קלי למברט, החוקרת וראש המעבדה של מדעי המח באוניברסיטת ריצ'מונד, אימנה שתי קבוצות של חולדות צעירות: הראשונה, גדלה במה שנקרא "סביבה מועשרת": צעצועים, סולמות וכדורים שנועדו לעורר גירוי תמידי. בניגוד אליה, הקבוצה השנייה גדלה בכלוב מעבדה סטנדרטי, חסר גירויים או עניין.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
במחקר למדו החולדות להיכנס למכונית בהתאמה אישית לגודלן, שנבנו ממיכל פלסטיק על גבי לוח אלומיניום. ברגע שנכנסו, לחצו על מוט נחושת שהפעיל את מנוע הגלגלים – וכך נסעו עד סוף הלוח, שם חיכו להם דגני הבוקר, כפרס על ביצוע המשימה.
למרבה ההפתעה, החולדות ששיחקו בצעצועים היו מוכשרות יותר בנהיגה, הודות לנוירופלסטיות – גמישות מערכת העצבים. זו, התאפשרה הודות לסביבה בה גדלו, ומכאן גם מוחן פיתח יכולת להשתנות. הקבוצה השנייה, לעומת זאת, נכשלה במבחן הנהיגה.
אולם הפרט החשוב ביותר שמגלה המחקר נמצא דווקא בצואה של החולדות: הורמונים שנמצאו בצרכיהן הצביעו על חוסן רגשי משופר. בניתוח הצואה מצאה המדענית למברט כי בקבוצה שגדלה בסביבת הגירויים, היו רמות גבוהות יותר של קורטיקוסטרון ו-DHEA, שאחראים על תגובות במצבי לחץ.
קורטיקוסטרון הוא הורמון שבעלי חיים יכולים להפריש בתרחישים קריטיים, כמו לברוח מחיית בר או להתגונן מפני טורפים, אך זה יכול לבוא לידי ביטוי גם במשימות שגרתיות בסיכון נמוך יותר כמו דאגה לאדם אהוב. העדות לכך במחקר היא ששליטה במשימה מורכבת, כמו נהיגה במכונית, חיזקה את חוסנן הרגשי של החולדות. "סביר להניח שהנהיגה העניקה לחולדות תחושת שליטה בסביבה שלהן", הסבירה למברט.
מוחם של בני אדם וחולדות חולקים כמעט את נוירוכימיקלים, וכמו כן בעלי אזורים זהים במח – ההבדל היחיד הוא בגודל. למרות שבני אדם הם ללא ספק מורכבים יותר – למברט טוענת שיש תשובה זהה לשאלה כיצד מוחם של שני המינים מתפקד כדי לשמור על בריאותם הנפשית.
מכאן, שממצאי המחקר בעלי השלכות גם על בריאות האדם (ולא, אין הכוונה שחולדות ייסעו לצד אנשים בנתיבים זעירים בכביש). עמידות רגשית היא אחד ממנגנוני ההגנה הראשונים מפני מחלות נפשיות כמו דיכאון או חרדה, ורופאים יכולים ללמוד מהמחקר כיצד לטפל במחלות הללו בבני אדם. כך למשל- כל פעולה שמפחיתה לחץ יכולה לבנות חוסן נגד הופעת מחלת נפש. הפעילות יכולה להיות דבר פשוט כמו סריגה, או במקרה של החולדות - ללמוד לנהוג במכונית. אלו, יכולים לשפר את תחושת השליטה של המשתתף.