האם אמריקה היא בעצם מדינת עולם שלישי? זה מה ששאלנו את עצמנו שוב ושוב בימים האחרונים, עד לקבלת ההחלטה לחזור כרגע לארץ. יצאנו לארצות הברית בשליחות, בתחילת השנה. מי חשב שאדווח משם בעיקר על אנטישמיות, ואחר כך בעיקר על קורונה. הבועה האמריקנית החזקה, הבלתי-מנוצחת, התנפצה עבור רבים, וכך מצאנו את עצמנו הלילה (בין שלישי לרביעי) על מטוס ריק למדי של חברת יונייטד, באחת הטיסות האחרונות מארצות הברית לישראל. לכולם ברור מאיפה צריך לברוח, ולאן כדאי להימלט.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
בימים האחרונים זה פשוט הפך למסוכן. גל טרגדיות בקהילות היהודיות, עם דיווחים קשים על אנשי חברה קדישא שלא עומדים בנטל ולא מצליחים לקבור את כולם בזמן. לצד הפטירות המצערות, גם גל של אנטישמיות. לא רק פוסטים אנטי-יהודיים אלא גם מעשים מכוערים כלפי יהודים. על כך נוספת התחושה של רבים שאין בכלל מה לעשות. חברים טובים שלנו סיפרו בשיא הטבעיות על קרובי משפחה שיש להם קורונה, כנראה, והם בכלל לא נבדקים. חוסר האמון במערכת הבריאות הקורסת הוא גדול.
בהתחלה אמרו שהקורונה תהיה "גראונד זירו" עבור אמריקה. היום נראה שזה אסון כבד יותר - הפיגוע במגדלי התאומים ב-11 בספטמבר היה נקודתי, עם התחלה וסוף, ולאומה האמריקאית היה אז אתוס מלא סולידריות מול האויב הטרוריסטי המוסלמי המשותף. עכשיו מספר המתים גדול יותר כבר בשלב הזה, אמריקה מפולגת, ובעיקר – אין אויב משותף לשנוא, כי אולי האויב הוא אמריקה עצמה.
אין סוף לשיעורי הבית שיש לאמריקה לעשות ביום שאחרי, בתקווה שיגיע כבר. בינתיים, אנחנו בבידוד די מעיק, אבל לפחות בבית.