הנוסחה הדרום-קוריאנית תעצור את הקורונה? "לא משנה איך מסתכלים על המספרים, מדינה אחת בולטת מהשאר: דרום קוריאה", נכתב ב"ניו יורק טיימס". במערכת העיתון המצויה בלב העיר שהפכה שוממת ומצויה בעצמה בפאניקה ובמערכת BBC בלונדון - כמו בעולם כולו, כולם מנסים ללמוד מדרום קוריאה איך להתמודד עם המשבר.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
על פי הנתונים שפורסמו בסוף פברואר ובימים הראשונים של מרץ, מספר הנדבקים החדשים מנגיף הקורונה בדרום קוריאה עלה מכמה עשרות לכמה מאות - ואז לכמה אלפים. בשיא ההתפרצות, משרד הבריאות הקוריאני זיהה 909 מקרים חדשים ביום אחד, זה היה ב-29 בפברואר.
אלא שפחות משבוע לאחר מכן, מספר המקרים החדשים ירד בחצי (460). תוך ארבעה ימים שוב המספר נחתך בחצי - ושוב ביום שלמחרת. ביום ראשון דיווחה דרום קוריאה רק על 64 מקרים חדשים. כאשר במדינות אחרות סביב העולם ההתפרצות ממשיכה לגדול ולגדול באלפים מדי יום, ומערכות בריאות מתכוננות להתרסקות, בדרום קוריאה נדבקים לא יותר משמונה אנשים ביום. הנתונים מרשימים גם אם לוקחים בחשבון שבימים האחרונים נרשמה עלייה קלה במספר הנדבקים במדינה.
דרום קוריאה וסין הן שתי המדינות שחוו התפרצות והצליחו "לשטח" את עקומת הזיהומים החדשים. אלא שדרום קוריאה עשתה זאת ללא המגבלות הדרקוניות של סין בנושא והגבלת חירויות. היא גם לא נפגעה כלכלית כמו המדינות באירופה או ארצות הברית.
כאשר מספר מקרי המוות ברחבי העולם עובר את ה-20 אלף, המומחים והמנהיגים בעולם כולו מנסים ללמוד את הנוסחה של סיאול ולנקוט בצעדים בהם נקטה כדי לבלום את המגפה. נשיא צרפת עמנואל מקרון וראש ממשלת שוודיה סטפן לופבן, הם שניים מהמנהיגים הרבים שיצרו לאחרונה קשר עם נשיא דרום קוריאה, מון ג'ה-אין, בבקשה לקבל פרטים והדרכה על צעדי המדינה.
הצעד הראשון: התערבות מהירה - לפני שמתפתח משבר
שבוע בלבד אחרי שאובחן המקרה הראשון במדינה בסוף חודש ינואר, גורמים ממשלתיים פנו לנציגים מכמה חברות רפואיות והפצירו בהם להתחיל מיד בפיתוח ערכות בדיקת קורונה לייצור המוני. החברות קיבלו מימון חירום - ובתוך שבועיים אלפי ערכות בדיקה נשלחו למערכות הבריאות מדי יום.
דרום קוריאה מייצרת כעת יותר מ-100 אלף ערכות ביום, וב"ניו יורק טיימס" מדווחים כי לא פחות מ-17 ממשלות זרות נאבקות על הערכות האלה. דוגמה נוספת למהירות התגובה מגיעה מדאגו, עיר עם 2.5 מיליון איש שהמחלה התפשטה בה במהירות עקב פעילות המונית ונמרצת של הכנסייה המקומית.
למרות עוצמת ההתפרצות, הרשויות הצליחו להתמודד עם הפצת הנגיף בלי להגביל את תנועת האנשים מכיוון שהם זיהו את המקור העיקרי לזיהום - קהילת הכנסייה. קי מו-רון, אפידמיולוג שייעץ לממשל בסיאול, אמר "אם היה נודע לנו על זה מאוחר יותר, הדברים היו יכולים להיות גרועים בהרבה".
הצעד השני: בדיקות רבות, לעתים קרובות ושמירה על בטיחות
דרום קוריאה בדקה הרבה יותר אנשים מכל מדינה אחרת, מה שאפשר לה לבודד ולטפל באנשים רבים זמן קצר אחרי שנדבקו. המדינה ערכה למעלה מ -300 אלף בדיקות. "הבדיקות הן מהלך מרכזי מכיוון שהן מובילות לגילוי מוקדם ומובילות לאנשים נוספים שנמצאו עם הנגיף", אמר שר החוץ של דרום קוריאה ל-BBC.
משרד הבריאות המקומי פתח 600 מרכזי בדיקות שנועדו לשרת כמה שיותר אנשים, במהירות האפשרית - ובמקביל לשמור על עובדי הבריאות על ידי צמצום מקסימלי של מגע. ב -50 "תחנות נסיעה" אנשים נבדקו מבלי לצאת מהמכונית. ניתן להם שאלון, חום הגוף שלהם נסרק מרחוק - והם עברו בדיקת גרון. התהליך נמשך כעשר דקות. תוצאות הבדיקה בדרך כלל חוזרות תוך שעות. בחלק ממרכזי הבדיקה, החולים הוכנסו לתא שדומה לתא טלפון.
סיאול הפעילה גם מערכת של העברת הודעות מאסיבית לציבור, הודעות שקראו לדרום-קוריאנים להגיע לבדיקה אם הם או מישהו שהם מכירים פיתח תסמינים. קוריאנים שחזרו מחו"ל נדרשו להוריד אפליקציה שתדריך אותם לבצע בדיקה עצמית. בכניסה למשרדים, מלונות ובניינים גדולים הוצבו מצלמות תרמיות כדי לזהות אנשים עם חום. מסעדות רבות בדקו את הטמפרטורות של הלקוחות לפני שאירחו אותם. כך, הדרום-קוריאנים כמעט שלא הוגבלו בתנועתם, הם המשיכו בחייהם מבלי לשבות, מבלי להתבודד.
הצעד השלישי: מעקב אחר קשרים, בידוד ומעקב
כשמישהו מזוהה כנשא חיובי, אנשי משרד הבריאות חזו את תנועותיו האחרונות של החולה כדי למצוא, לבדוק - ובמידת הצורך לבודד כל אדם שהיה יכול להיות איתו במגע. כך עובדי הבריאות הצליחו לזהות מוקדם רשתות שלמות של העברה אפשרית והנגיף הוסר מהחברה כמו מנתח שמסיר גידול סרטני.
דרום קוריאה פיתחה כלים ושיטות לביצוע עקבות מגע אגרסיביים במהלך התפרצות ה-MERS. כבר אז תנועותיהם של חולים שוחזרו מצילומי מצלמות אבטחה, רישומי כרטיסי אשראי, ואפילו נתוני GPS מהמכוניות והטלפונים הסלולריים שלהם. "עשינו את החקירות האפידמיולוגיות שלנו כמו בלשי משטרה, עדכנו חוקים שהעניקו עדיפות לביטחון הלאומי על פני הפרטיות בעת משברים ממחלות זיהומיות", מספר שר החוץ המקומי.
רשתות הטלפונים הסלולריים של הדרום קוריאנים רוטטות עם קבלת התרעות חירום - כמו התרעות "צבע אדום" בישראל, בכל פעם שהרשויות גילו מקרים חדשים במחוז של בעל הטלפון. אתרי אינטרנט ויישומי סמארטפון מפרטים זמנים של שעה, לפעמים של דקה אחר דקה, ממסעות של אנשים נגועים - באילו אוטובוסים הם נסעו, מתי ולאיפה הם המשיכו. אנשים שפגשו חולה נקראו להתייצב במרכזי הבדיקה.
הדרום-קוריאנים קיבלו את אובדן הפרטיות כרע הכרחי. אנשים שהוכנסו להסגר עצמי הורידו אפליקציה שמתריעה בפני גורמים רשמיים אם מטופל יוצא מהבידוד. קנסות בגין הפרת בידוד יכולים להגיע ל 2,500 דולר. על ידי זיהוי, טיפול מוקדם בזיהומים והפרדת המקרים הקלים למרכזים מיוחדים, דרום קוריאה שמרה על בתי החולים שלה עבור החולים הרציניים ביותר.
הצעד הרביעי: גיוס עזרת הציבור
אין מספיק עובדים בגופי הבריאות כדי לעקוב אחר כולם, ולכן האזרחים חייבים לסייע לממשל להתמודד עם המגפה. ההנהגה במדינה ביקשה לאורך כל הדרך את שיתוף הפעולה של הציבור, הבכירים דיברו בכל שידורי הרדיו והטלוויזיה, הכרזות על תחנות הרכבת התחתית והתרעות בסמארטפונים סיפקו תזכורות אינסופיות לעטות מסיכות פנים ולשמור על ריחוק חברתי. ההודעות המתקבלות הקנו תחושה דומה לזו שיש במלחמה, בזמנים שבהם לציבור יש מטרה משותפת.
הסקרים בקוריאה הראו שהציבור ברובו אישר את מאמצי הממשלה. לי טאי-הו, סגן שר לענייני חוץ, אמר "אמון הציבור הביא לרמה גבוהה מאוד של מודעות אזרחית ושיתוף פעולה מרצון שחיזק את המאמץ הקולקטיבי שלנו".