הגעתי לסין ב-2003, ממש רגע אחרי בהלת הסארס. שמעתי מהרבה אנשים כמה מטורפים היו החודשים האלה של הוירוס. ב-17 השנים שעברו מאז, בניתי לי כאן חיים מלאים ומאושרים. אני חי בבדונגואן, עיר עם 8-10 מיליון תושבים (תלוי את מי שואלים…). אבל לפני קצת יותר מחודש - הכול השתנה.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
סין הודיעה לארגון הבריאות העולמי על התפרצות וירוס הקורונה והבהלה פה התחילה לחלחל, לאט לאט. כמה ימים לפני, אשתי והילדים נסעו להורים שלה בארה"ב, בלי קשר לוירוס, זה טיול שתוכנן ממזמן. אני נשארתי בסין. ההורים שלי שחיים בישראל הרבה יותר בלחץ ממני, אני מוכרח להודות. אני זה שצריך להרגיע אותם.
בחודש שעבר, כשהרשויות החליטו לסגור את העיר ווהאן ומיד אחר כך את כל מחוז הוביי (מעל 50 מיליון תושבים), הבהלה גברה ואנשים התחילו לעקוב אחר הנעשה בדאגה רבה.
פה בדונגואן, כמו בערים רבות בסין, בזמן ראש השנה הסיני הרחובות התרוקנו. עבור רובם זו הפעם היחידה בשנה שבה הם נפגשים ומבלים עם המשפחה המורחבת. חופשה של שבוע התארכה כבר בעוד שבוע בגלל ההסגר במדינה. כאן בסין הקמתי את "!HERE", חברת מדיה ושיווק. המגזין החודשי שאנחנו מוציאים לאור כבר 14 שנה בכל תחילת חודש לא יצא הפעם.
עד עתה נרשמו בעיר כ-40 מקרים מאומתים של אנשים שנדבקו בנגיף. אף אחד מהם לא מת, ואני מקווה שזה לא ישתנה. רוב התושבים צמודים לסמארטפונים ועוקבים בדריכות אחרי המספרים העולים של הנדבקים במחלה, כמו גם אחרי ההנחיות של הממשל.
למרות שאני מבין את הבהלה בעולם, אין סיבה לאנשים לפחד
חייבים לציין את רמת הציות והזהירות של האזרחים והזרים שחיים פה. ההוראות הן לא לצאת מהבית אלא אם זה הכרחי, וכשיוצאים חייבים לחבוש מסכה. כפי שאתם יכולים לתאר - לא פשוט להשיג כאן מסכות בימים אלו, אבל זה אפשרי, ואנשים עוזרים אחד לשני להשיג אותן.
אחרי כמה מקרים של הפקעת מחירים, הממשל הודיע שכל מי שיעלה את מחירי המסכות ייענש בחומרה. חוץ מחבישת המסכות, בודקים כאן חום בכניסה לכל מקום שיש בו הרבה אנשים, אפילו בסופרמרקטים. את הכפתורים במעליות עוטפים בניילון נצמד ומקומות הבילוי נשארים סגורים.
באזורים אחרים בסין יש הוראות נוקשות יותר: למשל מותר לאדם אחד בכל בית לצאת רק פעם ביומיים. רוב התושבים חושבים שהממשלה דואגת לתושבים ועושה הכל בשביל לעצור את התפשטות הנגיף. גם אני מרגיש כך.
מצרכים בסופרמרקטים לא חסרים באופן כללי. במקומות רבים הם נגמרים מהר לפני שהעובדים מספיקים למלא מחדש, לכן מומלץ לעשות קניות בבקרים. בימים האחרונים אני נוסע למשרד כל יום ועובד שם רק עם עוד שני אנשים. כל שאר העובדים עושים את מה שהם יכולים מהבית.
רוב השגרירויות והקונסוליות מנסות לעזור לאזרחים שלהן שנמצאים בסין. הקונסוליה הישראלית בגואנגג'ואו יצרה איתי קשר והודיעה שהם פתוחים ומעניקים שירות לאזרחים ישראלים בשעת הצורך.
למרות שאני מבין את הבהלה בעולם, אין סיבה לאנשים לפחד מהסינים - יותר מכל עם אחר. אתם לא יודעים מי היה בסין ומי לא. וגם צריך לזכור – שיעורי התמותה מהמחלה הם מאוד נמוכים וכרגע שיעור המחלימים עולה מהר יותר משיעור המתים.
אני גאה בצעדים שהממשל הסיני לוקח. הם מסכנים את הכלכלה שלהם במידה רבה בשביל לעצור את התפשטות המחלה. ספק רב אם מדינות אחרות היו לוקחות צעדים כאלה דרסטיים לטובת האזרחים שלהן ומחוצה לה.
הביאה לפרסום: אביבית מיסניקוב.