נפיסה נמלטה מאפגינסטן עם משפחתה לפני שבועיים, ביום שבו הטאליבאן כבשו את העיר שבה גרו. אנחנו פוגשים אותה במלון שבו אנחנו נמצאים. במקום סגור ולכאורה בטוח. אבל למרות שרוב משפחתה נמצאת איתה, היא עדיין לא מעזה לחשוף את פניה. "פעם לא הייתי מכסה את הפנים, כשאפגניסטן לא הייתה במלחמה", היא מספרת. "אבל כשהטאליבאן השתלטו על אפגניסטן התחלתי לכסות את פניי, בשביל הביטחון שלי ושל משפחתי".
"הגעתי מאפגניסטן לפני 12 ימים מפני שהייתה מלחמה", היא משתפת. "הטאליבאן לא מרשים לנשים ללבוש מה שהן רוצות. נשים לא יכולות לעבוד מחוץ לבית. אני אישה משכילה. למדתי אנגלית ורוסית, ואני לא יכולה פשוט לשבת בבית. עבורי ועבור כל מי שעבדו עם אנשים לא מוסלמים זה היה מסוכן במיוחד להישאר שם".
הטאליבאן כבר פרש היום את אנשיו מסביב לשדה התעופה בקאבול. "אנחנו לא רוצים לראות רופאים ומהנדסים עוזבים את המדינה", הם אומרים וקוראים לאנשים להישאר. אבל נפיסה מתארת באומץ מה הם באמת חושבים על אנשים שמעזים לעבוד במקצועות שאינם עולים בקנה אחד עם חוקי השריעה. "עבדתי בתרגום מרוסית", היא מתארת. "עבדתי במשך שנה בערוץ טלוויזיה כמתרגמת. לכן זה היה מסוכן עבורי".
היום אמר דובר הטאליבאן שנשים יוכלו להמשיך בעבודתן, אבל מעט אחרי זה המליץ שלעת עתה, כדי לשמור על ביטחונן - יישארו בתוך כותלי הבית. נפיסה גם ספגה איומים מצד הטאליבאן: "מישהו התקשר לבעלי ואמר לו: 'אנחנו יודעים שיש לכם בן יפה'. הם אמרו: 'אתם חייבים לתת לנו אורז, בשר, חלב או כסף - אחרת נעניש אתכם'".
בשלב מסוים אנחנו מבחינים באדם שמביט בנו מבחוץ ומחליטים לסגור את הווילון. זאת לא הפעם הראשונה. מאז שהגענו לכאן אנחנו תחת מעקב. אנחנו מבינים שלא סתם כל כך מעט סיפורים על מה שקורה מחוץ לקאבול ברחבי אפגניסטן מצליחים לצאת אל העולם.
כשנפיסה נשאלת מדוע היא מסכימה לדבר בטלוויזיה, היא משיבה: "זה לא קל, אבל הסיבה העיקרית היא שאני רוצה שאנשים ישמעו אותי וידעו מה המצב כרגע באפגניסטן. אין לי ברירה אחרת. אני לא יכולה לחזור, אבל אני פונה אל האו"ם כדי שיעזרו לנו ויעבירו אותנו, או שיקבלו את משפחתי לקנדה או לאמריקה או לגרמניה או לבריטניה. יש לי ויזה בתוקף לשלושה חודשים ושלושת החודשים יעברו מהר מאוד. אני אובדת עצות וזקוקה לעזרה".
הפליטים האפגנים מחפשים לעצמם מקום. רבים עוד מנסים לצאת מהמדינה, ועבור אלה שהצליחו העתיד לוט בערפל. מי שהשאירו הכול מאחור מושיטים כעת את ידם לעזרה. "אני לא יכולה לדמיין את שני הבנים שלי גדלים בחברה הזו", אומרת נפיסה. "כל אישה עם ילדים תבין אותי. אני רוצה שיעזרו לי ושישתפו את הווידאו הזה למען עתיד טוב יותר, עתיד של שלום, בשביל ילדיי ומשפחתי".