תאמר אל סולטן הוא בן המעמד הבינוני בעזה שלמשפחתו בית מרקחת. יחסית לרוב תושבי עזה, מצבו היה טוב: הייתה לו הכנסה קבועה, הוא לא סבל מעוני - אבל עדיין הרגיש חנוק. אל סולטן האשים את חמאס במצב העגום של תושבי עזה ואפילו השתתף בהפגנות הנדירות נגד הארגון. מותו המסתורי השבוע, בדרכו למצוא חיים טובים יותר בבלגיה, הפך לשיחת היום ברצועה וגרר תגובות של תסכול וייאוש מצד בני מעמד הביניים שלא רואים עתיד: "כל מקום עדיף מעזה".
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
על פי סוכנות הידיעות AP, אל סולטן "מאס בחיים תחת שלטון חמאס הנוקשה" ולכן החליט לצאת למסע לאירופה. הוא לא ברח רק בגלל המצב הכלכלי, אלא גם בשל הרדיפות וחוסר היכולת של חמאס לשלוט ברצועה. בפוסטים שהעלה ברשתות החברתיות קרא אל סולטן לצאת להפגנות וחברו סיפר שבמרס האחרון, אנשי הארגון עצרו אותו והכו אותו בעזרת מוט.
האירוע הזה גרם לתאמר להחליט לברוח כמו אלפי עזתים אחרים – מלומדים ובעלי יכולת כלכלית. ברצועה טוענים שבקושי נותרו מספיק רופאים, עורכי דין, מורים ויזמים ומזהירים כי "החלום הפלסטיני להקים מדינה עצמאית ומשגשגת הולך ונעלם".
לפי נתוני האו"ם, יותר ממחצית מתושבי הרצועה מובטלים, ו-80% מהם תלויים בסיוע הומניטרי. המים בברזים לא ראויים לשתייה ויש חשמל רק כמה שעות בודדות ביום. בנוסף, משטר חמאס מקדם מדיניות של דיכוי ורודנות - מה שגורם לרבים מתושבי הרצועה לנסות לברוח לאירופה.
הנתונים מעלים כי בשנתיים האחרונות עזבו את הרצועה יותר מ-100 אלף איש. חלקם חזרו, אבל אין נתונים מדויקים. בחמאס מוטרדים מהמצב, ובכיר בארגון הוציא לאחרונה פאתווה (פסק דין דתי) נגד ההגירה: "מי שנוטש את המולדת בלי כוונה לחזור ירגיש את זעמו של האל".
מוחמד נאסיר, בוגר תואר ראשון מהרצועה, סיפר ל-AP על המצב הקשה: "לא נותר לנו כאן כלום. אין עבודה, אין הווה, אין עתיד ומעל הכול - אין תקווה. כל מקום עדיף מעזה". קארים נשוואן, תושב עזה לשעבר שמתגורר היום בבריסל, הצליח לברוח מעזה ב-2016. בשיחה שערך עם כתב הסוכנות סיפר: "הלוואי שהייתי בורח מוקדם יותר. הילדים שלי החליטו לעזוב והסכמתי איתם - אין עתיד או חיים בעזה, אין שום תקווה לרצועה".