חברת התעופה האוסטרלית קוואנטס השלימה את טיסת הניסיון המסחרית הארוכה ביותר ללא עצירות כחלק ממחקר לגבי השפעות של טיסה כזאת על הטייסים, הצוות והנוסעים.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
מטוס הבואינג 787-9 ועליו 49 נוסעים טס 19 שעות ו-16 דקות מניו יורק לסידני, במסלול בן 16,200 ק"מ. בחודש הבא מתכננת החברה לערוך טיסה ללא עצירה מלונדון לסידני. קוואנטס תחליט עד סוף 2019 אם להפעיל את הטיסות באופן קבוע. אם כן, השירות יחל לפעול ב-2022, או 2023.
כדי להימנע מהצורך לתדלק את המטוס, הטיסה המריאה עם קיבולת מלאה של דלק, משקל מוגבל של כבודה, וללא מטען.
הנוסעים כיוונו את שעוניהם לזמן סידני לאחר העלייה למטוס ונותרו ערים עד שהלילה ירד במזרח אוסטרליה כדי לצמצם את תופעת הג'ט לג. שש שעות לאחר מכן, הם קיבלו ארוחה עתירת פחמימות, והאורות במטוס עומעמו כדי לסייע להם להירדם.
מדענים וחוקרים רפואיים הפכו את מטוס הבואינג של קוואנטס למעבדה בגובה רב. הם בדקו את פעילות המוח של הטייסים, רמות המלטונין והערנות שלהם. בנוסף, הנוסעים היו צריכים לבצע תרגילי ספורט ונבדקה גם ההשפעה של חציית אזורי זמן כה רבים על גופם.
"זהו הישג משמעותי לתעופה. אנחנו מקווים שזאת ההקדמה לשירות קבוע ושהנסיעה מקצה העולם לקצה השני תואץ", אמר מנכ"ל קבוצת קוואנטס, אלן ג'ויס.
יומן מסע / אנגוס וויטלי, בלומברג
ההמראה: המטוס שלנו הרגע עזב את נמל התעופה JFK, וכבר נהפך למעבדה מעופפת. אנחנו מכוונים את השעונים לזמן סידני עם ההמראה כדי להסתגל לאזור הזמן מהר ככל האפשר. האורות דולקים ונאסר עלינו להירדם למשך שש שעות לפחות, עד שבאוסטרליה יירד הערב.
בצד אחד של מחלקת עסקים, שישה נוסעים תמידיים של קוואנטס ממלאים אחר הוראות שתייה ואכילה (כולל אלכוהול מוגבל), תרגילים ושינה. הם לובשים חיישני תנועה ואור על פרקי ידיהם והתבקשו לרשום את הפעילויות שלהם; הם נמצאים תחת מעקב כבר כמה ימים ויהיו במעקב בסך הכל במשך 21 יום. אחד הנוסעים מנמנם, ואני מזדהה עמו. זה אולי יום בסידני אבל הגוף שלי אומר לי שכבר חצות בניו יורק.
לאחר שעתיים: הגיע זמן אוכל, ורגע משמעותי בניסוי. המנות, שעוצבו באופן מיוחד, אמורות לתדלק אותי, ואכן החסילונים עם הצ'ילי והליים מעוררים אותי. דג בקלה סיני וחריף עם אורז יסמין ושומשום עושה את העבודה, אני ער.
אני נושא עלי ציוד שמנטר את לחץ הדם שלי, קצב הלב ורמות ספיגת החמצן. אני גם עובר מבחן זיכרון ושאלון מצב רוח. לחץ הדם שלי אחרי שלוש שעות עלה אך הוא לא גבוה. קצב הלב מהיר יותר. מצב הרוח שלי טוב אך מתקדר בהדרגה.
לאחר שלוש שעות: הלחץ הפיזי כבר ברור. סביבי הנוסעים מנסים להישאר ערים. הצוות התבקש לערוך יומני שינה, ולהשתמש באייפד כדי לדרג את רמת העייפות שלהם, זמן תגובה ולחץ.
לאחר ארבע שעות: מארי קרול, פרופסורית באוניברסיטת סידני שמפקחת על מחקר הנוסעים בטיסה, מעודדת את האנשים בקצה המטוס. "זה הזמן להתמודד", היא אומרת. רגעים לאחר מכן, הם נשענים על עגלות האוכל ומותחים איברים. לאחר מכן, הם עושים כפיפות ידיים במחלקת תיירים הריקה. הם ממשיכים בריקוד מתואם בין המושבים.
לאחר שבע שעות: ארוחה שנייה מוגשת. אני מוצא שהגשת הארוחות קרובה יחסית אחת לשנייה ועוזרת לזמן לעבור מהר בחלק הראשון של הטיסה. הארוחה השנייה מלאה פחמימות ואמורה להרדים אותנו. מרק בטטות עם קרם פרש וטוסט גבינה. האורות מעומעמים, ואני חש כאילו שיחררו אותי לחופשי. אני נרדם למשך שש שעות רצופות.
לאחר 14 שעות: הבדיקות הרפואיות שלי מראות שאני מתמודד טוב. לחץ הדם שלי חזר לרמה נורמלית. קצב הלב שלי האט, והשאלון מראה שמצב רוחי השתפר.
לאחר 17 שעות: ארוחת בוקר מוגשת. קערת דגנים, פירה אבוקדו, גבינת חלומי חמה וסלט עשבי תיבול. אחד מהנוסעים התמידיים, המשקיע ניק מול מסידני, אומר כי ישן שמונה שעות וחש טוב. "נראה לי שאוכל לעבוד יום שלם לאחר הנחיתה", הוא אומר.
מתכוננים לנחיתה: אני חש טוב יותר כעת לעומת איך שחשתי כשטסתי לניו יורק מסידני לפני כמה ימים עם עצירה אחת. תריסר השעות שלקח לי להגיע ללוס אנג'לס לוו בשעה וחצי של המתנה בתור עם מאות נוסעים טרוטי עיניים נוספים.
המטוס מתקרב ליעדו. בארוחת הצהריים ביום ראשון בסידני, אני מרגיש קצת מטושטש אבל לא גמור. אני אפילו מצליח להחזיק מעמד במסיבת יום הולדת של ילדים. מבחינתי, עדיפה טיסה ישירה מסידני לניו יורק. אבל לא כולם יעמדו בכך: זה מצריך משמעת ועבודה במיוחד במחצית הראשונה של הטיסה. המעבר המיידי לאזור זמן אחר הוא בעל יתרונות אבל גובה מחיר. אני מרגיש שהרווחתי זאת ביושר".
הכתבה המקורית פורסמה ב- TheMarker
לכתבות נוספות באתר: ההפתעה שהישראלים עדיין לא התרגלו אליה - ולמה כדאי להתאפק?
