במהלך ארבע שנות כהונתו, דונלד טראמפ פעל במכוון נגד הזרם המקובל של מדיניות הפנים והחוץ המקובלת בוושינגטון. הוא שינה מהיסוד את תפקידה של אמריקה בעולם וערער את הסטטוס קוו בוושינגטון. כמה מההחלטות המשמעותיות ביותר שלו, כמו מינויים לבית המשפט העליון, ישפיעו על הנעשה בארה"ב גם בעוד עשרות שנים. התזכורת הפיזית למדיניות ההגירה שלו תהיה חומת הגבול בין ארה"ב למקסיקו שתישאר בנוף האמריקני.
לקראת השבעתו של ג'ו ביידן היום (רביעי), להלן סקירה של השינויים הצפויים בסוגיות המרכזיות שעמדו לפתחו של ממשל טראמפ, וכעת יעברו לטיפולו של ביידן.
ההתמודדות עם הקורונה
התגובה הפדרלית לקורונה הייתה הנושא המרכזי שעמד על סדר היום של ממשל טראמפ במהלך השנה האחרונה של הנשיא בתפקיד. ההתמודדות עם המגפה הייתה כנראה גם כישלונו הגדול ביותר, כשהציב שיקולים פוליטיים לפני הדאגה לבריאותם של האמריקנים.
הוא ערך עצרות בחירות המוניות במהלך חודשי הקמפיין האחרונים, והלהיב המונים שלא הקפידו לעטות מסכות, דווקא בזמן שהמגפה פגעה בחברה האמריקנית יותר ויותר. נוסף על כך, טראמפ עצמו סירב לעטות מסכה ולא הקפיד על ריחוק חברתי. לרוב, הוא הפחית בחומרת הקורונה והטיל בספק במידת המסוכנות שלה.
בשלבים מוקדמים, הבית הלבן והנשיא פשוט לא פעלו במהירות ולא עשו את הנדרש. השלטון הפדרלי כשל בחלוקת ציוד מגן לצוותים הרפואיים בבתי החולים ובתי האבות בארה"ב. יתרה מזאת, מערך הבדיקות לא היה מאורגן ברמה הארצית. הכשלים הללו תרמו לעובדה שכיום בארה"ב יש יותר חולי קורונה מכל מדינה אחרת. חברות אמריקניות אומנם פיתחו במהירות מרשימה שני חיסונים, אך שאר הטיפול במגפה הוא כישלון.
לעומת טראמפ, הנשיא הנכנס ג'ו ביידן הקפיד על ההנחיות, שמר על ריחוק חברתי ועטה מסכות. הוא כבר הכריז על תוכנית סיוע מקיפה לכלכלה האמריקנית בעלות של 1.9 טריליון דולרים. "יש צורך בהשקעה נועזת כדי להקפיץ את הכלכלה, במקביל להפצת החיסונים שיובילו לשליטה בנגיף", אמר ביידן לקראת השקת התוכנית.
חבילת הסיוע כוללת 415 מיליארד דולרים שיוקצו לחיזוק ההתמודדות עם הנגיף ולהפצת חיסוני הקורונה. טריליון דולרים נוספים מיועדים להקלה ישירה על משקי בית, ו-440 מיליארד הדולרים הנותרים יועברו לסיוע לעסקים קטנים וליישובים שנפגעו במיוחד מהמגפה.
את החודשים האחרונים טראמפ בילה בניסיון לערער על ניצחונו של ביידן בבחירות במקום להתמקד בבלימת הנגיף. נראה שבכל הקשור למאבק בקורונה, נראה מעכשיו אמריקה שונה לחלוטין.
מדיניות חוץ
ספק אם ירושלים תקבל שוב יחס דומה לזה שקיבלה בארבע השנים האחרונות בוושינגטון. עיקר מדיניות החוץ של טראמפ נועדה לצמצם את הנוכחות האמריקנית ואת ההוצאות הנלוות לסכסוכים שאינם נוגעים ישירות לארה"ב.
טראמפ האמין שמדינתו מנוצלת על ידי מדינות אחרות, כולל בעלות בריתה של ארה"ב. הוא התייחס ליחסי החוץ בדומה לעסקים שלו: נשען על גורמים מחוץ לערוצים הדיפלומטיים והצבאיים הרשמיים כדי לקדם יוזמות, גם כאלה שנתפסו כשנויות במחלוקת. הוא התעקש לקדם "עסקאות" עם דיקטטורים כמו קים ג'ונג און, וגם לא התייצב נגד התוקפנות הרוסית, זאת ניגוד לאזהרות מבעלי בריתו בעולם ויועציו הקרובים. מנגד, אישר את חיסולו של מנהיג דאע"ש והוביל לחתימת הסכם היסטורי עם הטליבאן באפגניסטן.
באשר לאירן, בירושלים תמכו ואולי אף הובילו ועודדו את טראמפ לבודד אותה יותר ויותר. הוא "שלף" את ארה"ב מהסכם הגרעין והורה על חיסולו של מפקד כוח קודס, קאסם סולימאני. במקביל, ממשל טראמפ תיווך בין ישראל למדינות ערב והוביל לחתימת הסכמי שלום היסטוריים - הסכמי אברהם. נוסף על כך, הוא העביר את שגרירות ארה"ב בישראל לירושלים ובודד, או התעלם, מטענות הרשות הפלסטינית נגד ישראל.
לעומת טראמפ, מדיניות החוץ של הנשיא ביידן צפויה להיות ההיפך הגמור, ומתינות תוביל את סדר היום. לראיה, קולם של מחוקקים דמוקרטים כמו ברני סנדרס או אלכסנדריה אוקסיו-קורטז לא נכנסו לקבינט של ביידן, ממנו אפשר לצפות לקו דומה לזה שהובילו ממשלי קלינטון ואובמה. מדיניות החוץ האמריקנית בשנים הקרובות תתמקד בהתמודדות עם סין, שצוברת יותר ויותר כוח. כמו כן, ממשל ביידן יתמוך בחזרה לארגונים הבין-לאומיים שטראמפ זנח, ובבלימת ההתערבות הרוסית בענייניה של אירופה.
לתפקיד מזכיר המדינה מינה ביידן את אנטוני בלינקן. במינוי יש אמירה: אביו ודודו של בלינקן היו שגרירים תחת קלינטון, ואביו החורג שירת תחת ממשל קנדי. בלינקן מאמין בקשרים הדוקים עם בעלות הברית של וושינגטון באירופה, וידוע כתומך של ישראל וגם תומך בהסכם הגרעין עם אירן.
ממשל ביידן לא צפוי להציע יוזמות מדיניות משמעותיות לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני. ביידן צפוי לפתוח מחדש את לשכת אש"ף בוושינגטון ואת הקונסוליה האמריקנית במזרח ירושלים, ולחדש את מימון אונר"א, אך לא יחזיר את שגרירות ארה"ב לתל אביב. מזכיר המדינה שלו בלינקן אף אמר כי צעד כזה "לא יהיה הגיוני מבחינה מעשית ופוליטית".
ביידן צפוי לחזור לעמדה ההיסטורית של ארה"ב בנוגע להתנחלויות ולתאר אותן כבלתי חוקיות ומהוות מכשול לשלום - אבל סביר להניח שהוא ובלינקן ישמרו על הסטטוס קוו. בלינקן אף האשים בחודש מאי את הפלסטינים באחריות לכישלון המשא ומתן: "הם מעולם לא החמיצו הזדמנות להחמיץ הזדמנות". הוא הוסיף כי "הפלסטינים יכולים וצריכים לעשות יותר, ומגיע להם יותר. זה דורש מנהיגות - מנהיגות שתכיר במדינה היהודית, מנהיגות שתבהיר את הצורך להפסיק את ההסתה והאלימות, מנהיגות שתפעל למען הסיכוי למשא ומתן".
אקלים
עמדתו של טראמפ בנוגע לשינויי האקלים ספגה ביקורת עולמית בשנים האחרונות. הנשיא טען שלא מדובר במידע מבוסס, שההתחממות הגלובלית היא "מתיחה" או "בדיה" וניהל מאבק עיקש במי שניסה להדגיש את ההשפעה האנושית על ההתחממות. ארה"ב היא המדינה שפולטת את כמות הגדולה ביותר של גזי החממה, אך הנשיא פגע שוב ושוב במאמצי חוקרי שינויי האקלים לקדם את הידע והמאבק בנושא. לאחרונה הודה טראמפ כי לבני האדם היה תפקיד כלשהו בשינוי האקלים של כדור הארץ, אך זה היה מעט מדי ומאוחר מדי.
מההתחלה, ממשל טראמפ נקט בכל הצעדים האפשריים כדי להכשיל את מדע ומדעני האקלים, ואת הגופים שניסו להתריע על הסכנות בכך. מדענים רבים התלוננו כי הושתקו ואף הודחו מתפקידם; הממשל הסיר את המילים "שינויי אקלים" מדוחות מדעיים ומדיניים ממשלתיים; וראשי ארגונים מדעיים חשובים החיוניים למחקר שינויי אקלים הוחלפו על ידי אנשים עם רקע מדעי מועט או מפוקפק. באוקטובר האחרון, בצעד חסר תקדים, פרסם כתב העת Nature מאמר בו הוא פירט את הנזק שטראמפ גרם למדע ומדוע ייקח למדע עוד עשרות שנים להתאושש ממנו.
לעומת טראמפ, ביידן יהיה כנראה הנשיא הראשון שיציב את נושא האקלים כאחד התחומים המובילים של המדיניות שלו, אם לא המוביל שבהם. כמנהיג העולם החופשי, בעידן שבו מדינות אינן מצליחות להיאבק בהשפעות האקלים, ביידן צפוי להוביל מדיניות שלא תתעלם מהנושא אלא תתמודד עם ההתחממות הגלובלית: ארה"ב תחזור להסכם פריז ביום הראשון שלו בתפקיד.
הגירה
מאז שטראמפ הכריז על מועמדותו לנשיאות, הוא פעל לבלימת ההגירה הלא חוקית לארה"ב, והפגין יחס קשוח כלפי המהגרים. הוא הכריז כי המהגרים שמגיעים לארה"ב ממקסיקו הם "אנסים ופושעים". הממשל שלו הפעיל מאות יוזמות שהשפיעו על ההגירה החוקית והבלתי חוקית למדינה, החל מעצירת נסיעות ממדינות מוסלמיות שונות, ועד הפרדה בין אלפי בני משפחות בגבול ארה"ב – מקסיקו.
טראמפ בנה מאות מחסומים וחומות לאורכו של הגבול הדרומי. ארה"ב צמצמה מאוד את קבלת הפליטים לשטחה, הממשל שלו השעה איחוד משפחות ומתן אשרות לעובדים, למעט יוצאים מן הכלל. לעומתו, צפוי ביידן לבטל את צווי ההגירה של טראמפ, להחזיר את הדאגה למשפחות המהגרים מאמריקה הלטינית ולבטל את איסור הנסיעות מכמה מהמדינות המוסלמיות. עם זאת, רבים בארה"ב דווקא תמכו במדיניות של טראמפ וראו בה תיקון שדרוש למערכת ההגירה האמריקנית, כך שביידן עשוי להשאיר חלק מהיוזמות.
החיות חוזרות לבית הלבן
הכלב של משפחת ביידן, מייג'ור, הוא "הוכחה לכך שכל כלב יכול לחיות את החלום האמריקני", נכתב באחת מעמותות בעלי החיים בארה"ב לקראת "ההשבעה של הכלב הראשון", שמקדימה את השבעתו של ביידן. יחד עם הכלב הנוסף של ביידן - צ'אמפ, המעבר של הכלבים לשדרת פנסילבניה 1600 מסמן את חזרתם של חיות המחמד לבית הלבן - לראשונה זה ארבע שנים. טראמפ היה הנשיא הראשון ללא חיית מחמד בבית הלבן זה שנים רבות.
יש לציין שבתפקיד סגני הנשיא - המצב הפוך. לסגן הנשיא הרפובליקני מייק פנס ולמשפחתו יש חתול בשם הייזל, כלב בשם הארלי, נחש בשם ספירה וארנב בשם מרלון, ואילו סגנית הנשיא הנבחרת קמלה האריס אומנם חובבת כלבים, אך היא לא מגדלת אחד.