נתקלתי במצב כה חמור כמו המצב הנוכחי. מפחיד להיות בחוץ. הרבה ילדים אוכלים במסעדה, ואנחנו לא רוצים שמשהו רע יקרה להם", הוסיף.
המשטרה הגיעה מיד, אספה את מצלמות האבטחה והציבה שמירה, אבל בשכונות החרדיות לדוגמה, לא מסתפקים רק ברשויות הרשמיות. כבר שנים שמתפעלים שם צוות מתנדבים, ה"שומרים", שמסייע במקרי חירום. "אנחנו מה שנקרא 'העיניים והאוזניים' של המשטרה. היה אירוע של שלושה בחורים שהטרידו אנשים ופגעו ברכוש, היו אחרים שפשוט צעקו על אנשים ברחוב והפחידו אותם. היו אנשים שריססו כתובות שנאה", סיפר הרשי קאהן.
"חשבתי שהם חברים - ואז שלחו לי הודעות נוראיות"
הקונפליקט העמוק ביותר מגיע אצל הדור הצעיר. בן לוין ובן שפירו, בני 16 שנולדו וגדלו כל חייהם במנהטן, נתקלו בפעם הראשונה במשהו שלא חוו בעבר. "היינו באזור מתוחם במחסומים משטרתיים ומפגינים פרו פלסטינים התחילו לדחוף את הגדרות ולזרוק דברים לעברנו. הרגשתי כאילו אין לאן לברוח, כי הם ממש הקיפו אותנו. הם צעקו עלינו, קראו לנו 'נאצים' ו'חזירים'", אמר שפירו.
הקושי האמיתי שלהם הוא עם מה שקורה עם החברים שלהם לכיתה. "אנשים חסמו אותי ברשתות החברתיות, הסירו אותי מרשימת החברים, שלחו לי הודעות ממש נוראיות באינסטגרם", הוסיף לוין בתסכול. "חשבתי שהם חברים טובים וזה הרגיש נורא, כאילו לאיש לא אכפת מה קורה לבני העם שלי".
מחר בפרק השני של הפרויקט ב"מהדורה המרכזית": כיצד אירופה מתמודדת עם גל האירועים במהלך המבצע?