כמעט בכל אתר חדשות אליו תיכנסו בימים אלה, תקדם את פניכם טבלה תנודתית המראה סטטיסטיקות שונות לגבי התפשטות מגפת הקורונה - כשבראשן מספר החולים ומספר המתים מאז התפרצות הנגיף. נכון לכתיבת שורות אלה, מספר החולים כבר הספיק לעבור את רף חצי המיליון ומספר המתים מתקרב ל-25,000. נתונים אלו מדאיגים מאוד, בשל העובדה שהם ימשיכו לעלות בתקופה הקרובה בצורה מעריכית (אקספוננציאלית) - ככל הנראה.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
כיצד היו נראים הנתונים המדאיגים אילו היינו מנטרים מחלה אחרת המוכרת למדע שנים רבות, כגון מלריה? בשלב זה היו מבשרות הכותרות על כ–65 מיליון חולים וכ–135 אלף מתים (רובם ילדים עד גיל 5). לו היינו בודקים את הנתונים לגבי מגפת האיידס, אשר מספר המתים ממנה פחת ביותר ממחצית ב–15 השנים האחרונות, היינו מגלים שעדיין נפטרים מהמחלה יותר מ-2,000 איש ביום ברחבי העולם. הנתון המדאיג מכולם הוא מספר המתים ממחלות וסיבות שונות הקשורות לתת-תזונה, העומד על כ–25,000 בכל יום.
המשותף לכל המחלות הללו הוא היותן מרוכזות במדינות המתפתחות ובעיקר במדינות אפריקה שמדרום לסהרה - שם מתגוררים קרוב ל 1.1 מיליארד איש ב–46 מדינות שונות. שאלה גדולה ניצבת היום בפני האנושות והיא: כיצד להתמודד עם מגפת הקורונה באפריקה? על פי ארגון הבריאות העולמי (WHO), מדי יום מתגלים כ-300 מקרי קורונה חדשים במדינות אלה, אך ככל הנראה המספר גדול בהרבה כשהפער נובע מהיעדר בדיקות. לפני כחודש הצהירה רק מדינה אפריקאית אחת מדרום לסהרה כי התגלה בה מקרה של קורונה, לפני שבועיים דיווחו על כך 20 מדינות - וכעת 40 מדינות אפריקאיות מודות בהימצאות של חולים בשטחן.
ההתלבטות הגדולה ביותר הניצבת בפני ראשי מדינות ביבשת נוגעת למדיניות שיש לנקוט אל מול המגפה. מצד אחד, מופעל על המנהיגים לחץ לאמץ מדיניות שמונהגת בימים אלה ברבות מהמדינות המתפתחות, שעיקרה סגירה של רוב הפעילות הציבורית והעסקית, ריחוק חברתי (social distancing) והיגיינה. זאת, בדומה למדיניות שהופעלה לפני מספר שנים במאבק בנגיף האבולה, שגבה את חייהם של 11 אלף אנשים במערב אפריקה.
מצד שני, יש החולקים על ההנחה שהמדיניות המיושמת במדינות מפותחות תתאים למציאות ברבות ממדינות אפריקה: ראשית כל, לא סביר שהמדיניות המגיעה מהמדינות המפותחות תתאים לאלו המתפתחות, זאת נוכח העובדה שללמעלה מ-40% מהאוכלוסייה בהן אין גישה למים נקיים. בנוסף לכך, לכמחצית מהאוכלוסייה אין גישה לשירותי בריאות ורבים מהאנשים מתגוררים בצפיפות באותו בית אב. שנית, ניתן לומר שחוסר ההתאמה נובע מההשלכות הכלכליות ההרסניות שיש למדיניות זו על אוכלוסיות עניות ומערכות כלכליות חלשות - השלכות שיכולות לכלול הידרדרות של עוד מיליוני ילדים למצבי רעב, חולי ותמותה.
כשאדם יצטרך לבחור בין בידוד ביתי וגוויעה ברעב לבין היציאה לעבוד ולהתפרנס בצל הסכנה להידבק בנגיף הקורונה, הוא ודאי יבחר באפשרות השנייה. במהלך השבוע האחרון ניתן היה לשמוע שני פרופסורים מאוניברסיטת יוהנסבורג שמסכמים את הדילמה העומדת בפני מנהיגי היבשת בצורה מחרידה: האם לנקוט במדיניות שתוביל למוות של ילדים - או במדיניות שתוביל למוות של מבוגרים? הם מזכירים כי מדובר באוכלוסייה צעירה יחסית, וכי רק 6% מתושבי היבשת הינם מבוגרים מעל לגיל 65.
המדיניות להתמודדות עם הקורונה שונה ממדינה למדינה באפריקה. חלק מהמדינות, כגון ניגריה, דרום אפריקה וקמרון, נקטו בצעדים אגרסיביים למדי שכללו סגירה של רוב הפעילות הציבורית והפעלת הצבא לאכיפת המדיניות. במדינות אחרות כגון אוגנדה, עוד לפני שהתגלה החולה הראשון כבר ננקטו צעדי מניעה כמו איסור על עריכת חתונות. במקביל, בגבון טרם אימצו כל מדיניות להתמודד עם המגפה. סביר להניח שבמדינות אלה הסטטיסטיקות לגבי התפשטות נגיף הקורונה 'ייבלעו' בנתוני התחלואה והמוות האסטרונומיים מסיבות רבות ומגוונות, שחלקן אינן מוסברות.
אריאל דלומי הוא יו"ר האגודה לפיתוח בינלאומי – "סיד ישראל". ביום שלישי, 31 במרס בשעה 18:00, תערוך "סיד ישראל" סמינר רשת בנושא התפרצות מגפת הקורונה בעולם המתפתח.