כשראשת ממשלת ניו זילנד, ג'סינדה ארדרן, הכריזה לפני שלושה שבועות ניצחון על מגפת הקורונה בשטחה והתעקשה על סגירת גבולות המדינה, היא לא תיארה לרגע שהנגיף יתקוף את המדינה מכיוון אחר לגמרי וישתק את האזרחים מפחד וחרדה. ארדרן תחילה תיארה מציאות שמדינות אחרות רק יכולות לחלום עליה כמו בילוי רגיל במסעדות והתקהלות ללא הגבלה, אך לכל אלה כנראה יש מחיר אחר, ייתכן ולא פחות קשה מהנגיף עצמו.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
בסוף מרץ הודיעה ממשלת ארדרן על סגר קפדני, עוד כשהמדינה רשמה פחות מ-300 מקרים, מהלך שהשטיח את עקומת התפשטות הנגיף בניו זילנד. פחות מ-1,200 איש נדבקו בסך הכל, ורק 22 אנשים מתו. ב-8 ביוני ארדרן הודיעה על הסרת כל ההגבלות מלבד ביקורת הגבולות, ניו זילנד הובילה את העולם בתוך המשבר ומצב הרוח הלאומי הגיע לשיאו כשראשת הממשלה אפילו "רקדה קצת".
אבל עכשיו הניו זילנדים מתמודדים עם חרדה חדשה שהולכת וגוברת, ועבור רבים זו חרדה גדולה עוד יותר מהפחד מהמגפה - חוסר הוודאות לגבי העתיד ומקומה של ניו זילנד בעולם. "זה לא ממש נוכחות הקורונה שמציבה בפנינו את האתגר הגדול ביותר, אלא דווקא יותר היעדרותו של הנגיף", אומר סרב ג'והאל, פסיכולוג קליני מוולינגטון, ניו זילנד. "אנו חיים עם הנראות המופחתת הזו של מה שיתרחש בעתיד, וזה מרגיש כמו עתיד מבשר רעות".
החרדה מפני המגיפה לא נעלמה – להפך, במקרים רבים היא רק החמירה, אומר ג'קווי מגווייר, פסיכולוג קליני בוולינגטון. "בהסגר הייתה לנו תכנית מאוד מובנית. המספרים הלכו בכיוון הנכון, כך שקיבלנו תגמול על המאמצים שלנו". כל עוד אנשים פעלו על פי הכללים הם היו בטוחים", אומר מגווייר, "מרבית הניו זילנדים מעולם לא הכירו באופן אישי מישהו חולה קורונה. אבל המוח לא אוהב את העמימות, הוא רואה את זה כאיום".
ריחוק חברתי מהעולם, קריסת הכלכלה - וחרדה
היום בניו זילנד אין חוקי ריחוק, והניו זילנדים הפנו את תשומת ליבם לגבולות המדינה, שם מפעילים היום הליכי בקרה מתוחכמים יותר, אחרי כניסת מספר חולים שאותרו במהירות. רק ניו זילנדים ומשפחותיהם מורשים להיכנס למדינה ועליהם להישאר בבידוד שמנוהל ידי הממשלה במשך שבועיים, ועוברים בדיקות חוזרות לוודא החלמה.
מתנגדיה הפוליטיים של ארדרן קוראים לפתיחה מחדש של המדינה, אבל ראש הממשלה אמרה שזה מהלך מסוכן ושגבולות המדינה יישארו סגורים לזרים עוד זמן רב. רוב הציבור תומך בראש הממשלה. "זה הפחד לחזור לאחור," מגוויר אומר. "אנחנו יודעים מה יש לנו עכשיו ואנחנו לא רוצים לאבד את זה".
בעיה נוספת בפניה עומדת ניו זילנד היא שהתיירות היא הענף המכניס ביותר במדינה, וכמו בשאר העולם, גם ניו זילנד עומדת בפני מיתון שייצר "שכבה כפולה של אי וודאות". "הממשלה תצטרך לחזק את שירותי בריאות הנפש כדי להתמודד עם המתח הנוסף", מזהיר מגוויר.
תושבי ניו זילנד הצעירים רואים את מולדתם כמדינת אי מרוחקת ומבודדת. הם גדלו על תרבות המערב, אוסטרליה נמצאת במרחק של כמה שעות טיסה והחוויה מעבר לים נחשבת לחלק הכרחי מחייהם. אבל לפתע שאר העולם מרגיש רחוק מאוד וזה תורם לתחושת הבידוד והבדידות הקולקטיבית.
בתחילת המגיפה אוסטרליה וניו זילנד פעלו שתיהן ביעילות לחיסול הנגיף, ובשלב מאוד מוקדם ניו זילנד פנתה לאוסטרליה לגיבוש אסטרטגיית פתיחת הגבולות ביניהן. בימים האחרונים מספר המקרים במדינת ויקטוריה האוסטרלית שוב בעלייה, ומשרד הבריאות בוולינגטון ראה בכך אות אזהרה למה שיכול לקרות אם ניו זילנד תשחרר את הבידוד הלאומי. "זו תזכורת שמשנה את הסבירות שנוכל לקדם הסדר פתיחת גבולות בעתיד הקרוב," אמרה שרת הבריאות הניו זילנדית אשלי בלומפילד.
"למעשה, למרות שחיסלנו את הקורונה, הניסיון לחסל את החרדה כשל", אומר הפסיכולוג מוולינגטון. "זה משהו שנצטרך ללמוד לחיות איתו עוד די הרבה זמן".