מתים, בידוד, סינים עם מסכות – המראות והתיאורים של הווירוס החדש שמתפשט בסין ומבהיל את העולם כולו לא חדשים לנו. העולם כבר התמודד בשנים האחרונות, וגם בתקופות קדומות יותר, בנגיפים מבהילים שנעלמו או הצטמצמו כשהם משאירים אחריהם מספר קורבנות נמוך הרבה יותר ממלחמות או סתם שפעת. האם גם הפעם יש סיבה לרגיעה? ד"ר יסמין מאור, מנהלת היחידה למחלות זיהומיות ומניעת זיהומים במרכז הרפואי וולפסון, עוזרת לנו להבין.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
לאן נעלם הסארס?
בתחילת שנות ה-2000 איימו עלינו במגפה שתתפשט בכל העולם. הסארס, נגיף ממשפחת הקורונה (אין קשר לבירה המקסיקנית), בדיוק כמו אחיו הטרי שעוד לא זכה בשם קליט. ב-2002 נרשם מקרה ההדבקה הראשון בסארס וכשנה אחר כך כבר כמעט לא שמענו עליו.
מעקב אחרי הסארס גילה שנדבקו בו רק אנשים שהיו חולים במחלות אחרות. מכיוון שלא היה חיסון למחלה, האסטרטגיה התמקדה בבידוד של החולים – בדיוק מה שמנסים לעשות גם היום בסין. הבידוד הביא לבלימת התפשטות הנגיף.
מה קרה לשפעת העופות?
הנגיף הקטלני הזה, שהתפרץ בשנת 1997, עדיין איתנו, ותתפלאו – אין לו חיסון. אז למה אנחנו לא מסתגרים בחדרים אטומים? כי התפשטותו נבלמה לרמה שבשנים האחרונות כמעט אף אדם לא מת ממנו. זה קרה, בין השאר, אחרי שלולים שלמים נגועים הושמדו. בניגוד לסארס או לנגיף החדש, נגיף שפעת העופות, כרגע לפחות, לא עובר מאדם לאדם אלא רק מעופות לבני אדם.
ולמה כבר פחות מדברים על איידס?
הנגיף שהתפשט בעולם המערבי בתחילת שנות ה-80 הגיע מקופים. בשנים הראשונות הוא היה קטלני, ועד היום לא נמצא לו חיסון. אבל הרפואה הצליחה לפתח תרופות שאם נותנים אותן בזמן הן מצליחות להשאיר את החולה בחיים. כך הנגיף הפך מקטלני לכרוני, כזה שאפשר לחיות איתו.
והאבעבועות השחורות של פעם?
בניגוד לסארס ולנגיף הסיני החדש, האבעבועות הייתה מחלה שעברה רק בין בני אדם, ולא דרך בעלי חיים. במקרים כאלה קל יותר למגר לחלוטין מחלות שלא עוברות בין בעלי חיים. בדרך כלל מצליחים לפתח חיסון, את החיסון מפיצים בכל העולם וכך באופן יעיל מעלימים את הנגיף.
למה זה שוב מגיע אלינו מסין?
כמו הסארס והנגיף החדש, מגפות רבות לאורך ההיסטוריה התפשטו בקרב בני אדם מסין. הסיבה לכך היא צפיפות האוכלוסין הגדולה בשילוב עם מדינה שיש בה המון חקלאים. השווקים הסינים הומי אדם ומלאים בבעלי חיים – וכל המגע הפיזי הזה בין בעלי חיים לבני אדם יוצר ערבוב. הנגיפים עוברים שינוים גנטיים או מוטציות שמשנות את הנגיף ומתאימות אותו לבני אדם.
לנגיף החדש יהיה חיסון?
הנגיף הסיני החדש התפרץ אצל בני האדם ככל הנראה דרך הידבקות מבעלי חיים שנפוצים מאוד בשוק של העיר הסינית ווהאן. מכיוון שאין סיכוי לחסן את כל בעלי החיים בעולם, חיסון יכול לעזור, אבל לא לחלוטין. בכל מקרה, לפתח חיסון לוקח זמן. לסארס לא הספיקו למצוא חיסון, הנגיף נבלם עוד לפני שנמצא לו חיסון.
אז מה עושים בינתיים?
במדינות שונות במערב ובאו"ם יושבים ודנים בהצעות למלחמה בנגיף הסיני החדש. במעבדות כבר עורכים בדיקות וניסויים כדי להבין את הרכב הנגיף ואיך ניתן אולי להתמודד מולו. ההתגייסות העולמית הזו חיובית ועשויה לעצור את המגפה, כמו את אלה מהעבר.
במקביל, בשטח עסוקים בלאתר את כל מי שנגוע בנגיף ולבודד אותו. גם את מי שבאו עם האנשים האלה במגע בודקים ומבודדים. האם בידוד יספיק במקרה הזה? עוד מוקדם לקבוע. מה שכן צריך לדעת זה שקצב ההדבקה בשלב הזה נמוך יחסית. המסקנה: צריך להיזהר, אבל לא להיבהל.