הטרגדיה של קובי בראיינט תפסה אותנו לא מוכנים – אופן האסון, הבת שנספתה. מי היה מאמין שכך יסיים את חייו. המוות שלו היה גדול ועצמתי לא פחות מחיים שלו. ההלם הפך את הפרידה מאלוף ה-NBA חמש פעמים לקשה הרבה יותר. כל אוהד ספורט אמר: קובי בראיינט לא יכול למות בגיל 41. הרי רק עכשיו הוא קלע 81 נקודות במשחק אחד. או הסתכסך עם שאקיל אוניל.
וככה זה אצל אוהבי הספורט, הגיבורים שלנו הופכים להיות הגיבורים האישיים שלנו, אנחנו מכירים אותם יותר טוב מעצמם והם מלווים אותנו בכל רגע בחיים. בגלל זה הרוחות כל כך סערו כשצפה לאחר מותו פרשת האונס שבה היה מעורב. לאוהביו וגם לשונאיו היה קשה להכיל שאת הגיבור שלהם אי אפשר לשפוט רק על פי מה שעשה על הפרקט.
בימים שלפני עידן ה-METOO הוא נוקה מהאונס בחדרי חדרים. עובדת המלון מקולורדו סירבה להעיד ולמרות ראיות מובהקות הכוכב יצא מזה עם התנצלות לקונית ופחות כמה מיליונים בחשבון הבנק שלו. לי כאב כשהשיח ברובו הפך לשיח של נשים מול גברים, כי אני באותו יום הרגשתי באמצע. נקרעת בין ההבנה שיש לי כלפי האוהדים לבין התחושה שאם לא אדבר על האונס אני בוגדת בעצמי ובכל הנשים.
זה הזכיר לי שהדרך לשוויון המגדרי עוברת בשיח דו כיווני. אני יודעת שתזכרו את בראיינט כל החיים. הוא היה ספורטאי בלתי נשכח וגם אני אזכור אותו - אבל על כל גווניו ואני מקווה שגם אתם.