ב-23 בינואר קרה דבר משונה. בשעה 12:20 צנח בפתאומיות לחץ הדם של מר לי, קצב הלב ירד בחדות, המערכות החלו לקרוס. קצת יותר משעה אחר כך, ב-13:45, הודיעו הרופאים בבית החולים בהוואן למשפחת לי שבנם לא שרד. כולם היו המומים. לי הגיע אל בית החולים שבועיים קודם לכן עם חום ועייפות, סימנים של דלקת ריאות ויראלית חריפה והושם מיד בטיפול. איש לא חשב שם שכך זה יסתיים, הרופאים בהוואן לא ראו עוד מקרה כזה.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
המומחים אמרו אחר כך שמדובר באניגמה, היו בהם מי שהעריכו שכנראה פגם גנטי בלתי מזוהה הוא שגרם להידרדרות החמורה במצבו של לי. אפשר לחלוטין להבין את התדהמה: כשגוללים בדוח מקרי הקורונה שפורסם במחוז חוביי בבוקר למחרת, פרטיו של לי כאילו קופצים מן הדף. לפניו מופיעה ברשימה אישה בת 85, אחריה אישה בת 69 ואחריהן, לי, בן 36, בלי מחלות רקע - האדם שהפך אז לקורבן הצעיר ביותר שגבתה הקורונה בסין.
בימים האחרונים יש תחושה של שינוי בגישה. ראש ארגון הבריאות העולמי ייחד חלק מהתדרוך היומי שלו השבוע ואמר את הדברים הבאים: "נתונים ממדינות רבות מראים שאנשים מתחת לגיל 50 הם חלק משמעותי משיעור החולים שזקוקים לטיפול בבית החולים. יש לי דבר אחד לומר לצעירים והוא: אתם לא בלתי מנוצחים".
הקורונה היא מחלה של מבוגרים? לא רק
אתחיל במובן מאליו. אנשים מבוגרים יותר, אנשים בעלי מחלות רקע, ובפרט מבוגרים בעלי מחלות רקע הם קבוצת הסיכון המשמעותית המרכזית ביותר של וירוס הקורונה. זה נכון לקורונה, נכון לשפעת, נכון לאלצהיימר ונכון לעוד שורה ארוכה מדי של מחלות, למען הדיוק זה נכון באופן כללי לחיים עצמם. להיות חולה וזקן זה לא מתכון בריא לחיים ארוכים, צר לי.
עוד דבר שחשוב לומר בשלב הזה - הנתונים העולמיים שמפלחים היבטים של המחלה בהקשרים של גיל בעייתיים. כך לדוגמא, לא כל מדינה מגדירה מוות של קשיש בעל מחלות רקע כמוות כתוצאה מקורונה, ולהפך - לעתים יש מי שמכניס חולים במחלות רקע לקטגוריה של קורבנות קורונה למרות שסיבת המוות אולי הייתה אחרת. אין מספיק נתונים על היקף התחלואה, שכן במקרים רבים היא מופיעה ללא סימפטומים ולא מאובחנת.
לא תמיד נעשית נתיחה שלאחר המוות, יש מקרים שבהם מתים קשישים בבידוד בביתם ואיש לא יודע או בודק את הסיבה. חוץ מזה, לא כל מדינה מפרסמת את הנתונים שלה עם פילוח לפי גיל החולים. ולמרות כל זאת, הנתונים שיש בידינו עד כה הם חד משמעיים. המחקר הגדול ביותר שנערך עד היום על המחלה בוצע בסין, שם נבדקו נתונים של 44,000 חולים מאובחנים ובסך הכל 72,000 מקרים חשודים ובו עלה כי לקשישים יש סיכוי של פי עשרה למות מאשר חולים בגיל העמידה. בפועל, מתוך 1,023 מקרי מוות שנבחנו, 80% היו בחולים בגילאי 60 ומעלה.
גם באיטליה הנתונים ברורים. הרוב המוחלט של מקרי המוות מקורונה, 2,930 מתוך 3,047 (נכון לשבוע שעבר) הם בקרב בני 60 ומעלה. המבוגרים יותר נמצאים בסיכון ברור יותר לפתח תסמינים קשים, נמצאים בסיכון אדיר לחלות באופן חמור, הם בעלי שיעור בלתי פרופורציונאלי לחלקם באוכלוסייה כאשר בודקים כמה חולים זקוקים להנשמה, כמה חולים מאושפזים בטיפול נמרץ וכאמור כמה מהם מתים מהמחלה. עד כאן, לא חידשתי דבר.
בישראל אמרו "תשמרו על סבא ועל סבתא", בבריטניה אמרו "אל תבקרו את אמא ביום האם", בכל העולם הפנו את עיקר תשומת הלב לאוכלוסייה המבוגרת. הקונספציה שהושרשה היא שקורונה היא מחלה של זקנים. זה נכון מבחינת הנתונים אבל ממש לא מדויק. זו, לטעמי, הייתה טעות קריטית במסגור של המחלה, טעות שלפי מה שאני רואה בימים האחרונים מנסים עכשיו בעולם לתקן.
"צעירים רבים זקוקים לטיפול בביה"ח, הרבה יותר ממה ששיערנו"
למרות שהמחלה עוד בתחילתה בארצות הברית, הנתונים שיצאו משם בימים האחרונים דרמטיים. מחקר של ה-CDC (המרכז לבקרת מחלות) פרסם שמתוך 4,000 אמריקנים שאובחנו כחולים בקורונה, 20% ממקרי המוות הם של בני 20-64. בארצות הברית, כמו במקומות נוספים, 80% ממקרי המוות הם של קשישים. גם שם שיעור הקשישים הזקוקים לטיפול בבית חולים והמאושפזים בטיפול נמרץ הוא אסטרונומי ביחס לחלקם באוכלוסייה, אבל שיעור מקרי המוות הגבוה בקרב צעירים מאוד הוא חריג. למה זה קורה שם? עוד מוקדם לדעת.
יש השערות שזה בגלל שיעור השמנת היתר בקרב צעירים בארצות הברית, יש מי שטוען שזה בגלל עישון או איוד שהפך למאוד פופולרי בקרב הצעירים שם. "צעירים רבים זקוקים לטיפול בביה"ח, הרבה יותר ממה ששיערנו", אמר ד"ר פראבג'וט סינגה מרשת בתי החולים מאונט סיני. "גם אם הם לא מתים, הם עלולים לספוג נזק בלתי הפיך לריאות או לאיברים אחרים, זו לא תוצאה טובה". גם אם מקרי המוות הגבוהים בקרב צעירים מאוד הם חריגים בהיבט אחר, ארצות הברית מציגה נתונים זהים למקומות אחרים. 20% מהמאושפזים בארצות הברית הם בני 20-44.
במחוז לומברדיה, מוקד ההתפרצות באיטליה, מדווחת מערכת הבריאות ש-50% מהחולים בטיפול נמרץ הם מתחת לגיל 65, רבים מהם בני 20-30. בצרפת הודיע לאחרונה שר הבריאות שמתוך 300 מקרים חמורים ביחידות הטיפול הנמרץ, יותר מ-50% הם של אנשים מתחת לגיל 60. יום למחרת הכריז הנשיא מקרון על שורה של הגבלות חדשות במדינה. בבריטניה לא מפרסמים מידע מלא עם פילוח לפי גיל, אבל ראש מערך הבריאות בבריטניה אמר השבוע: "אני חושב שזה חשוב שלא ניצור את הרושם שכל צעיר בריא עומד לעבור את ההתפרצות בקלות".
ד"ר איגנס דמייר מחדר המיון בבית החולים באלסט שבבלגיה פרסם את סקירת הריאות הזו של חולה בריא בשנות ה-30 לחייו. מצד שמאל, ריאות בריאות, באמצע 25% מנאדיות הריאה (כן, התייעצתי עם רופא) מלאים בנוזל זיהומי. בצד ימין כבר 90% מזוהם. "זה מפחיד", אמר ד"ר דמייר, "הם אנשים צעירים, בריאים, אוהבי ספורט. רובם יחלימו, אבל אלו מצבים משני חיים". הקוביד 19 (נגיף הקורונה) הוא זן חדש ולא מוכר, איש לא יודע אם ומה ההשפעות לטווח ארוך, את הנזקים האפשריים שהוא יכול לגרום לחולה גם אם במקור היה צעיר ובריא.
חשוב לשים שוב קונטקסט. יותר קשישים מתים מקורונה, יותר קשישים חווים תסמינים קשים, יותר קשישים מאושפזים בטיפול הנמרץ. איפה המגמה שונה? במספר המקרים. ברוב המדינות יש יותר חולים צעירים מאשר קשישים, בין אם כאלה שמציגים תסמינים ובין אם לא, בין אם מאובחנים וכנראה גם שלא אובחנו. כבר דיברנו כאן על הסכנה שבהפצת הנגיף על ידי צעירים, זו נקודה משמעותית מאוד, אבל כאן צריך לומר: זו לא הנקודה היחידה. בארצות הברית, למשל, מדווחים שיותר בני 20-44 מגיעים לטיפול בבית החולים מאשר בני 75 ומעלה, ושם מתחילה בעיה אחרת לחלוטין.
קריסת מערכת הבריאות ברחבי אירופה
הקורונה הוא וירוס אנרכיסט. משמיד מערכות. גורם לנזק אדיר למערכת הכלכלית, מוביל לקריסה של עסקים וחברות, ובעיקר פוגע אנושות במערכות בריאות עולמיות. בסין הנתונים מצביעים על כך שבערך 15% מהחולים פיתחו תסמינים חמורים ונזקקו לאשפוז בבית החולים, כ-5% נאלצו להתאשפז ביחידות טיפול נמרץ. המספרים באיטליה גבוהים יותר: כמחצית מהחולים בצפון נזקקו לטיפול בבית החולים וכ-10% הגיעו לטיפול נמרץ.
בתי החולים קורסים, והמתמטיקה ברורה. מתמטיקאית אמריקנית ביצעה חישוב לפיו בתחילת חודש מאי ייגמרו כל המיטות הפנויות בבתי החולים בארצות הברית. לקחתי את המודל שלה והלבשתי אותו על ישראל. מספר החולים בארץ מוכפל בכל שלושה ימים.
לפי נתוני ה-OECD יש שלוש מיטות לכל אלף איש בישראל, כלומר בקירוב 27 אלף מיטות. לפי נתוני משרד הבריאות, בתקופה הזו המיטות נמצאות בתפוסה של 90% בממוצע. כלומר נשארנו עם בערך 2,700 מיטות פנויות בבתי החולים בארץ. כך, לפי הגידול במספר החולים, בתוך שבועיים לערך ייגמרו המיטות הפנויות בבתי החולים. מלא דאגה התקשרתי למי שהתקשרתי (התבקשתי לא לחשוף) ושיתפתי את הנתונים. מה אתם יודעים, מתברר שאני לא היחיד שיודע להפעיל מחשבון והתרחישים האלה נלקחו בחשבון. אלא שיש כמה גורמים מעניינים שצריך לקחת בחשבון,
מאז משבר הקורונה יש ירידה משמעותית בפצועי תאונות, ירידה בפצועי פשיעה, אנשים מגיעים פחות לבית החולים מחשש להידבק, בהדרגה מבוטלים הליכים שאינם חיוניים - מספר המיטות הפנויות עולה. הנתון שיותר מדאיג את מערכת הבריאות הוא מספר מכונות ההנשמה, שם נעשה עיקר המאמץ והיעד של ישראל הוא להגיע ל-5,000 מכונות הנשמה. לפי מפתח של כ-5% חולים קשים מאוד שזקוקים לטיפול נמרץ הרי שמספר החולים בארץ צריך להיות אסטרונומי כדי ש-5,000 מכונות יהיו במקביל בשימוש. זה לא בלתי אפשרי, אבל פחות סביר.
אז נניח, ונקווה, שהמצב בבתי החולים בישראל יהיה בסדר. מה בכל זאת אפשר ללמוד מהנתונים ומהמתרחש בעולם? שאין מערכת בריאות שיכולה להתמודד עם עומס משמעותי כל כך בזמן קצר כל כך. זו הסיבה שמערכת הבריאות בצפון איטליה קרסה, וזו באזורים הנגועים בספרד ובמקומות אחרים. זו הסיבה שגרמניה ושוויץ מקבלות כעת חולים קשים מצרפת שמתקשה להתמודד, וזו הסיבה שבאיטליה הודיעו לרופאים שלא להנשים חולים קשים מעל לגיל ל-60. המכונות דרושות לחולים אחרים.
וזו הבעיה עם הצעירים. כאשר הם מגיעים אל בית החולים, והם כאמור מגיעים, יכולים לקרות כמה דברים. הם יכולים כמובן להדביק אחרים בסיכון גבוה יותר, הם מעמיסים על המערכת, הם בעצם לא זוכים לטיפול מיטבי בגלל העומס וכך אלו מהם שבסופו של דבר יגיעו לטיפול נמרץ, למעשה עלולים לכפות על הצוות הרפואי לחתום על תעודת הפטירה של חולה מבוגר יותר כדי להעניק להם חיים.
השורה התחתונה: זאת לא שפעת עם יחסי ציבור טובים
אין ספק שלנגיף הקורונה יש יחסי ציבור מצוינים, מבחינתו כמובן. לא זכורה בעת המודרנית מחלה שעשתה נזק משמעותי כל כך, בזמן קצר כל כך למקומות רבים כל כך. למרות זאת, מבחינתנו, לטעמי, יש בעיה ב'מסגור' של המחלה. הקונספציה לפיה היא מחלה שפוגעת *רק* בקשישים לא נכונה. הקונספציה שלפיה זו רק שפעת או במקרים המחמירים ביותר של המגמדים, שמדובר רק בגרסה חמורה מעט יותר של השפעת - כל אלו גרמו לעולם נזק אדיר ופגעו בהתמודדות עם המחלה.
א' - שפעת היא מחלה קשה. אני יודע, הייתה לי שפעת, אמיתית, לא זו עם קצת צינון וכאב ראש. ב' - הסיפורים שמתחילים להתפרסם על חולים צעירים ובריאים שמצאו את עצמם נאבקים על חייהם בטיפול נמרץ או מאושפזים בבית חולים במשך ימים עם קשיי נשימה, כולם מלמדים אותנו שזו מחלה שאסור לזלזל בה. פוטנציאל ההדבקה של אחרים, אוכלוסיות בסיכון, הוא משמעותי - אבל לא הסכנה היחידה. צעירים צריכים להבין את הנזק האפשרי לא רק לסבא וסבתא, גם לאבא ואמא, למערכת הבריאות, ובנוסף, גם לעצמם.