השעה הייתה בערך 11 בבוקר כשאנדרה במברסקי קיבל את אותה שיחת טלפון גורלית. הוא גר אז באזור טולוז, דרום-מערב צרפת. הוא היה רואה חשבון מצליח בן 44, אב ל-2 וגרוש. באותם ימים, הוא בדיוק התחיל מערכת יחסים עם אישה אחרת, לראשונה מאז שנפרד מאשתו – דניאל. למרות זאת, אותה שיחה שינתה את הכל והכניסה את ברברסקי למערבולת אימים שנמשכה כמעט 30 שנה.

בצד השני של השיחה הייתה אשתו לשעבר ובפיה היו חדשות איומות. "קלינקה", היא אמרה. "קלינקה, בתנו האהובה, מתה". אנדרה לא היה מסוגל לעכל את הבשורה הקשה. "מה קרה?", שאל. היא עדיין לא ידעה דבר ואמרה שבעלה הנוכחי, ד"ר דיטר קרומבאך, מטפל בכל הבירוקרטיה. מאוחר יותר, נודעו לו פרטים נוספים על נסיבות מותה המזוויעות של בתו בת ה-14.

בקיץ של 1982, קלינקה בילתה את חופשת הקיץ שלה בלינדאו, דרום גרמניה, בביתו של אביה החורג, ד"ר קרומבאך. לטענתו, בלילה של ה-9 ביולי, זמן מה אחרי שסיימה את ארוחת הערב, הוא הזריק לבתו החורגת תרכובת של קובלרט-ברזל בשביל לעזור לה להשתזף טוב יותר. כמה שעות לאחר מכן, הוא הגיש לה כדורי שינה בשביל לעזור לה להירדם והלך לישון בסביבות חצות. בבוקר שלמחרת, הוא מצא אותה במיטתה ללא רוח חיים. ד"ר קרומבאך, מומחה לקרדיולוגיה, ניסה להזריק לנערה כמה תרופות בניסיון להחיות אותה, לפני שהזעיק למקום צוות אמבולנס.

על פניו עשה רושם שהמקרה היה תוצאה של תאונה מצערת. למרות זאת, כמה ימים לאחר מכן, הנתיחה לאחר המוות חשפה כמה פרטים מאוד משונים בנוגע לפרשה. בין הממצאים שהתגלו על גופתה של הנערה הצעירה היו כמה סימני דקירה בזרועה שהעידו על יותר מזריקה אחת, מזון לא מעוכל בקיבתה, קרעים בדופן הנרתיק, פצעים בנרתיק וחומר לבן בתוך איבר המין שלה. הפתולוגים אז כרתו את איבר המין של הנערה ושלחו אותו לבדיקה, אך התוצאות לא חזרו. באשר לחומר הלבן שנמצא שם? הוא מעולם לא נבדק.

התובע המחוזי קיבל את ממצאי הבדיקה, קבע באופן ביזארי שאין חשד לזדון והחליט שלא לפתוח חקירה נגד הקרדיולוג המכובד. בינתיים, במברסקי, עדיין בצרפת, נותר באפלה מוחלטת. חלפו שלושה חודשים לפני שהוא קיבל את ממצאי הבדיקה ושכר מתורגמן לספק לו עותק מלא בצרפתית. כשהוא סוף-סוף קרא את הכל, חשכו עיניו. היה לו ברור לחלוטין: בלילה של ה-9 ביולי, קלינקה נאנסה ונרצחה על ידי אביה החורג.

המצוד אחר דיטר

מבדיקה שבמברסקי ערך, הוא גילה שורה של כשלים בחקירת הפרשה. לא רק שד"ר קרומבאך מעולם לא נחקר על ידי המשטרה, מתברר שהוא גם היה נוכח בזמן הבדיקה הפתולוגית. בדו"ח הנתיחה לאחר המוות הופיעו מספר ציטוטים של הקרדיולוג שהעידו שהוא נכח בחדר יחד עם הפתולוגים ובניגוד לנהלים. מנגד, רשויות האכיפה הגרמניות קבעו שד"ר קרומבאך לכל היותר שוחח עם המומחים לאחר הבדיקה, אבל לא השתתף בניתוח עצמו. בינתיים, במברסקי דרש מהתובע המחוזי לחדש את החקירה נגד אביה החורג של בתו. הבקשה נדחתה על הסף, אבל אנדרה לא ויתר.

במברסקי שכר מומחים משלו בשביל לנתח את הדו"ח הפתולוגי ואלו דחו על הסף את הסברה לפיה הנערה מתה במהלך הלילה כתוצאה ממתן זריקת הקובלרט-ברזל. לטענתם, הזרקה של התרכובת בהחלט עשויה להיות קטלנית במתן לשריר, אבל קרוב לוודאי שהמוות יהיה מידי ולא תוך כמה שעות. כמו כן, המזון הלא מעוכל שנמצא בקיבתה העיד ככל הנראה על כך שהיא איבדה את ההכרה זמן קצר אחרי ארוחת הערב ולא יכלה להיות בהכרה בסביבות השעה חצות, בניגוד לעדותו של ד"ר קרומבאך. מעבר לזה, הם ציינו שחלק מתוכן הקיבה נמצא בקנה הנשימה של הנערה, מה שמעיד על כך שסבלה מאספירציה בזמן שהייתה מחוסרת הכרה – ואותן הפרשות קרוב לוודאי גרמו למותה כתוצאה מחנק. במברסקי הגיש את הממצאים לפרקליטות בלינדאו, אבל אלו סרבו לפתוח בחקירה נגד הקרדיולוג. בתגובה, רואה החשבון החליט לקחת את העניינים לידיים שלו.

בשנת 1983, כשנה לאחר מותה של בתו, במברסקי הופיע בלינדאו והחל לחלק לתושבי העיר עלונים בהם הוא מאשים את ד"ר קרומבאך באונס והרצח האכזרי של בתו הבכורה. יותר מזה, הוא טען שהקרדיולוג היה מוגן על ידי בכירים מושחתים ברשויות. זמן קצר לאחר מכן, הוגשה נגד רואה החשבון תביעת דיבה וזה נדרש לשלם לרופא סכום של חצי מיליון מארקים גרמנים. במברסקי סרב.

בשיחה עם אתר ה-Guardian הבריטי הוא סיפר: "הם איימו עליי שאם אני אעשה זאת שוב, הם ישלחו אותי למאסר של חצי שנה. אז נעניתי לדרישתם ובמקום זה, לקחתי ספר טלפונים של לינדאו ושלחתי לכל התושבים את העלון שלי בדואר". במקביל, הוא שכר את שירותיו של עורך דין גרמני בשביל שזה יקדם חקירה פלילית נגד הדוקטור בגרמניה. 4 שנים מאוחר יותר, בית המשפט הגרמני קבע שאין מספיק ראיות בשביל להרשיע את ד"ר דיטר קרומבאך במותה של בת ה-14 – והתיק נסגר סופית בגרמניה.

חלף יותר מעשור מאז שנודע לבמברסקי על מותה של בתו והחשוד העיקרי עדיין הסתובב חופשי בגרמניה. בשנת 1995, אחרי שנים בהם רואה החשבון דרש צדק מרשויות החוק במדינת המוצא שלו, קרומבאך נשפט ללא נוכחותו בצרפת והורשע בגרימת המוות של קלינקה במברסקי. הוא נידון ל-15 שנות מאסר. למרות זאת, הממשל הגרמני סרב להסגיר אותו לצרפתים, בעוד שהקרדיולוג הגיש עתירה נגד ההרשעה בבית הדין האירופאי לזכויות אדם בטענה שהוא לא יכול היה להגן על עצמו בזמן המשפט.

בשנת 2001, בית הדין האירופאי לזכויות אדם הורה לבטל את גזר הדין ולשלם לד"ר קרומבאך פיצויים בגובה 100 אלף פראנק. 3 שנים לאחר מכן, רשויות החוק בצרפת דרשו מהגרמנים להסגיר את הקרדיולוג בשנית, אך בקשתם שוב נדחתה בטענה שהתיק נסגר. בשלב הזה במברסקי הבין שהזמן שלו הולך ואוזל. נותרו לו שנים ספורות לפני שחוק ההתיישנות הצרפתי יחול על גזר דינו של ד"ר קרומבאך והוא ידע שיהיה עליו לעשות מעשה קיצוני – וכך הוא עשה.

"לרצוח אותו זה לא צודק"

ה-17 באוקטובר, 2009. שעת ערב בעיר שיידג, דרום גרמניה. ד"ר קרומבאך, אז כבר בן 74, עושה את דרכו לביתו כששלושה גברים מתנפלים עליו ומכים אותו עד אובדן הכרה. הם דוחפים אותו אל תוך תא מטען של מכונית ונמלטים מהמקום. כשהוא סוף-סוף מתעורר, דיטר מוצא את עצמו אזוק לגדר בסמוך לתחנת המשטרה בעיר מילוז, השוכנת בסמוך לגבולות צרפת-שוויץ-גרמניה. סובל משבר בבסיס הגולגולת שלו, הוא דרש מהשוטרים לשחרר אותו מיד. אך אלו הוזעקו למקום במיוחד על ידי מודיע אלמוני שאמר להם שמדובר בפושע מבוקש. לאחר בדיקה קצרה בתחנת המשטרה, הם אכן גילו שיש נגדו צו מעצר.

יממה מאוחר יותר, לא רחוק מהמקום שבו עצרו את הקרדיולוג, שוטרים פשטו על מלון מקומי ועצרו את אחד האורחים – אנדרה במברסקי. הוא נמצא במקום עם מזוודה ובה 19 אלף יורו במזומן, ככל הנראה התשלום עבור שלושת האנשים שחטפו את ד"ר קרומבאך בגרמניה. מאוחר יותר, הוא השתמש בכסף בשביל להשתחרר בערבות מבית המעצר.

שלטונות גרמניה דרשו מהצרפתים להחזיר את הקרדיולוג, אך הם נדחו. מאוחר יותר, הם דרשו להסגיר את במברסקי לגרמניה על מנת להישפט בגין חטיפה, אך הצרפתים סרבו בשנית בטענה שרואה החשבון תכנן הכל מביתו בצרפת – ועל כן הוא צריך להישפט שם. בינתיים, רשויות החוק ערכו משפט נוסף לד"ר קרומבאך ובשנת 2011, נגזר עליו לרצות 15 שנות מאסר בגין האונס וגרימת מותה של קלינקה במברסקי.

3 שנים לאחר הרשעתו של הקרדיולוג, נפתח המשפט של במברסקי בגין חטיפת הרוצח של בתו. "אם אני אלך לכלא, אז אני אלך לכלא", הוא אמר אז לכתבים. "בין אם אני ארצה עונש מאסר או לא, זה לא מעניין אותי. כל מה שמעניין אותי זה שהרוצח של בתי יהיה מאחורי סורג ובריח".

במאי 2014, רואה החשבון הודה בהאשמות המיוחסות לו ונידון לרצות שנת מאסר על תנאי. בשיחה עם כלי התקשורת של בריטניה, הוא נשאל האם אי פעם שקל להרוג את דיטר קרומבאך בעצמו. על כך הוא השיב: "לא... לפני עשרות שנים, אולי. אבל תמיד ידעתי שאני חייב להביא אותו לבית המשפט. רצח הוא לא הפתרון. לרצוח אותו זה לא צודק. אני יותר מדי דקדקן, תמיד הייתי כזה. הוא היה חייב לשלם על מעשיו בבית המשפט. זה היה חייב להיגמר ככה".